בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
ספרות צבאית, חוויה אישית ● "מן המדבר והלבנון" הוא ספר של החיילים ונכתב על-ידי החיילים, במקרה שלנו על-ידי מ"מ מגדוד 51 של חטיבת גולני
|
דילמות של חיילים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
ספרו של עשהאל לובוצקי כולל שלושה חלקים עיקריים. החלק הראשון מתאר את פעילות המחלקה, הפלוגה והגדוד בקו ברצועת עזה במהלך החודש שלפני מלחמת לבנון השנייה. החלק השני מתייחס למלחמת לבנון השנייה והחלק השלישי מתייחס לתהליך השיקום שעבר עשהאל בבתי החולים רמב"ם ותל השומר לאחר פציעתו. "מן המדבר והלבנון" הוא ספר של החיילים ונכתב על-ידי החיילים, במקרה שלנו על-ידי מ"מ מגדוד 51 של חטיבת גולני. מדובר בעיקר על עדות אישית של קצין ערכי בעל רצון עז לחנך ולהעביר ערכים לחייליו. כבר מהתיאור של הקו בעזה נחשפים עובדות לא ידועות שנחשפו בצורה חזקה במלחמת לבנון השנייה. תוכניות מבצעיות מתוכננות מבוטלות או נידחות ברגע האחרון ומבצעים לא יוצאים אל הפועל. אין מדובר כמובן על הפתגם הידוע "בצבא כל תוכנית היא בסיס לשינוי" אלא לדברים חריגים יותר. תיאור הפעילות של מלחמת לבנון השנייה חזק בעיקר בגלל ההיבט האישי שלו. לובוצקי חושף התלבטויות אישיות שלו כמפקד, כאיש דתי ללא כחל ושרק, מספר על פחדים ועל התמודדות אתם, על דילמות של חיילים ומפקדים זוטרים תחת אש ועוד. התיאורים קולחים והדילמות קשות. גם היום במרחק של למעלה משלוש שנים מאירועי המלחמה המוח מתקשה להבין כיצד צבא גדול נלחם במרחק של לעתים כמה מאות מטרים מקוו הגדר בלי להביא את ההכרעה. כוחות קרביים נאלצים להוביל אספקה ליחידות לוחמות הנמצאות קילומטרים ספורים מקו הגבול. הלוחמים כמו בכל מלחמה מוסרים את נפשם אבל ניהול המערכה מעורר שאלות רבות שעדיין עם ישראל לא קיבל עליהן תשובה מלאה אף שחלק מן האחראים נאלצו לפרוש מן הצבא. בחלק האחרון מתוארת התמודדות אישית של עשהאל עם הפציעה קשה, ההחלטות של הרופאים ובראשם האורטופד שמחליט להלחם על רגלו של עשהאל ולמנוע את קטיעתה. גם ההתמודדות עם כאבי התופת מתוארת על-ידי עשהאל בצורה ישירה. האשפוז והניתוחים הרבים הנלווים אליו מעוררים אצל עשהאל רצון להבין ולדעת את גוף האדם והם שמובילים אותו להתחיל את לימודי הרפואה שאני מאחל לו שיצליח בהם וימצה את עצמו לפחות כמו שהצליח במישור הצבאי. הספר כתוב היטב, בצניעות ומתוך רצון שמצליח להביא את הסיפור האישי של החייל הלוחם, במקרה זה בגדוד 51. מומלץ מאוד.
|
תאריך:
|
21/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
22/11/2010
|
|
עפר דרורי
|
|
בשנה האחרונה הִרְבְּתָה קהיליית ההערכה בעולם לעסוק במתרחש בטורקיה, ואף בישראל עסקו בכך, תוך הדגשת השינוי שחל ביחסי שתי המדינות. הסקירה הנוכחית מבקשת להשלים את הפער החברתי-תרבותי בניתוחים המדיניים-פוליטיים שהוצעו, ולהביא בפני הקוראים נקודת מבט שעיקרה פנים-טורקי. (ראה/י כאן סקירה מפורטת הכוללת גם המלצות למדיניות ישראלית מול אנקרה).
|
|
|
"וחוזרים הערב רב הללו להיות רועים על ישראל, ואנשי חיל ויראי חטא מסובבים מעיר לעיר ולא יחוננו, וכל חכמים ואנשי חיל ויראי חטא חיים בצער, בדוחק, ביגון - נחשבו ככלבים. ואלו ערב רב עשירים, בשלווה ובחדווה, בלי צער ויגון כלל, גזלנים, בעלי שוחד, שופטים וראשי העם" [הזוהר, תרגום, פרשת נשא, חלק ג, דף קכ"ו].
|
|
|
חלפו קצת יותר משלושים שנים מאז נזף ראש הממשלה מנחם בגין בשגריר ארה"ב, סמואל לואיס, בהטיחו בו כי "ישראל איננה רפובליקת בננות". ממשלת נתניהו, מאז עלתה לשלטון עם קואליציה גאה של אנשי הימין הלאומי, מוכיחה בדין ודברים שהיא מנהלת עם וושינגטון, כי אכן הפכה את ישראל לרפובליקת בננות. אין לממשלת נתניהו אינטרסים לאומיים. סדר היום שלה נקבע רק על-פי מחיר האתנן.
|
|
|
העיתונאי ארי שביט משול בדרך-כלל לאותו חלבן שבגמר החליבה בועט בדלי ושופך את החלב. כך הוא עושה כאשר במקרים רבים הוא מתחיל את מאמריו ב"עיתון לאנשים חושבים" (?) בטיעונים סבירים, אבל בהמשך חוזר לסורו, כלומר שוב חוזר על השקר הקבוע: "הכיבוש". למרות פגם לוגי זה בטיעוניו, בדרך-כלל הוא נשמע אלים פחות מחלק מעמיתיו באותו עיתון דל-תפוצה ועתיר-השפעה.
|
|
|
על-רקע העימותים החוזרים ונשנים בציבור בנושא השירות בצה"ל, והחשש המתגבר העולה מדוחות ועדות החקירה המתפרסמים אחרי כל מבצע צבאי, חוזר מעת לעת הדיון בקושי של צה"ל לספק את הביטחון הנדרש באופן המקצועי הרצוי - מעורר סקר שפורסם בשבוע שעבר עניין מיוחד. בסקר, שנערך על-ידי מכון ירושלים לחקר שווקים ומכון דחף, נבחנו עמדות האוכלוסיה היהודית בישראל ביחס לשירות וניהול הצבא. הנשאלים חיוו את דעתם לגבי הוצאת מערכי שירותים מתוך הצבא לשוק האזרחי (אאוטסורסינג) על-מנת לייעל את הצבא ולהתמקד בתפקידי לחימה. התשובות נטו באופן ברור לטובת צמצום מערך השירותים הצבאי והוצאתם לשוק הפרטי. הנשאלים גם הסכימו ברובם כי הצבא צריך לשכור שירותים אזרחיים במקום להפעיל אנשי מילואים לצורך שירותים לא-קרביים. לכל בר-דעת ברור כי העיסוק של הצבא במגוון מטלות אזרחיות ושירותים תפעוליים - החל במסעדנות וכלה בכביסה, מכונאות ועוד מטלות רבות - הוא בלתי יעיל ומשבש את סדרי העדיפויות תוך בזבוז משווע של כוח-אדם וכסף.
|
|
|
|