כותרות העיתונים עסקו רבות במשמעותן של תוצאות הבחירות האחרונות לקונגרס האמריקני, בסערת הבחירות ניגפו מצדדיהם של הממשלה הגדולה ושל ביזבוזי המפלגה הדמוקרטית בפני הרוח של "מסיבות התה". תשומת הלב ניתנה בעיקר למשמעויות של המהפך מבחינת חוק הבריאות האמריקני החדש והמשך הדפסת הכספים בה נוקט ממשלו של אובמה, אולם לתחום מרכזי נוסף שבו הייתה התבוסה הדמוקרטית כמעט מוחלטת לא ניתנה הדעת - ב-2 בנובמבר נסחפה לגמרי התמיכה בחקיקה הסביבתית של מכסות הסחר (Cap and Trade).
מעל לשני תריסר דמוקרטים שתמכו בחוק איבדו את משרותיהם לטובת נציגים רפובליקנים המטילים ספק בתקפות טענותיהם של הירוקים בנוגע להתחממות הגלובלית.
נראה כי זהו סופה של הצעת החוק שהשתרעה על פני 687 עמודים והייתה אחת ההצעות המורכבות שאיש כנראה לא קרא עד תומן, ואם קרא - לא הבינן. החוק היה הפיסגה של מסע התעמולה הירוק שהחל בסוף שנות ה-80' של המאה הקודמת, אשר כלל התראות חוזרות ונשנות של התנועות הירוקות כי אנו ניצבים בפני קטסטרופה חסרת תקדים, הנגרמת מפליטות הפחמן הדו-חמצני של הציוויליזציה המודרנית.
החוק קבע "יעדים" בלתי אפשריים (הפחתה של 42 אחוז בפליטות עד 2030, 83 אחוז עד 2050) והגדיר שיטה של "הגבל וסחור" שעל פיה ייקבעו מכסות מוגבלות לגזי פליטה (דו-תחמוצת הפחמן) שיחוייבו המפעלים ותחנות הכוח לרכוש ואחר כך יוכלו לסחור בהן. האבסורד וחוסר המעשיות של הצעה זו נחשפו כבר כשנוסתה השיטה באירופה. זו נועדה לעמוד ב"יעדים" של הסכם קיוטו והשיגה בדיוק אפס תוצאות. זוהי תסבוכת ביורוקרטית, שתוצאתה היחידה - מיסוי המפעלים, הפרעה לפיתוח הכלכלי, הגירת מפעלים לארצות אחרות, ופתח לשחיתות של פוליטיקאים שידאגו למכסות פליטה, לתקציבים, לסובסידיות ולשלמונים למקורביהם.
הבורסה של אל גור נפחה את נשמתה
נוכח החקיקה המפלצתית, הלך והתחזק הערעור על הדוגמה הירוקה. בפברואר השנה העביר בית המחוקקים של מדינת יוטה החלטה הדורשת מן הסוכנות להגנת הסביבה האמריקנית לחדול מן המדיניות והרגולציות להפחתת פליטות הפחמן. הפרלמנט ביוטה לא היה היחיד שדרש לעצור את חקיקת האקלים. במקביל לתהליכים אלו, נפחה הבורסה שהוקמה על-ידי אל גור למסחר בפליטות פחמן את נשמתה. "בורסת המסחר בפליטות" של שיקגו הודיעה ב-21 באוקטובר כי תחדול מסַחַר בפליטות - המטרה אשר לשמה הוקמה.
כך קרה גם במקומות אחרים בעולם. הפרלמנט האוסטרלי החל לבטל את חוקי הגבלת הפליטה שלו עצמו. מספר גדל והולך של אזרחים, פוליטיקאים ומדענים באוסטרליה החלו להטיל ספק בתיאוריה של התחממות הגלובלית שגורמים בני אדם.
בפולין פרסמה אקדמיית המדעים מסמך המפקפק בתקפות תיאוריית ההתחממות. בצ'כיה, בה הנשיא וצלאב קלאוס הוא הספקן הראשי, רק 11 אחוזים מהתושבים מאמינים כי יש ממש בתאוריה שפעילות אנושית היא הגורמת להתחממות גלובלית.
בצרפת מבקש הנשיא סרקוזי למנות את קלוד אלגרה לשר המסחר והטכנולוגיה. אלגרה, גיאו-כימאי במקצועו, היה מראשוני המתריעים על סכנת ההתחממות הגלובלית לפני 20 שנה, אך הוא שינה בינתיים את דעתו. בניו-זילנד נבחרה ממשלה חדשה שהקפיאה מיידית את תוכנית המכסות הסחירות שהתקבלה רק שבועות מספר לפני היבחרה. גם בין המדענים מתרבים ביטויי הספקות; ג'ואן סימפסון, האישה הראשונה שהשיגה דוקטורט במטאורולוגיה, יצאה לאחרונה לגמלאות, ולאחר שכבר אינה חוששת לאבד את מקום עבודתה, הביעה הקלה מכך שסוף סוף היא יכולה להרשות לעצמה להטיל ספק בפומבי בתאורית ההתחממות. ד"ר קימינורי איטו, המתמחה במדעי הסביבה, קרא לתאוריית ההתחממות הגלובלית על-ידי בני אדם - "הסקנדל המדעי הגדול ביותר בהיסטוריה" - ואילו הפיזיקאי הנורווגי איוואר גיאוור, חתן פרס נובל, מגדיר את התאוריה "דת חדשה".
אחד האנשים המבטא היטב את רוח הזמן הוא חבר הקונגרס הדמוקרטי ג'ו מנשיין ממערב וירג'יניה. מנשיין, ממקורבי אובמה לפני בחירתו לנשיאות, הכריז בזמנו כי מוטלת עלינו אחריות "לנקות" את "הנזק של הפחם" בעשרות השנים הקרובות והבטיח תוכנית דלקים מתחדשים אגרסיבית בהנהגתו של הנשיא העתידי
ברק אובמה.
אך לקראת הבחירות האחרונות הופיע מנשיין בתשדיר שהפך ללהיט אינטרנטי. כשהוא מצוייד ברובה, הבטיח לקצץ את הבזבוזים הפדרלים ולהילחם בחוק הבריאות ובסיום המוחץ של הסרטון הוא מרים את הרובה מכוון אל בטיוטת חוק מכסות הסחר שהוצבה כמטרה יורה בה בעודו מבטיח להילחם בחוק. מנשיין - אחד הדמוקרטים שבהבדל מעמיתיו קרא נכון את המפה הפוליטית - נבחר מחדש לקונגרס.
אם היה צורך בעוד המחשה לכך שתנועת ההתחממות הגלובלית עוברת שינוי אקלים ציבורי, הרי שהבחירות האחרונות בארה"ב העניקו אותה.
