לבד בברלין

הנס פאלאדה הוא שמו הספרותי של רודולף דיטצן (1893-1947) שכתב ספר מדהים על חייהם של זוג גרמנים בברלין מהמעמד הבינוני שחיו בגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה.

הזוג ששמותיהם האמיתיים הם אוטו ואליזה המפל איבדו את בנם כחייל מלחמה והחליטו על מחאה כנגד המשטר הנאצי באמצעות כתיבת מאות גלויות דואר המופנות כנגד המשטר והיטלר ופיזרו אותם בבתי משרדים ברחבי ברלין.

הלחימה הבודדת וחסרת התקווה של בני הזוג צברה השפעה היות והגלויות הועברו במהרה לידי הגסטאפו שלא הצליח לאתר את שולחיהם. פיזור הגלויות ארך כשלוש שנים.

הספר מטלטל והינו ספר ששונה מהותית מכל ספר המתאר את המלחמה שקראתי. אין כאן ספרות שואה על סבלם של היהודים ורציחתם ע"י הנאצים במחנות ריכוז (אף שאירועים אלו מוזכרים בספר), אין כאן גם את סיפור לחימתם של חיילי גרמניה בעולם החופשי כולו. הספר מתמקד באזרחים הפשוטים הגרים בברלין שלא גויסו למלחמה מטעמים שונים והם חיים את חייהם תחת המגף האכזרי של השלטון הנאצי ובעיקר שלטון הפחד שמשליט הגסטאפו על אזרחי גרמניה.
הספר חורג לדעתי מתיאור הסבל של מיליוני אזרחים גרמניים אשר בתחילת דרכם היו נאמנים להיטלר ואולי חשבו שממנו תצמח להם הישועה. הספר מתאר וממחיש לאן יכול להגיע משטר עריץ שזכויות אדם אינם חשובות בעיניו ומה המשמעות של משטרה חשאית במדינה. חברי המפלגה זוכים ליחס מיוחד והעבירות שלהם נסלחות, האזרחים שאינם חברי מפלגה "זוכים" להתעללות לא מבוקרת ע"י פורעים ברשות החוק.

קריאת הספר כאמור מטלטלת ונותנת פרספקטיבה אחרת לחיים.
אשרינו שיש לנו מדינה חופשית שלצד כל מגרעותיה והביקורת שיש לנו על נושאים רבים בה זכות הביטוי בה חופשית והאזרח הפשוט יכול להסתובב ברחוב מבלי מורא השלטונות.
ספר חובה לכל אדם באשר הוא.

בנימה אישית, לפני כשנתיים וחצי הציע לי ידיד, דני קרוננברג שמו שהוא גם מו"ל לכתוב את התרשמותי מספרים שקראתי. מאז ועד היום כתבתי למעלה ממאה ועשרים התרשמויות מספרים ונדמה לי שזהו הספר המעורר מחשבה ומטלטל מכולם.