"רצון טוב מובן כחולשה"

ב-1978 שהה ד"ר הרולד רוד באירן. הוא למד באוניברסיטת משהד. בעיר הדתית הזאת קבור האימאם השמיני של השיעים. הזמן היה ערב המהפכה, עשרה חודשים בלבד לפני הגעת חומייני. באזור שהיה רווי מהומות והפגנות דמים, רוד וחבריו נמלטו לא אחת למסגדים כי כוחות הביטחון ירו במפגינים. כחלק מלימודי הדת, ידע רוד שכל משפחה שיעית בוחרת מנהיג דתי ומכפיפה עצמה בפני פסיקותיו. הוא הכיר שישה שמות, ביניהם חומייני. מי האייתולה שלכם? שאל את חבריו שהסתכלו עליו כלא מבינים והתחמקו מתשובה.

לאחר הידרדרות נוספת במצב הפוליטי, ראה רוד לתדהמתו את חבריו יוצאים לרחובות בקריאות "מוות לשאה" ו"יחי חומייני". הוא הרגיש מרומה, שכן הבין מהם שלא הכירו את האיש. להפתעתו, לאחר ההפגנה יצרו חבריו אתו קשר ושאלו אותו "מי זה חומייני?", אולי יוכל לספק להם מידע על האיש. "עבורי זה היה שיעור משמעותי; מסתבר שהם באמת לא הכירו את חומייני, אבל כמי שגדלו בחברה רודנית, ידעו לזהות בזמן אמת מתי עובר הכוח מאדם אחד לאחר, ומבחינתם היו צריכים להיות עם המנצח".

ד"ר רוד, מומחה למזרח התיכון, שימש עד לפני כשנה יועץ במשרד שר ההגנה האמריקני לענייני מוסלמים, ובמיוחד בנושא האירני. לאחר 28 שנים כאנליסט בפנטגון פרש. הוא דובר עברית, פרסית, ערבית וטורקית. רוד היה אורח הכבוד של המכללה למדינאות יהודית בירושלים. המכללה מקיימת תוכנית מנהיגות אינטנסיבית לסטודנטים מצטיינים הלומדים באוניברסיטאות השונות בתחומים שונים של מדיניות ציבורית במהלכה הם עוסקים בשאלות זהות, חברה ומדיניות. רוד הרצה בערב פתיחת שנה"ל של המכללה. נפגשנו לשיחה בתל אביב, בדירתו של המזרחן בעל השם העולמי ברנרד לואיס, שרוד הוא אחד מתלמידיו המובהקים.

הוא נזכר בחברים מטהרן שעל קירות ביתם תלו תמונות השאה ואשתו. לאחר המהפכה גילה שהם נותרו באירן ולא ניזוקו. לתהייתו כיצד המשטר החדש לא פגע בהם, קיבל תשובה ממכרה שביקרה אצלם לאחר שש שנים. סיפרה שעל קירות הבית תלו עתה תמונות שלהם אבל עם אייתולות. הרולד זכר תמונות אחרות על הקיר, תהתה בפני מארחיה. הם צחקקו ואמרו שהתמונות הנוכחיות היו במחבוא בטוח ויצאו רק לאחר המהפכה. לפני שנפרדו לחשו: אימרי להרולד שהתמונות הקודמות שזכר נמצאות בדיוק באותו מקום, מחכות לשעת הצורך.

הדברים מסבירים מדוע רוד, שהיה נגיש לחומרי מודיעין מסווגים, חושב שהפתרון ביחס לאירן צריך להתמקד בעבודה עם האופוזיציה למשטר האירני, בניסיון להצמיח אלטרנטיבה. לדעתו, הפצצת הכור באירן לא תרפא את המחלה עצמה: משטר האייתולות עצמו, שבמסורת הסבלנות האירנית ימשיך לחתור לפצצה גרעינית גם אם יופצצו חלק ממתקניו.

"הציבור האירני, כולל חלק ממנהיגיו עשוי לשנות את טעמו אם ייווכח באופן מוחשי היכן נמצא כוחו של המערב ביחס למשטר האייתולות ומשמרות המהפכה. רק כך אפשר לעזור לאירנים להחליף את המשטר. אני אומר זאת מניסיון רב שנים של עבודה על העניין בפנטגון וגם במחקריי, איך להבין את החשיבה האירנית ומה אפשר לעשות".

"לפני שנה אירן שותקה בשל שביתת אוטובוסים. מישהו עזר להם? להפך: אובמה שלח ברכה לראש השנה הפרסי, והזכיר את 'הרפובליקה האירנית האיסלאמית'. ברגע שבאירן שומעים את נשיא ארה"ב מכנה כך את מדינתם, הם מבינים שהוא עם המשטר, וכך שיווק גם המשטר את ברכת אובמה להמונים. באופוזיציה הבינו שאין להם גיבוי ותמיכה בחוץ, אז הם המשיכו להתכופף, ממש כפי שאובמה עשה בפני מלך סעודיה".

"בבחירות ביוני לפני שנה זה היה ברור לחלוטין. כולם יצאו לרחובות. מה אמרו במערב? דווקא בישראל התגובה הייתה טובה. אבל בממשל שתחתיו עבדתי 28 שנים, התגובה הייתה מינורית בעוד שהאנשים באירן רצו לדעת היכן הכוח. ממש כמו אז במהפכה ההיא".