עכשיו כשאין שלום, ברק אולי מחכה למלחמה

התירוץ הרשמי של שר הביטחון ברק להישארות בממשלה עד עכשיו היה לטענתו הרצון שלו למצות את הסיכוי לתהליך שלום, כאשר ברור עכשיו לכל בר דעת, שממשלת נתניהו הולכת לכיוון ההפוך של מלחמה. נתניהו מבחינתו ממשיך לעשות הכול כדי להכשיל כל סיכוי לתהליך שלום אמיתי, כאשר הוא מסרב לבקשות העולם להמשיך את ההקפאה, מציב לפלשתינים תנאים לא הגיוניים להמשך השיחות, ועושה הכול להימנע מהכרעה פוליטית מדינית פרקטית. במקביל ממשלת נתניהו מנסה להעביר שורה של חוקים גזעניים, כמו חוק הנאמנות, שמחריפים את הסכסוך, מחבלים במאמצי השלום האמריקנים, ומובילים ללחץ הולך וגובר כנגד ישראל בעולם. מכאן שהשאלה המתבקשת היא מה באמת גורם לברק להישאר בממשלה, כשאין שלום והתמיכה הציבורית בו רק הולכת ומתדרדרת?

אהוד ברק הוא מנהיג חכם, שהוכיח לכולם עד היום שאיכפת לו רק ממעמדו ותפקידו, כאשר הוא היה מוכן לזנוח את כל ערכי מפלגת העבודה, תמורת ישיבה בממשלה. ברק גם הוכיח שהוא יכול תמיד לשרוד, וגם כאשר נראה היה לכולם שהוא סיים את חיוו הפוליטיים, הוא הצליח למצוא תמיד את הדרך להתגבר על יריביו. שר הביטחון שרד את ניסיונות המרד והפרישה בתוך מפלגת העבודה, שרד את אובדן הלגיטימיות שלו בציבוריות הישראלית, ואפילו הצליח להוליך שולל את לבני, כאשר בצורה צינית הוא בחר להיכנס לממשלה קיצונית, שאין לה שום קשר לערכי מפלגת העבודה. ברק בראש ובראשונה דואג לעצמו, וצריך לזכור שתמיד הוא יחפש את הדרך לשרוד, ושהוא יהיה מוכן להקריב הכול, למען האינטרס האישי הצר שלו.

השאלה הנשאלת היא מה יעשה ברק, כדי לשרוד את המשבר הפוליטי שאליו נקלע היום, כאשר ממשלת נתניהו נראית על סף נפילה, ומפלגת העבודה איבדה את כל כוחה האלקטוראלי. סקרים מנבאים למפלגת העבודה בבחירות הבאות ששה מנדטים, כאשר סקרים פחות מחמיאים אפילו מנבאים, שמפלגת העבודה עלולה לא לעבור את אחוז החסימה. תדמיתו של ברק בציבור גם היא נפגעה מאוד בשנה האחרונה, והתנהלותו הקלוקלת הובילה לכך, שכיום אין לו אפילו את התמיכה הציבורית להיות שר ביטחון. ברק יודע לכן שבחירות כיום משמעותן חיסול העתיד הפוליטי שלו ושל מפלגתו, שהגיעה לשפל חסר תקדים, ולכן הוא יחפש לעשות ספין שיעניק לו נקודות בזירה הפוליטית הציבורית. האם הספין הזה יכול להיות יציאה למלחמה?

ההיסטוריה הפוליטית מלאה בדוגמאות של מנהיגים, שבחרו ליצור מתיחות פוליטית על-מנת לשקם את מעמדם בתוך המדינה, כאשר שיטה זו גם לרוב הצליחה להחזיר למנהיג את התמיכה הציבורית שחיפש. מקיאבלי בספרו הנסיך, שנכתב כבר בתחילת המאה ה-16, הדגיש את השימוש במלחמה כאמצעי לשמירה על כוחו הציבורי של הנסיך, ואיחוד העם סביבו. יצירת משבר בינלאומי, הדגשת המתיחות, ובמקרים קיצוניים אף יציאה למלחמה, הם כלים שנעשה בהם שימוש רב גם בהיסטוריה המודרנית על-ידי מדינות דמוקרטיות, כמו גרמניה וצרפת, ולכן לא ניתן לפסול שיעשה שימוש באותם כלים גם בימינו על-ידי מנהיגים בישראל.

המצב עם אירן והעולם הערבי הוא מאוד נפיץ, גם בלי להתחשב במתיחות הפוליטית הפנימית בישראל, ובצדק עולה הצורך הבינלאומי לרסן את אירן, ולמנוע ממנה פיתוח של נשק גרעיני. מנגד גם אם יש הסכמה על הצורך במתקפה על אירן, מדובר גם בשאלה אסטרטגית ממדרגה ראשונה, שכוללת שיקולים רבים, לגבי העיתוי, הדרך ואופי המתקפה, שצריכים לעלות לדיון לפני כל פעולה. הבעיה היא שלדיון הזה יכולים להיכנס שורה של שיקולים פוליטיים לא ענייניים של ברק שר הביטחון, ואפילו של ראש הממשלה, שעלולים לראות במלחמה קודם כל דרך לשמור על שלטונם הרעועה.

מישהו צריך לבדוק האם הנסיך ברק, שהצהיר תמיד שהוא נשאר בממשלה למען השלום, נשאר עכשיו בממשלה רק בשביל המלחמה?