הסטודנט אסף בונדי, אני מסכים איתך

איתא גמרא אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.

נושא שביקשתי להעלות עוד לפני שבוע ונדחה ללא כל סיבה מוסברת, אני מעלה אותו היום. מה שדחף אותי סופית להציגו לקוראים, עלה בעקבות מאמרו של אסף בונדי, סטודנט לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון ופעיל באיגוד המקצועי במסגרת "כוח לעובדים". קראתי את מאמרו של אסף בונדי וחשתי, שאני קורא את מה שאני בישלתי לקראת כתיבה באתר "חדשות מחלקה ראשונה". אך אעשה כמנהגם של ראשונים וטובים, "אביא את הדברים בשם אומרם".

כמו אסף בונדי, דעתי לא נחה מהעובדה שהסתדרות הסטודנטים יצאה לרחובות רק בעקבות חוק האברכים. כלשונו: "יצאו בימים האחרונים בהפגנות ובמיצגי ענק... רק כאשר פולשים באופן ישיר לכיס הפרטי של הסטודנט". גם אני חש הסתייגות מהעובדה שלפתע ההתאחדות מוציאה אלפים לרחוב, אך למעשה "התאחדות הסטודנטים מנצלת את חוק האברכים כדי לעורר גל מחודש של שנאת האחר החרדי ומחיקת לגיטימיות של תלמידים אחרים".

הטרידה אותי השאלה היכן הייתה הסתדרות הסטודנטים כאשר נבלמה ההצעה לחוק שכר מינימום. היכן הייתה במאבק נגד מדינה המפריטה את עצמה לדעת. במאבק נגד העסקת פועלות ניקיון באוניברסיטות בשכר רעב, ללא תנאים סוציאליים וללא קרן פנסיה. היכן היה קולה של התאחדות הסטודנטים במאבק נגד צמצום המרחב הדמוקרטי.

מקובלת עלי גישתו של בונדי, ש"חוק האברכים המכוון להעניק מלגות קיום לציבור סטודנטים ללימודי קודש גבוהים, עלה וקרם בעזרת כוח פוליטי לגיטימי ביותר של ציבור גדול מאוד בחברה הישראלית, שמודע לכוחו הפוליטי ושיודע לעמוד על שלו".

התאחדות הסטודנטים תחמה עצמה ב-ד' אמות של מאבק הנודף ממנו ריח רע של שנאה לאחר, כאשר באי-כוחו של ציבור הלומדים בישיבות השיגו עבורו הטבות כספיות צנועות. מצער שהתאחדות הסטודנטים, ממנה היינו מצפים שתהיה חוד המחץ במאבקים על דמותה של החברה, מפנה את כל האנרגיות לעבר "המכנה המשותף הנמוך ביותר של השנאה".

היטיב אסף בונדי לבטא את שאט הנפש שלי מהמהלך האווילי של התאחדות הסטודנטים בכותבו: "מחאת הסטודנטים נשענת על אג'נדה פוליטית זולה, רדודה וחסרת כל יכולת לאתגר את המצב הקיים, המחאה במאבק זה מחזקת כוחות ראקציוניים, שצדק סולידאריות ותפישה מעמדית רחוקות מהם שנות אור".

חבל מאוד שהתאחדות הסטודנטים עלתה על שרטון הטורף את המאבק לסולידאריות חברתית; עלתה על שרטון של מאבק נגד חוק האברכים ש"הוא דוגמה מזעזעת לתודעה הפוליטית הצינית והמעוותת של התאחדות הסטודנטים".

אני מצטרף לפנייתו של אסף בונדי להתאחדות הסטודנטים להתנער מגישה גזענית. יתרה מזאת, "למען חירות הלימודים ושוויון בגישה להשכלה צריך לצרף אליו את החרדים, את העובדים, את הנכים ואת מקבלי הקצבאות. כדי להוביל מאבק כזה דרושה תפנית חדה בתפיסת המציאות".

לצאת לרחובות עקב הישג, שהשיגו נציגי הציבור הדתי לאברכים, מבייש את אלה שהתריסו. הנהגת הסטודנטים חייבת לעשות חשבון-נפש עם עצמה. קולה נדם במאבק על שכר מינימום הוגן, אבל יצאה להרעיד את הרחובות עקב חוק האברכים תוך פנייה למכנה משותף נמוך ביותר של שנאה - שנאה לחרדים. ועל כך אני מצר. אני האתיאיסט.