הכנסת הכירה בקיומו של עם ישראלי

ה-22 בנובמבר 2010 ייזכר כיום היסטורי בו הכירה הכנסת לראשונה בקיומו של "עם ישראלי". ויובהר - ההכרה היא לא ב"עם ישראל" מול "אומות העולם" ולא ב"עם יהודי" מול "הגויים", אלא עם ישראלי כמשמעותו במשפט העמים, כלומר עם המוגדר על-ידי טריטוריה עליה חלה ריבונות המדינה.

ייתכן שמלומדים ידונו ויתווכחו כיצד הכנסת הזאת, המאופיינת בחקיקה גזענית (כגון חוק הנאמנות למדינה היהודית וחוק ישובים קהילתיים) קיבלה ברוב גדול חוק שנוגד את תפישת "מדינת העם היהודי" ושקובע כי המדינה היא של כלל אזרחיה. אך לא פולמוס מלומדים הוא שמעניין אותנו כרגע, אלא טקסט חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל) (תיקון), התש"ע - 2010, טקסט המדבר בעד עצמו.

הכנסת אישרה לראשונה בתולדותיה את המוסד "משאל עם" ונשאלת השאלה: מי ה"עם" הרשאי להשתתף במשאל, הרי "עם" הוא שם קיבוצי? והתשובה נמצאת בסעיף 6 לחוק לפיו "זכאי להשתתף במשאל העם מי שהיה זכאי להשתתף בבחירות לכנסת לו היו מתקיימות במועד משאל העם".

הואיל ואין מחלוקת שבבחירות לכנסת זכאים להשתתף כל אזרחי המדינה, יהודים וערבים ואחרים, שהמכנה המשותף שלהם הוא היותם אזרחי ישראל, כלומר ישראלים, בלי הבדל דת, גזע ומין, הרי גם לא יכולה להיות מחלוקת, כי בפעם ראשונה בתולדותיה מכירה כנסת ישראל בעיקרון המשפטי כי העם בישראל הוא "העם הישראלי", המכיל את כלל אזרחי המדינה ונושא את שמה.

חוק משאל עם הולך בעקבות העיקרון המובע כבר בפקודת הבחירות לאסיפה המכוננת, תש"ט - 1948, בה נקראו כלל תושבי המדינה הזמנית שמלאו להם 18 שנה לבחור נציגיהם לאסיפה המכוננת של המדינה. בהקשר זה ראוי להזכיר גם כי אומנם נכון שמי שהכריזו על הקמת המדינה היו נציגי היישוב העברי, אך מי שכוננו את המדינה היו נציגיהם של כל יושבי הארץ - יהודים ולא יהודים, אשר היו זכאים לבחור ולהיבחר לאסיפה המכוננת.

מן המקורות אנו למדים:

וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס סֻכֹּתָה כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף רַגְלִי הַגְּבָרִים לְבַד מִטָּף: וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם ...: [שמות, י"ב, ל"ה-ל"ז] וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם... [דברים, כ"ז, ח'-ט'].

עינינו רואות, כי לא על טהרת המוצא האתני מוקם "עם" מבחינה משפטית. כפי שמסופר, אל "בני ישראל" שיצאו ממצרים הצטרף גם "ערב רב" וכולם ביחד - "כל ישראל" - נהיו לעם.

מאז המהפכה הצרפתית החוקה - המכוננת "עם" - לא ניתנת על-ידי אלוהים ולא על-ידי המלך כנציגו של אלוהים עלי אדמות, אלא על-ידי התושבים שבשטח המדינה. הריבונות היא של העם, שהופך ללאום על-ידי כינונה של מדינתו. כך קיים "עם ישראלי" וטוב שזאת גם התוצאה של חוק משאל עם, גם אם סביר להניח שחברי הכנסת שיזמו אותו לא התכוונו לכך. אך מה לעשות, לטקסט משפטי יש כוח משלו.