1. הצתה מוקדמת: נר ראשון – נר הכישלון. ביוונים נלחמנו ולהם הניצחון.
2. אין הכרח לחלץ את נבחרת ישראל בכדורגל ממעבה האדמה בעזרת קפסולה, אבל בהחלט יש צורך לחלצה משאול תחתיות לאחר הפאשלה.
3. אנחנו אלופי העולם - ללא מתחרים רציניים - בתירוצים.
4. הסיכוי של ישראל להצליח בקמפיין הנוכחי שואף לאפס. הבעיה היא שהשאיפה הזו אינה נשאפת כאשר הנבחרת מצויה מעל קו האפס אלא מתחת לו.
5. מבחן התוצאה – אפס! – של לואיס פרננדז, מאמנה של הנבחרת, עושה עמו חסד בהשוואה למבחן הדרך, שהכישלון היותר חריף, אף שהוא פחות מביש ופחות מחפיר, הוא בה.
6. לא רק אלוהים נמצא בפרטים הקטנים, גם המאמינים בקיומו או הכופרים בו: הנה, לדוגמה, פרט קטן, שעשוי לשקף את מצבו של הכדורגל הישראלי ולהעיד עליו. הנה, לדוגמית, טיפה שהיא בבואה של הים כולו: לאחר הפסדה (מותר להפסיד, ההפסד, כשלעצמו אינו הבעיה – הוא הסימפטום) לא שב המאמן עם שחקניו למדינה, שמממנת את שכר העתק שלו כמאמנה של נבחרתה הלאומית. הוא העדיף לשוב לארצו. במקום להיות עם השחקנים בשעות ובימים הלא-קלים-להם לאחר עוד הפסד צורב; במקום לחזק אולי גם לחבק, מטאפורית ואף פיזית, את השחקנים, הוא ניתק עמם מגע; במקום לשוב לישראל, לשבת עם מעסיקיו ולהפיק עמם מסקנות ולקחים, הוא העדיף לברוח, אולי כדי לא להיתקל בתקשורת החודרנית שלנו.
7. כמו בפוליטיקה (השכונתית) - כך גם בכדורגל (הפוליטי) שלנו: אין מנהיג. אין הנהגה. לא על המגרש ולא מחוץ לו. הכל דיבורים ריקים ועקרים. כדורי סרק-סרק-סרק מילוליים.
8. בניון פצוע. יצחקי קרוע. גרשון גרוע. המאמן רגוע. הפרשן פרוע. וכל השאר – געגוע.
9. ניחושים והשערות: מי הוא החיידק האלים בהתאחדות הישראלית לכדורגל שמתנהג כאילו הוא חיידק טורף?
10. הכישלון אינו יתום. הוא חד-הורי. כר הדשא אשם. חד-משמעי.
