תשעה שופטים, החלטה בת 45 עמודים והתערבות בפסק דין קודם של בית המשפט העליון. זה מה שעשה השבוע הרכב בראשותו של
דורית ביניש, בסוגיית סמכותו של נשיא המדינה לתת חנינות.
יום אחד בלבד לאחר מכן החליטו שני שופטים עליונים, כי אין מקום שיתערבו בעונשו של אסעד שיבלי. הלה הרג את הילדה טל זינו, שהייתה בת 9.5 בלבד, כאשר נהג במכוון בטרקטורון אל תוך הקהל שעמד ליד בית הכנסת בכפר תבור ביום הכיפורים אשתקד.
בית המשפט המחוזי דן את שיבלי לתשע שנות מאסר. שיבלי ערער על הרשעתו, ואילו המדינה ערערה על קולת העונש. השופטים
אדמונד לוי,
סלים ג'ובראן ו
יורם דנציגר היו תמימי דעים בהחלטה לדחות את ערעורו של שיבלי. בערעורה של המדינה, לעומת זאת, התגלעו ביניהם חילוקי דעות.
לוי סבר שיש מקום להחמיר מאוד בעונשו של שיבלי, וכתב: "ילדה צעירה שקודם שעמדה על דעתה, כבר קופד פתיל חייה. תוצאה איומה זו נגרמה בעטיו של המערער, ולהשקפתי אלו הן מסוג הנסיבות היותר חמורות המצדיקות את בחינת סוגיית העונש, כאשר נקודת המוצא היא העונש המירבי אותו קצב המחוקק לצידה של עבירת הריגה - 20 שנות מאסר.
"מותה של המנוחה לא נגרם בעטיה של
רשלנות רגעית של נהג או מחמת תקלה ברכבו, אלא בעטיה של החלטה לקרוא תגר על ערכיו של הזולת, תוך התעלמות בוטה מהחוק ומכללי התנהגות בסיסיים המחייבים נהגים".
לוי הזכיר את דבריו של השופט
יעקב טירקל, ולפיהם מי שמזלזל בצורה קיצונית בחיי אדם - ראוי לו העונש המירבי הקבוע בחוק, אלא אם כן יימצא לו צד זכות. "טרחתי והתקשיתי למצוא בעניינו של המערער את אותו צד זכות, ועל כן אפשר שהיה ראוי לו למערער לשאת בעונש המירבי", הוסיף לוי. רק משום שערכאת ערעור איננה ממצה את הדין במקומה של הערכאה הקודמת, הציע לוי לגזור על שיבלי 15 שנות מאסר בפועל.
אלא שעמדתו המוסרית והצודקת של לוי נותרה במיעוט. סלים ג'ובראן סבר שאין זה המקום בו ניתן לומר, שבית המשפט המחוזי נהג בחוסר סבירות קיצונית - ולפיכך אין מקום לכך שהעליון יתערב בעונש. ג'ובראן לא חסך את שבטו ממעשיו של שיבלי, אך הותיר זאת במישור התיאורטי בלבד. לדבריו, בית המשפט המחוזי ציין את השיקולים לחומרה ולקולא, והעונש של תשע שנות מאסר מאזן ביניהם. עונש זה, הוסיף ג'ובראן, אינו חורג באופן קיצוני ממדיניות הענישה בעבירות אלו.
יורם דנציגר הצטרף לדעתו של ג'ובראן. גם הוא השתמש במילים חריפות ביותר כדי לתאר את מעשיו של שיבלי, אך גם הוא החליט לדבוק בפסיקה היבשה: "ההלכה המחייבת בבית משפט זה קובעת, כי אין ערכאת הערעור מתערבת בנקל בעונש שהשיתה הערכאה הדיונית על נאשם. המקרה דנן אינו עולה כדי אותם 'מקרים חריגים' המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה... על-אף שייתכן כי היה מקום להחמיר בעונשו של המשיב, הרי שבנסיבות העניין הנני סבור, כי העונש שהשית עליו בית המשפט המחוזי הינו עונש מידתי וסביר, ומשכך יש להותירו בעינו".
פסיקתם של ג'ובראן ודנציגר נראית פקידותית, אפילו ראש קטן. לא נהוג להתערב - אז לא נתערב. זה לא מקרה קיצוני. יש הלכה מחייבת. אני לא מבין: אתם שופטים עליונים או לא? מי ישנה את ההלכה המחייבת אם לא אתם?
יום אחד בלבד לפני פרסומו של פסק דין זה, הצטרף ג'ובראן לדעת הרוב שהפכה החלטה קודמת בנושא סמכות החנינה של נשיא המדינה. את ההחלטה הקודמת קיבלו שלושה שופטים עליונים (אגב: לוי ודנציגר היו ביניהם). שם היה בסדר להתערב, שם היה בסדר להפוך את ההלכה המחייבת. כי שם זה היה נושא שמעניין את כבודם: חוקתיות, סמכות, משפט.
דמה של טל זינו כנראה לא באמת מעניין אותם. הם לא ראו לנגד עיניהם את גופתה של הילדה. הם לא שמעו את המשפחה שלעולם לא תמצא מזור. הם דיברו במילים יפות על החיים שנגדעו - והמשיכו הלאה. המצפון נדם אל מול הטכנוקרטיה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
