תורתם אמונתם, תרומה אמונתנו

בעוד הממשלה מתכנסת לדון ולהחליט כיצד לרצות את בג"ץ בלי להרגיז את החרדים, אחוז הגיוס של בני הנוער יורד וצפוי להגיע ל-60%. במקביל ובניגוד לתרגילי החרדים, מאות בני נוער אשר חונכו על ברכי הציונות ורוצים לתרום שנה נוספת לחברה נדחים כיוון שמחזורי הגיוס אינם מספקים את צרכי מערכת הביטחון. הפארסה בעיצומה.

כשסיימתי את התיכון כבר ידעתי שאצא לשנת שרות ולמסלול נח"ל (4 שנים ויותר(. אחד מחבריי שקל האם לבחור במסלול עתודה, בו לומדים לתואר ראשון ורק אח"כ מתגייסים בגיל 21- 22 למשך שלוש שנים. מעניין האם אותו חבר היה זוכה גם הוא לפטור בעקבות ההחלטה הצפויה של הממשלה, שהרי עומדים לקבע את הנוסחה בה כל תלמיד ישיבות הבוחר ללמוד עד גיל 22, יזכה אח"כ לפטור משרות, בטיעון שבגיל זה כבר לא ניתן לתרום למדינה. שתי קבוצות, אפליה גסה.

כשנוסדה מדינת ישראל חרטו המייסדים על דגלה ערכים ברורים. במגילת העצמאות נכתב במפורש כי תהיה זו מדינה יהודית ודמוקרטית ללא הבדל דת גזע או מין. השוויון הוא זכות בסיסית וגם חובה! כיצד ייתכן שמיעוט דורסני, אשר אינו תומך במדינת ישראל הציונית, ממשיך להכתיב לרוב העם את אורח חייו. כיצד ייתכן כי ראש אכ"א טוען אל מול ראשי המכינות הקדם צבאיות והגופים המשגרים חניכים לשנת שרות כי הוא אינו יכול להגדיל את מספר התקנים למתנדבים, בעוד הביקוש לכך גואה?, בעוד בני נוער איכותיים מתחננים לבצע שנת התנדבות נוספת.

מערכת הביטחון טוענת כי קיים מחסור בחיילים בכל מחזור וכי מספר המתגייסים קטן מדי שנה. אני מתקשה להבין כיצד מונעים מבני נוער איכותיים, המעוניינים להוסיף שנה רביעית לשרות שלהם, את האפשרות לתרום לכלל החברה הישראלית, בעוד הצעירים החרדים זוכים לפטור משרות. צריך להבין, הנוער היוצא לשנת הגשמה, הרואה, ובצדק, תרומה לקהילה והתנדבות כערך ציוני ומוסרי עליון, מונה בסך הכול 2%. לא כאן המקום לספר מהי תרומתו של ש.ש בגרעין צמרת למשל, הנמצא בצפת ופועל בבוקר בבתי הספר ובשעות אחר-הצהריים מפעיל את המתנ"ס העירוני. קבוצה כזו של 8 בני נוער יכולה ממש לשנות מציאות של עיר.

כיצד ירגיש צעיר היוצא לשנת שרות ללא תשלום, ממשיך לשרות צבאי של 3 שנים ללא תשלום, יוצא לאזרחות ללא מימון וצריך לבנות את עתידו ביזע ובעמל, בעוד צעיר חרדי בן גילו, סיים 4 שנות לימודים בישיבה, קיבל קצבאות מחייה בשנים אלו, לא עבד כלל, ועכשיו מקבל פטור משרות, ממשיך ללמוד וממשיך לקבל קצבאות על חשבון הצעיר העובד, המרוויח שכר מינימום ומשלם מיסים.

כך לא ניתן להמשיך. כך לא תוכל מדינת ישראל להתקיים לעוד שנים רבות. על החרדים לשרת 3 שנים לפחות בשרות צבאי או אזרחי. על החרדים לשרת 30 יום נוספים בשנה למשך 30 שנים נוספות, בדיוק כמו משרתי המילואים, שהרי כולנו יודעים שהנטל האמיתי אינו בשנות השרות הסדיר אלא באותן שנים רבות של שרות מילואים. במקביל, כל צעיר הרוצה לעסוק בעשייה חינוכית חברתית בנוסף לשרותו הצבאי יקבל מכתב תודה והוקרה משר הביטחון ולא מכתב שלילה אבסורדי המסביר שחסרים חיילים במחזור הגיוס הקרוב.

בחינת הנושא מנקודת מבט אחרת מעלה אופציה חלופית. גם אם הציבור יקבל את הגישה הגורסת כי שרות צבאי אינו מתיישב עם אורח החיים החרדי, הרי שחובה על כל צעיר חרדי, המקבל פטור שמרות צבאי, להיכנס למסלול הכשרה אזרחי, אשר יספק לו מקצוע ואפשרות להשתלב בשוק העבודה ולשפר את רמת החיים שלו. המשוואה החדשה תהיה פטור משרות אך יציאה לעבודה וביטול קצבאות.

על החרדים להפנים: מעתה לא נסתפק ביציאה ידי חובה, אלא בתרומה אמיתית ועמוקה לחוסנה של החברה הישראלית ולאלו הזקוקים לה.