מוסדות ההשכלה הגבוהה: אין תמורה בעד האגרה

אין ספק שהעשור האחרון היה עשור רע להשכלה הגבוהה. מרצים עזבו את הארץ ונסעו לעשות מחקרים בחו"ל, התקציבים קוצצו ושכר הלימוד הועלה.

ועדת שוחט שישבה על המדוכה ב-2006, עסקה בנושא וגילתה שתמורת אותו שכר-לימוד מקבל הסטודנט (שהוא הצרכן) שירות לקוי, הכולל פחות תרגולים, פחות שיעורי מעבדה ופחות שירותי אקדמיה.

כפי שכתבתי בעבר, לפני כחצי שנה נפתח, בגל של אופטימיות, משא-ומתן בין כל הצדדים המעורבים בסכסוך. אך מאחר שההסכמים לא כללו הטבות לסטודנטים, הופסק המשא-ומתן והסטודנט אשר החל השבוע את שנת הלימודים האקדמית ייאלץ להסתפק בכיתות עמוסות, בשעות ספרייה מצומצמות ובמעבדות מוזנחות.

על-רקע המשבר הכספי העמוק שבו נמצאת מערכת ההשכלה הגבוהה, צומצם מספר אנשי הסגל האקדמי בכ-1,000 איש. כלומר - על כל מרצה יש 25 סטודנטים כיום, לעומת 14 סטודנטים לכל מרצה ב-1995. כמו-כן, ממוצע הגילאים של אנשי הסגל האקדמי הוא 55 לעומת 45 ב-1995.

בשנת 2000 עמד שכר הלימוד על 10,221 שקל לשנה. למרות החלטת הממשלה לאשר את המלצות ועדת וינוגרד מ-1998, להפחית את שכר הלימוד ב-50% באופן הדרגתי, הורד שכר הלימוד ב-26% בלבד. כיום עומד שכר הלימוד על 9,521 (שזה נמוך יותר מאוניברסיטות באוסטרליה, בארה"ב ובבריטניה, וגבוה יותר מגרמניה, מצ'כיה, משבדיה ומדנמרק - שם המדינה מסבסדת את הלימודים). למרות בקשת האוצר להעלות את שכר הלימוד, הוחלט להקפיאו עד אשר ייחתמו הסדרים עם התאחדות הסטודנטים.

בשנת 2003 עבדו באוניברסיטת תל אביב 1,470 פרופסורים ומרצים בכירים, לעומת 974 כיום. לפיכך, צמצום אנשי הסגל האקדמי גורם לכך שהסטודנט משלם רבות, אך לא מקבל תמורה ראויה בעד האגרה.