בין דעת לתבונה

אכן נסתרות הן המחשבות שרובצות במוחו של אדם ולא ניתן לנחש אותן ככה סתם, אלא נדרשת יכולת על-חושית, וכפי הנראה אין בינינו אנשים בעלי יכולת כזאת, אבל לעיתים מבליחה לה המחשבה ומוצאת דרכה לאוויר, ואולי גם להדפסה והצגתה בראש חוצות.

לעיתים, עדיף לה למחשבה להישאר במוחו של אדם, לטרוד את מנוחתו ולהשאירו במציאות שברא לעצמו, שמא תגרם לו לאדם התעוררות לא מתוכננת למציאות, פעולה שעלולה לזעזע את נפשו עד כי לא יוכל עוד לתפקד כאדם מן השורה.

ומה אם המחשבה שמבצבצת לה ממוחו הקודח של יובל רבין היא לא יותר מאשר מיחזור של הצעות שהעלו כבר אבק והוצגו על-ידי גורמים רבים באזורנו; ועדיין, גם בתקופתו של אביו עליו השלום, הובילה מחשבה זו, בעצם אמירתה, למציאות של שפיכת דמים אכזרית של אזרחים רבים חפים מפשע, ללא הבחנה; ולקינוח נוספה לה אמירה שהיא חטא על פשע: קורבנות השלום.

כאילו שלא שילמנו מספיק קורבנות לפני וגם אחרי אותם הסכמים ארורים, קם החושב התורן, ששם משפחתו גורם לכל ידיעה להופיע מיד בעמוד הראשי בכל אתר חדשות, נותן דרור לתפישת עולמו, ושוכח שבאזור שבו אנו חיים, אבות ממנים את בניהם כיורשיהם בתהליכים דמוקרטיים כביכול (ע"ע מצרים) ואמירותיו, לא בגלל פועלו, אלא בגלל שם משפחתו, נתפשות כדבר אלוהים חיים.

אבל יובל רבין לא ייתן למציאות לבלבל אותו וכאן הדמיון בינו לבין אנשים שמשתמשים בשמם, בפרסומם ובקשריהם על-מנת לפגוע במדינת ישראל באמתלה שפעולה זאת היא לטובתנו. הוא לא ייתן לתבונה, שאני מניח שהוא ניחן בה, להנחות אותו לפעולה שתתרום לקידום של הסכם שלום שדואג קודם כל לאינטרסים של מדינת ישראל, ואינה מבזה את זכר אביו, שכרמטכ"ל שיחרר את ירושלים מהכובש המוסלמי והחזיר אותה למקומה הראוי כבירתו הדתית והשלטונית של העם היהודי.