לפני למעלה משנה החריד את המדינה הרצח המזעזע בבר-נוער, שעד עצם היום הזה מבצעיו טרם נתפסו. הרצח חשף את הקהילה הגאה בישראל לדרגה חדשה של אלימות על-רקע שנאה ל"אחר" והומופוביה.
הצעת חוק של ח"כ
ניצן הורוביץ מיום 17.03.10 (הצעת חוק העונשין (תיקון -
הסתה לגזענות), התש"ע-2010) נולדה בעקבות רצח זה: על-פי הצעת החוק, תיאסר גם הסתה לגזענות "מחמת דת או קבוצה דתית או מוצא עדתי או בשל נטייה מינית או בשל זהות מגדרית או היותם
עובדים זרים". בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כי:
- הסתה כנגד קבוצות וציבורים שונים בחברה עלולה להביא לגזענות ואף למעשי אלימות. לנוכח זאת אסר המחוקק על הסתה לגזענות, וקבע זאת בסעיף 144א לחוק העונשין. הגדרת "גזענות" בסעיף זה כוללת פעולות פוגעניות כנגד ציבור בשל צבע עור, השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני. הצעת חוק זו באה להשלים את מהלך החקיקה ולהרחיב את הגדרת הגזענות בסעיף זה, החלה כיום על פרסום הסתה לגזענות והחזקת פרסומים גזעניים, ולהשוות אותה לקבוע בסעיף 144ו, המתייחס לעבירות שנאה, שהן עבירות שנעברו מתוך מניע של גזענות. סעיף זה קובע מפורשות כי בגדר פשעי שנאה יבואו בין היתר עבירות המבוצעות עקב עוינות כלפי ציבור גם מחמת דת, קבוצה דתית, מוצא עדתי, נטייה מינית, או היותם עובדים זרים.
הצעת חוק זו קובעת הגדרות אלה בסעיף 144א, כך שגם פרסום הסתה כלפי ציבור או חלקים באוכלוסיה בשל דתם, עדתם, נטייתם המינית, זהות המגדר שלהם או היותם עובדים זרים, תיחשב כהסתה לגזענות ותישא בעונש הקבוע בחוק.
הגם שהצעת החוק מתייחסת ל"עובדים זרים" ומציעה לאסור אפליה גם "מחמת דת או קבוצה דתית או מוצא עדתי", ברי כי בשל זהות מציע החוק (ח"כ ניצן הורוביץ) ועיתוי ההצעה (לאחר הרצח בבר-נוער) - גולת הכותרת של ההצעה היא מניעת הסתה על-רקע נטייה מינית וניתן לכנות חוק זה בשם "חוק הבר-נוער" שכן זהו הטריגר האמיתי להיוולדו של החוק.
להגן על נפגעי פעולות איבה על-רקע נטיה מינית הצעת חוק נוספת של ח"כ ניצן הורוביץ, מיום 19.07.10, שגם היא מתייחסת ומגיבה לאירוע הרצח בבר-נוער (הצעת חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה (תיקון - פשעי שנאה), התש"ע-2010), מציעה לכלול בהגדרת "פעולת איבה" שב
חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970 גם "פגיעה ממניעי שנאה - פגיעה שנגרמה כתוצאה ממעשה אלימות המכוונת כלפי דרך חיים של קבוצה בציבור מחמת דת, מוצא עדתי, נטייה מינית, זהות מגדרית או היותם עובדים זרים". על-פי דברי ההסבר של הצעת החוק:
- עם ההתגברות בתופעת האלימות ממניעי שנאה כלפי קבוצות מוגדרות בציבור, נוצר צורך ממשי להבטיח סיוע בסיסי לקורבנות מקרב קבוצות אלו, אשר לרוב אינן מסוגלות להגן על עצמם. המדובר בקבוצות הראויות להגנה מיוחדת ואשר קיים לגבי חבריהן, חשש מוגבר לעוינות, לפגיעה או לאלימות.
נוכח האמור לעיל, תיקון זה לחוק נועד להוסיף את נפגעי פעולות ממניעי שנאה אל תוך הגדרת "פעולות איבה" שבחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, זאת לאחר שאלימות בשל מניעי שנאה הפכה לאורך השנים לתופעה נפוצה והובילה בחלק מהמקרים לאלימות קשה כלפי קהלים בחברה הישראלית, ואף למעשי רצח.
היעדרו של חוק שכזה עד כה, הוביל למצב אבסורדי שבו
שני בני נוער אשר נפצעו באורח קשה ביותר במהלך הפיגוע, נאלצו, בהיעדר כתובת להפנות אליה אצבע מאשימה, להגיש תביעה כנגד אגודת ההומואים והלסביות, וזאת כדי לאתר מקור פיצוי ללקוחותיהם.
קצת רקע: פגיעה גופנית קשה, כמו זו שבמהלכה נפצעו בני הנוער, דורשת משאבים ניכרים כדי להתגבר עליה: נכות קשה דורשת לרוב ניתוחים, טיפולים, שיקום, עזרה מצד בני משפחה ומטפלים בשכר, התאמת הדירה למצב הנכות החדש; נכות שכזו פוגעת בכושר ההשתכרות העתידי, גורמת לנפגע ולמשפחתו להפסיד ימי עבודה, ומסבה - בנוסף לנזק הפיזי גם נזק נפשי ונזק לא ממוני למי שלקו בה: השבת המצב לקדמותו דורשת משאבים כספיים רבים ומאלצת את הנכה להגיש תביעת נזיקין כלפי המעוול.
נכון אמנם, שישנם חוקים אשר מחילים אחריות מוחלטת על גופים מסוימים כגון
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, או
חוק הנכים (בהתייחס לנכי צה"ל), אבל במקרה שאין גוף מסוים אשר אחריותו על הנפגעים מעוגנת בחוק, עורך הדין של הניזק צריך להיות יצירתי, ולדוג 'נתבעים' יש מאין, ובלבד שלקוחו לא ייוותר חסר פיצוי. הצורך הזה 'לדוג נתבעים יש מאין' יצר
במקרה של תביעות בני הנוער אבסורד ולפיו - הגם שאגודת ההומואים והלסביות היא המקום הבטוח בו בני נוער אשר מוקצים מחמת מיאוס ע"י הוריהם והסביבה יכולים לחוש בו בטוחים, האגודה היא שנתבעת, בין היתר משום ש"לא קיבלה את אישור ההורים לפעילות" - אותם הורים אשר מתנכרים לבניהם ולבנותיהם בעלי הנטייה המינית השונה.
מי שיקרא את
הכתבה שהופיע באתר הקהילה gogay יוכל להתרשם מהתגובה הזועמת אשר הביעו חברי הקהילה נגד
עו"ד איתן פלג, אשר הגיש תביעה בשמם של שני הנערים שנפצעו קשה. חרף כל ניסיונותיו להצטדק ולהתנצל, פלג הוצג בתגוביות כעורך דין קר בעל מניעים כספיים, אויב הקהילה, אשר מונע את הפעלת קבוצות התמיכה לנוער, שכן דרישת אישור ההורים (ההומופובים) תאיין פעילות זו, וכמי שמנסה למוטט את הקהילה ואת פעילותה ע"י הגשת תביעה נגדה.
במובן זה, הצעת החוק של הורוביץ עשויה לתקן עוול שבו נאלצים בני נוער אשר נפגעו פיזית ונפשית באופן הקשה ביותר שניתן להעלות על הדעת מפשעי שנאה, להגיש תביעות דווקא כלפי המקום שהיווה אוזן קשבת ובית חם עבורם. אכן, כפי שמסרה האגודה בתגובה לתביעות שהוגשו ע"י בני הנוער - המדינה היא זו שצריכה לפצות, כך שעורכי דין לא יצטרכו לשסות בני נוער הומואים ולסביות באותה אגודה אשר סיפקה להם סביבה תומכת, אוזן קשבת ומסגרת חברתית מכילה ומקבלת.
בני זוג - גם מאותו מין
הצעת חוק של ח"כ
חיים אורון (אליה הצטרף גם ח"כ הורוביץ) (הצעת חוק הירושה (תיקון -
בני זוג מאותו מין), התשס"ט-2009) מציעה לאפשר ירושה ומזונות בין בני זוג בני אותו מין. על-פי דברי ההסבר של הצעת החוק: "התיקון המוצע לחוק יאפשר לבן-זוג חד-מיני לרשת את בן זוגו המת, כאשר בן הזוג שנפטר לא הותיר צוואה. בנוסף מוצע להחיל את הסדר המזונות הנהוג כיום על-פי חוק לגבי "ידועים בציבור" שהם זוגות מעורבים גם על בני זוג חד-מיניים".
יש לציין כי מכוחה של
פרשנות תכליתית הכירו בתי המשפט בזכויות של ידועים בציבור בין בני אותו מין, מקום בו תכלית החיקוק הובילה לפרשנות זו. ועם זאת,
לאור פסק דין שניתן לאחרונה, בבית המשפט לענייני משפחה בבאר-שבע, אשר שלל את זכות הירושה של בני זוג מאותו מין, הבין - ככל הנראה - הורוביץ, כי לא לעולם חוסן, ולא ניתן לסמוך על בתי המשפט כי יגנו על זכויות הקהילה הגאה ויש לעגן זכויות אלו בחוק. הבלוגרית
שלי בלוך התייחסה לסיטואציה זו ברשומה שלה, באתר gogay:
- בתור מי שחיה בזוגיות טובה ויציבה ומגדירה את יחסיה עם זוגתה כ"נישואין" גם בלי תעודה ובלי טקס, אני מתיימרת לומר שרב הנסתר על הגלוי כשמדובר בחיי משפחה. אפילו תהיה לך משפחה אוהבת, תומכת ומקבלת שרואה בקשר ברכה, בעיני - אין מקום להשאיר דיני אישות ליד המקרה. לא אצל סטרייטים ובעיקר לא אצל להט"בים. ככשופט לוקח לעצמו את הזכות להטיל ספק ביחסים כה עמוקים ואינטימיים כמו שהיו לאיש האקדמיה המנוח ולבן זוגו אני מיד רואה לנגד עיני מחוזות רחוקים ומפחידים של אנטישמיות, של הטלת ספק בזהותי האתנית ואף גרוע מזה.
כמובן שאינני מאשימה את השופט בשום דבר מהצרות הנוראיות האלה, אבל מספיק לי הזרקור שהוא מאיר על הצורך בהגדרה יבשה, מסודרת, מעוגנת בכתב וברורה לכל מאן דבעי של מערכת היחסים ביני לבין זוגתי. כן, זה פוגע בתחושת ה"טבעיות" של הקשר. כן, זה גורם לי להרגיש "אזרחית סוג ב'", אבל בהיעדר מנגנון אחר, האם יש טוב מזה? מסופקנתני.
דומה כי הצעת החוק של הורוביץ תהפוך את חיי בני הקהילה לוודאיים יותר, מבחינת זכויותיהם הסוציאליות, ותקיץ את הקץ בתלות באורח הרוח ומידת הסובלנות של שופט זה או אחר, בעיקר לאחר עידן ברק במשפט, אשר מבשר רגרסיה-אקטיביסטית-שיפוטית.
