ועדת חוץ וביטחון, נחשבת לאחת היוקרתיות בכנסת. דיוניה סגורים בפני מי שאינו חבר בה, הנוכחים נדרשים להיפרד ממכשירי הטלפון ומהמחשבים הניידים, וכל הבא בשעריה 'זוכה', להתנפלות של עשרות צלמים ועיתונאים - משל נושא הוא עמו את סודותיה הכמוסים של המדינה, ומבע פניו יסגיר לעיתונאי צמא המידע, שבריר של ידיעה חדשותית. דיוניה חסויים, וחבריה מוזהרים לבל ידליפו ממנה מידע כלשהו. מחוץ לדלת הכניסה הנעולה מופקדים מספר אנשי משמר קפדנים. כל הנותר בחוץ מעלה בדמיונו את כובד המשקל המונח על כתפי חברי הוועדה, המקבלים ב'שושו' דיווחים שהגיעו זה עתה מעבר לקווי האויב, או מהסתודדויות של קברניטי העולם.
אולם מאחורי הדלת הנעולה, מתרחש לא פעם קרקס, מהסוג הזול. כך היה השבוע כשלוועדה הוזמן ראש הממשלה. בראש השולחן הצטופפו האורח רם המעלה וכמה מהטוענים לכתר.
שאול מופז, היו"ר החדש, יושב בראש בגב זקוף ובפנים חמורי סבר, ממלכתיים למשעי. לידו ישב ראש הממשלה, עם זווית של חיוך משועשע, תוך ניסיון עיקש לשוות לעצמו פנים רציניות. לצידם, חמוצת פנים וראש מוטה, בוהה בחלל האוויר, יו"ר האופוזיציה. זה היה אמור להיות דיווח ודיון בעניין התהליך המדיני. תוך דקות התפוגגה הממלכתיות המעושה, והוחלפה במהלומות עוקצניות, שלא היו מביישות שום גנון לגיל הרך. 'התוכנית המדינית של ראש הממשלה', עמדה במוקד. רביזיוניסטים ויוצאי תנועת בית"ר התחרו בשאלה איזה ויתור עדיין לא עשינו 'כדי לפרוץ דרך, ולהשאיר את היוזמה בידינו'. נתניהו, נפל לפח שטמנו לו. הוא התהדר ביוזמותיו הנדיבות. בנאום בר-אילן ובהכרה בזכות קיומה של מדינה פלשתינית, בפתיחת מאות מחסומים, בהקפאת ההתיישבות, והתוצאה למגינת ליבו, אפס היענות מן הצד השני. זה לא עזר לו. רוני בראון, ידידו לשעבר ואיש 'התנועה הלאומית' לשעבר, פשט את מסכת הממלכתיות יחד עם מופז ולבני, ושלושתם המשיכו להטיח בו את אשמת 'הקיפאון המדיני'. או אז עבר נתניהו להשיב מלחמה השערה, כשהוא מטיח בחבריו שהוא הקדים את כל חברי הליכוד לשעבר כשכבר בוועידת הליכוד בשנת 95 דיבר על הקמת 'מדינה מינוס' לפלשתינים. לבני לא נשארה חייבת, מבלי להישיר מבט לאיש, היא הפתיעה כשהוציאה מהנפתלין את דבריו של נתניהו כנגד מדינה פלשתינית במערכות בחירות שונות, לאחר ההכרזה ב-95'. כאן התפתחה לה תחרות מטורפת וקולנית, מי היה ראשון אנשי הליכוד שהתיישר עם מצע מרצ. בשלב זה, נתניהו אף הטיח בי, שלו הייתי במקומו והייתי נדרש להגן על מעמדה המדיני של ישראל, הייתי נוהג כמוהו.
נתניהו המודע לתדמית שדבקה בו כמזגזג שמאלה, עבר כמשיח לפי תומו, לדווח על ספר חדש שקרא לאחרונה. הספר 'הרצל קריאה מחודשת', הסביר הוא, מלמד שלהרצל כן היה חינוך מסורתי, כולל בר-מצווה שערכו לו. עד מהרה עבר רה"מ להפקת הלקח המתבקש משם הספר. אם היה הרצל חי היום, הסביר בלהט, גם הוא היה קורא את המציאות החדשה ומשנה את השקפת עולמו ואמונותיו. מסכן הרצל, חשבתי לעצמי, הנה גם אותו פקדו לליכוד שפשט את ערכיו. גם הוא מן הסתם היה מחליף את תוארו מ'חוזה המדינה' ל'חוזה המדינות', מכנה את שטחי הארץ 'הגדה המערבית', ומשתוקק להקמת מדינת מחבלים בין הים לירדן.
