השונאים והמשמיצים שבתוכנו

רבותי הקוראים, עם חברים כאלה מי צריך שונאים. האימרה הישנה מהמקורות: "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו", מקבלת לאחרונה משמעויות חדשות וזוכה לפריחה מחודשת, הן בחוגים כביכול "נאורים", אקדמאיים, אנשי העולם הגדול, סופרים, מוזיקאים, מתחנפים ומתבטלים למיניהם בפני הגויים.

כאשר חברי כנסת ערביים משמיצים את המדינה ומנהיגיה מעל בימת הכנסת ומעל במות של הרשות הפלשתינית, אירופה והעולם הערבי - אנו מגדירים זאת כחוצפה, שערורייה, דמוקרטיה "משוגעת", אבל לפחות יש להם הסבר ובסיס לטענתם ולתפיסתם, שהרי באחיהם מדובר - למרות כפיות הטובה למדינה, משטרה והשימוש בחסינות שהם מנצלים לרעה.

אבל כשמדובר באינטליגנציה השמאלנית, השחצנית, היהירה - מדובר במעשי נבלה, בהתנהגות הספוגה בשנאה עצמית לישראל, ליהודים, לתרבותם ולהישיגיהם במדינת ישראל. אמנם הם, כמובן, מכחישים זאת, וכל רצונם לשפר את החברה וליישר קווים עם האינטלקטואלים בעולם הרחב, להראות את הבנתם והזדהותם עם הפלשתינים, המסכנים, הנרדפים על לא עוול בכפם. לכל אלה יש לומר: בושו והיכלמו, או גורו גורו לכם. מה בקשר למאות הנרצחים, אלה מהאוטובוסים ובתי הקפה ומהכיכרות והרחובות בערי ישראל. מה לגבי מתאבדים ומתאבדות שפלים, שנעמדים ליד ילדים, עוללים, נשים הרות וזקנים וללא ניד עפעף מתפוצצים וזורעים הרג, אסון וטרגדיות. ואל תמכרו לי את הטיעון הקלישאי של תוצאות הכיבוש.

כאשר מצויין ליד הכתבה של בתיה גור, שהיא בת להורים ניצולי שואה, מה הכוונה? ומה עליי להבין? שיש לה "ייסורי מצפון" - על-כך שנשארו ניצולי שואה ופליטי שואה ושהנרצחים והנשרפים הם שגרמו לשואה, כי היו כובשים - ולכן הושלכו לכבשנים. כאשר הגב' בתיה גור, שנסעה לחו"ל במימון משרד החוץ, טוענת בכותרת ראשית: "אני לא כועסת על המתאבדים" - מה זה אומר לציבור? לגבי מאות ההרוגים והפצועים? מה איתם? איך הגב' גור מרגישה כלפיהם? ישפוט כל אזרח לעצמו.

לאורך כל ההיסטוריה היהודית, מאז שהיינו עבדים במצרים, היו יהודים בין הנוגשים, מפקחים וגובי המיסים. בתקופת יוון ורומי היו מתייוונים שהתחנפו לכובשים והתפעלו מתרבותם וניסו להשפיע גם על אחרים להצטרף אליהם. בתקופת האינקוויזיציה - הפכו המומרים מרצון, לשונאי ישראל הגדולים ביותר. הם ארגנו ודחפו "לאימותים" בין הרבנים לכמורה הנוצרית, במה שנעשה לוויכוחים פומביים שמשכו אלפי צופים, כאשר המומרים עומדים בראש המתווכחים. הרבנים שהתחילו לרוב בעמדת נחיתות תחת לחץ, פחד וכפייה אך ברוב המקרים, ברוב חכמתם יצאו וידם על העליונה.

בתקופת השואה, היו רבים משתפי פעולה, מלשינים ו"קפואים" וכדי להציל את עורם מסרו אחרים, כולל בני משפחה, לידי המפלצות.
המשת"פים המודרניים, יותר משכילים, יותר חכמים ויפים עם נימוקים מפוצצים, אך בשורה האחרונה לא שונים מהמתייוונים והמומרים - והשפעתם והישגיהם יהיו אפילו פחות מרשימים.

כדאי גם להזכיר בהזדמנות זו: אמנים, מרצים וציירים בחו"ל, באוניברסיטאות בארה"ב או באנגליה, שביקשו מישראלים לא להגיע להרצאות ולתערוכות כדי לא לעורר תשומת לב או התנגדות.

ובכן, עד אנא הגענו? - לא מספיק שבצרפת ובבלגיה ממליצים לא לצאת עם כיפה לראש אלא עם כובעים, כדי לא להתבלט ולמשוך אש - וכשאזרחי ישראל בולטים ומובילים, עושים זאת מיוזמתם ומרצונם ומבקשים משונאי ישראל ומחרפי המדינה, לעזור להם במלחמתם בשלטון ובמנהיגות בישראל שנבחרה בצורה דמוקרטית וברוב מכריע ומרשים - מה לנו לבקש מהגויים?.

וכשעושים זאת בבלגיה - קן הצרעות, שביקשו בחוק טיפשי ואווילי - להעמיד את שרון לדין על פשעי מלחמה - חוק שבוטל לאחרונה בבושת פנים - מה לנו כי נלין על האנטישמיים ובקשת סליחה, מניצולי השואה, על שירבובם לכתבה גם אם הגברת גור היא דור שני לניצולים.

_____________________

הכותב הוא עורך דין, בעל תואר שני במשפטים, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העיתונות.