מראות מהגיהינום - זה מספר ימים ולילות רצות התמונות הקשות של השריפה ומלוות את הציבור בתחושה קשה של אסון הולך וגובר.
אוטובוס המוות - בתוספת המחלצים הפצועים והנעלמים ותחילת פינוי היישובים, הוסיפו לדיווחים, מראות וקולות מן הגיהינום של אש ועשן.
מי שלא תיאר לעצמו איך נראה "הגיהינום" קיבל תזכורת כואבת של פתח הגיהינום כפי שנתגלה בכרמל.
מחדל התשתית ואמצעי הכיבוי הוא של כל הממשלות. אין לבוא בטענות ומענות לשירותי הכבאות וההצלה. משך שנים הם זועקים וצועקים על חוסר תקציבים לרכישת אמצעים מודרניים כדי להתכונן "לאסונות" בסדר גודל לאומי, אך אין שומע לבקשותיהם.
גם השביתות שהיו בעבר נסובו על תקציבים כוח אדם, אמצעים ושיפור תנאים.
הזנחת כל הממשלות - כל הטרוניות שיופנו לממשלה הנוכחית, ויהיו הרבה, צריך להפנות גם לכל הממשלות הקודמות. כולן דחו, הזניחו, טיפלו בצורת טלאי על טלאי וחיכו בסבלנות לאסון הגדול כדי להתעורר, לבכות ולבקש סליחה.
מלחמת לבנון השניה - גילתה שצה"ל לא הוכן כראוי למלחמה הבאה, הימ"חים הוא חצי ריקים והצבא חצי מאומן למשימות.
האסון בכרמל - גילה, שהתשתית של אמצעי ההצלה לא נבנו ולא הוכנו כראוי והימ"חים שלהם חצי ריקים. חסר חומרים כימיים לכיבוי שריפות, חסרים אמצעי עזר חדישים ובעיקר כוח אדם מיומן לאסונות גדולים.
פיקוד העורף - כמו במלחמת לבנון ה-II, כך גם באסון הכרמל - פיקוד העורף נזעק לעזרה, אך גם הוא - עם כל הרצון והידע, חסר אמצעים מתאימים לאירוע.
עזרה מבחוץ - זה לא בושה לבקש עזרה - אלא להיפך. שיתוף פעולה בין מדינות, שיש להן ניסיון בתחום הוא מקובל, רצוי וידידותי.
ישראל המנוסה בטיפול בעורף יותר ממדינות אחרות, נחלצת תמיד לעזרה כשצריך, ליוון, לטורקיה, להאיטי - בתחומים בהם היא מנוסה באמצעות פיקוד העורף, במיוחד בתחום ההצלה והקמת בתי חולים שדה משוכללים.
במדינות בהן שריפות ענק הן חלק מהחיים, יש את הציוד וכוח האדם המתאים לאירועים אלה ולכן יצירת קשר לעזרה ידידותית הוא חיוני לכל המדינות ומקובל בעולם.
האבסורד של המציאות הוא בכך, שרק אחרי שקורה אסון גדול מתחילים לטפל בנושא בצורה יותר עניינית ומקצועית.
האבסורד גדל בכך שאחרי האסון, מתברר שהנזק הכספי, האנושי, החברתי הוא גדול פי 4 או 5 מהכספים שהיו צריכים להשקיע מלכתחילה בתשתיות ובבניית האמצעים להצלה.
עכשיו - אחרי האסון, יתחילו לבנות מחדש, לשקם, להקים ועדת חקירה והגלגל ימשיך להסתובב כמקודם.
ועדת חקירה ממלכתית - בטוח שתבוא דרישה אולטימטיבית, להקמת ועדת חקירה לאירועי האסון, או לפחות דרישה לחקירת
מבקר המדינה לחוד או במקביל.
המסקנה - כדאי להחזיק כמה ועדות קבועות לחקר אסונות שהיו ועוד יהיו בעתיד.
המסקנה העגומה הזאת - נובעת, מדרך התנהלותן של כל הממשלות שהיו עד כה, בהתייחס לגופים שלא עומדים בשורה הראשונה בחיי השגרה, אך נזקקים להם בעת צרה, ואז מתברר שהזנחה של שנים בטיפול בהם - נושאת תוצאות הרות אסון.
ימי האש וימי האבל - שבאים בעקבותיהם, הם פעמון אזעקה רועם - לממשלה, לפעול מהר למילוי השורות ולמילוי הדרישות של גופי הביטחון וההצלה - כדי שיוכלו לתת מענה הולם לקראת אירועים, אסונות ומשברים בעת שלום ומלחמה.
הגיע העת - לשלב את שירותי ההצלה, לרבות מערך מכבי האש, במסגרת ארצית, כחלק אינטגראלי מפיקוד העורף בליווי תקציבים מתאימים לימי חירום מסוג ימי האש בכרמל.
ואולי כדאי להיות יצירתיים - ולמנות ועדות לפני, כדי למנוע כישלונות וביזיונות ולפגר אחרי האירועים.
הערות והרהורים בענייני דיומא: 1. מתברר שמקור ההצתה "ברשלנות" של צעירים מעוספיה אליהם הצטרפו "טרמפיסטים" שניסו להצית מוקדים נוספים בכרמל.
2. העובדה שאחינו הערבים בארץ (לפי הדיווחים באינטרנט ובפייסבוק שלהם) ושכנינו סביב שמחים לאסון, אומרת "דרשני" לגבי העתיד המשותף וליצירת מזרח תיכון חדש.
3. לא שכחנו עדיין את "הריקודים על הגגות" בתקופת מלחמת המפרץ ובתקופת הטילים של החיזבאללה. לכן אל להם לבוא בטענות ובקשות לשוויון מלא אזרחי - הדורש מצידו גם התחייבות ונאמנות שבאים לביטוי בימי משבר ואסון.
4. העזרה שמגיעה מרחבי העולם מחממת את הלב ואת היחסים של ישראל עם העולם - אבל העולם תוהה יחד איתנו לגבי תשתית הכבאות בארץ לעומת התשתית הצבאית ובצדק רב.
