הריצה המטורפת אחר הסנסציות והרייטינג, אלוהי התקשורת הישראלית ברובה, הביאה לאינוס אזרחי ישראל בצורה ברוטאלית עת חגגה את הרשעתו של
משה קצב. שידורים ישירים, אולפני פתוחים, כתבים בדריכות, צלמים מטפסים על כל כיסא או מכונית כדי לצלם כל תזוזת שפתיים של קצב, עיתונים שמרחו עמודים שלמים בדברי פרשנות וספקולציות מצוצות מן האצבע, כל אלה היו מנת חלקם של אזרחי ישראל בעידן של התקשורת הרב - ערוצית.
במקום לעצור לרגע, לחשוב מעט, התקשורת נכנסה לתזזית ואמוק. כל העניינים האחרים הוסטו הצידה אף-על-פי שחשיבותם עולה עשרות מונים על חשיבות משפט קצב. אובדן המידתיות, הטעם הטוב והמחשבה הצלולה היו מנת חלקה של התקשורת הישראלית בפרשת קצב. מי שלא כתב עליה, מי שלא הביע את דעתו, מי שלא פרשן על-פי צו האופנה, נדחק לשוליים. הגדילו לעשות אותם עיתונאים ופרשנים אשר בהתמחותם, היומיומית, אין להם כל נגיעה לנושאים משפטיים, אך גם הם נזרקו אל הזירה שוטטת הדם שמא יזכו בליטרת הבשר הכה נכספת.
מספיקים סעיפי האישום בהם הורשע קצב כדי להפוך אותו למפלצת תאוות מין ואלימות גם יחד, סוג של התבהמות שלא הייתה מביישת כל יונק חסר כל רגש או בינה. אין אדם שפוי שאינו מתחלחל למקרא המעשים המיוחסים לנשיא לשעבר. סביר להניח שמעשיו יובילוהו אל תא המאסר.
שומרי הדמוקרטיה שתקו
לאחר שאמרנו כל אלה, מן הדין לשים את האצבע ולהצביע על כמה תופעות חמורות שהתלוו לכל הפרשה המבישה הזו. ראשונה היא שתיקת העיתונאים אשר ידעו גם ידעו שמשה קצב אינו מתנזר ממעשים של שימוש בכוח השררה או השריר כדי לבצע את זממו. למשמע העיתונאים אשר ידעו זאת והסבריהם מדוע שתקו ככבשים, איננו יכולים שלא להתחלחל ממעשיהם הנלוזים. ממה נפשך? הרי אין כאן חדירה לחיים הפרטיים של איש ציבור זה או אחר. אין מניעה שנשיא, ראש ממשלה או אזרחים מן השורה ינהלו חיי המין שלהם כפי הבנתם והנורמות המנחות אותם. אסור לעיתונות להיכנס לחדר המיטות של הנבחרים. העיתונאים אינם שומרי המוסר של המדינה, לא חברי משמרות הצניעות ולא אלה אשר מתפקידם לבדוק עם מי פוליטיקאי או איש ציבור אחר שוכב בימים או בלילות.
המקרה של קצב אינו דומה. המדובר כאן בעבירות חמורות על החוק. ושומרי הדמוקרטיה הישראלית שתקו. במיוחד מקוממת השתיקה בעת שקצב נבחר לנשיא המדינה. העיתונאים שידעו ולא פרסמו אשמים בפארסה הכה גרוטסקית של בחירת קצב לנשיא המדינה. נכון שגם ח"כים ופוליטיקאים אחרים ידעו על מעלליו של קצב, אך העיתונאים אינם יכולים לרחוץ בנקיים. תפקידם של העיתונאים שונה מזה של הפוליטיקאים. כן, מצפים מעיתונאים להיות נקיי כפיים ויותר מוסריים מן הפוליטיקאים. זה נשמע מגוחך? אולי!
פמיניזם מיליטנטי
ארגוני נשים מסוימים ניכסו לעצמם את ה"ניצחון" של הרשעת קצב. דוברות רהוטות של ארגונים אלה ניצלו את ההזדמנות כדי לקדם אג'נדה רחבה יותר, של פמיניזם מיליטנטי, ערבבו בין קודש וחול, וגרמו נזק לאותן נאנסות או מוטרדות על-ידי קצב. מעשי האונס מבחילים לא רק פמיניסטיות אלא גם נשים "רגילות", גברים וצעירים כאחד. הגדילה לעשות סלבריטאית המוכרת בדעותיה בקובעה שזנות היא סוג של אונס. זנות זו תופעה בזויה, אך מכאן ועד להשוותה לאונס הדרך ממש ארוכה. אסור לערבב בין מעשים נלוזים מוסרית לבין מעשים בלתי חוקיים.
"יום גדול לדמוקרטיה" - מילים חסרות תוכן
שיא בטמטום היה הקישור שבין "יום גדול לדמוקרטיה" והרשעתו של קצב. אודה שבמשך שנים רבות למדתי על דמוקרטיה והספקתי ללמד אלפים ואולי אף יותר. מעולם לא ידעתי שהדמוקרטיה נבחנת בהרשעתו או זיכויו של אדם מאשמת אונס והטרדה מינית, משמע אם מרשיעים, יש ניצחון, אם לא, הדמוקרטיה מובסת.
דמוקרטיה נבחנת בשמירה על זכויות האדם והאזרח, בזכות האישה או הגבר לשלמות הגוף, בזכות להגנה וביטחון מפני מפגעים למיניהם דוגמת קצב, בשמירה מדוקדקת על זכויות המיעוטים וכד'. כל דרדק למד אי פעם שהדמוקרטיה היא גם שלטון החוק ואין מעליו אף אחד, לא נשיא ולא אזרח מן השורה. הרשעתו של קצב נכללת בעיקרון זה, ומערכת המשפט הוכיחה זאת. מכאן ועד למילים בומבסטיות וריקות מתוכן, הדרך ארוכה.
בכל מקום שיש חוק יש גם הפרה של חוק, בה יש לטפל ביד חזקה. יחד עם זאת, אסור להתלהם ולהפריח סיסמאות כי בסופו של יום הן פוגעות בעיקר. יש מי שמנצל את הפרשה למסע הפחדה וקידום מטרות זרות למעשיו של קצב. אסור ללכת שבי אחר ניסיונות אלה.
התמכרות לסיפור ולא למהות
משפט קצב לא הביא שום בשורה מהפכנית. הוא הוכיח שיש שופטים בישראל שאינם נרתעים להרשיע אנס או מטריד מיני סידרתי, יהיה מעמדו אשר יהיה. פרשת קצב הוכיחה עד כמה ניתן לאנוס את הציבור הרחב על-ידי בולמוס אין סופי של ברברת בלתי נחוצה בעליל, ומאידך לשכוח את התפקיד העיקרי שיש לגורמים השונים בחברה. ההתמכרות הייתה לסיפורים העסיסיים, על גבול הפורנוגרפיה, ולא למהות. לכשתעבור תקופה מספיק ארוכה, נוכל להבין היטב מה גדולים היו הנזקים של הפרשה לצד התועלת שהביאה לשלטון החוק בישראל.
