פוליטיקה תקשורתית-משפטית

היומון כלכליסט (מקבוצת ידיעות אחרונות) דרש וקיבל היתר מבית המשפט לפרסם את רשימת לקוחותיו של עו"ד יעקב וינרוט - אותם ייצג וינרוט בעבר. הרשימה העסיסית כוללת אישי ציבור, שופטים ואחרים. ייחודה: היא הוגשה לבית המשפט על-ידי וינרוט כדי להוכיח כי שוקי ויטה, הנאשם יחד עם וינרוט בתיק שוחד המתנהל בפני השופט גלעד נויטל, לא הופלה לטובה, וכי הוא חויב לשלם לוינרוט שכר טירחה בגובה ראוי תמורת ייצוג משפטי.

אלא שהעיתון כלכליסט, שהפך לזרועו הארוכה של ארנון מוזס בקהילה העסקית והמשפטית, לא הסתפק בפרסום הלגיטימי של הרשימה העסיסית. במרוצת השבוע "התעלק" כלכליסט על השופט יהודה זפט מזה ועל וינרוט מזה, וייחס להם קשרים בעייתיים.

יותר מכך: כתבי העיתון, שגילו חריצות מיוחדת ונאמנות יתרה למו"ל מוזס ולידידיו הקרובים, ובראשם חיים רמון (השופט זפט ייחס באחרונה לחיים רמון אי-אמירת אמת בבית המשפט בתיק שהתנהל בפניו), הפריחו לאוויר עלילה זדונית ומרושעת, לפיה השופט זפט התנהל באופן בלתי חוקי ובלתי כשר, בעצם זאת שלא גילה לבעלי דין בתיקים שונים שהתנהלו בפניו החל משנת 2002 ואילך - כשאחד הצדדים יוצג על-ידי וינרוט - על אודות קשריו האישיים עם וינרוט, מן העבר, עת יוצגו השופט ורעייתו על-ידי וינרוט בתביעה אישית נגד חברת נדל"ן.

העיתון כלכליסט וכתביו לא נמנעו מהשמצת זפט, שוב ושוב, למרות העובדות הברורות:

א) וינרוט ייצג את בני הזוג זפט בשנת 1989(!!!) בהליך משפטי נגד חברת נדל"ן;

ב) ההליך המשפטי הראשון שנדון בפני זפט החל בשנת 2002;

ג) כללי האתיקה מחייבים שופטים בתקופת צינון של חמש שנים בלבד ביחס לעניין אישי שהיה להם מן העבר. בענייננו: מעת הייצוג ועד ההליך הראשון בפני זפט חלפו 13 שנים.

משמעות הדבר: כלכליסט מבית מוזס פרסם, משיקולים זרים, עלילה מכוערת ומורושעת נגד השופט זפט. בדיקה שהחל לבצע נציב תלונות על שופטים, השופט (בדימ.) אליעזר גולדברג, תוכיח זאת בוודאי.

בגליון יום שישי של מעריב (מוספשבת, 14.01.11) מופיעה, במדורו של בן כספית, מסגרת קטנה ומוצנעת ובה נכתב כדלהלן (ציטוט):

• 
  
  
  הבהרה / תיקון / התנצלות
  
  בראשית 2010 פורסמו במדור זה כתבות אשר עסקו בהתנהגותו ובהתנהלותו של מר יוני קורן, ראש מטה שר הביטחון. מעריב ובן כספית מתנצלים על עוגמת הנפש שנגרמה למר יוני קורן כתוצאה מפרסומים אלה.
  

[עד כאן הציטוט]

הפרסום במעריב נעשה עכשיו, לאחר שורה ארוכה של תלונות שהועלו נגד בן כספית. עיקרן: עיתונאי-פרשן זה, הנחשב לאחד הבכירים במעריב, פרסם סדרה ארוכה של כתבות נגד יוני קורן, שכללו השמצות, דברי בלע, כזבים, חצאי-אמיתות ועוד ועוד.

עכשיו, כשנה אחרי, נאלץ מעריב לחזור בו מאותם פרסומים ולהביע התנצלות בפני קורן. במסגרת הפרסום עכשיו לא נכתב בגין אלו פרסומים בדיוק ניתנת עתה ההתנצלות, ולא בכדי. מדובר ברשימה ארוכה של הכפשות שלוחות רסן מצד בן כספית, שנטל חלק מהערכה המלוכלכת שהתקיימה במשך כשנתיים לפחות בין לשכת שר הביטחון אהוד ברק לבין לשכת הרמטכ"ל גבי אשכנזי.

בן כספית, שעשה ככל יכולתו כדי לפגוע בברק ובד-בבד עם כך לשרת את לשכת אשכנזי ואת ידידו האישי דובר צה"ל תת-אלוף אבי בניהו, פצח בעלילות מכוערות ומרושעות נגד יוני קורן. ועכשיו, אחרי ששיקר לקוראים בסדרה ארוכה של כתבות נגד קורן, נמנע בן כספית מלהסביר לקוראים מה רב היה חטאו בפרסומים הכוזבים ובגין אלו פרסומים בדיוק הוא חוזר בו. מה שנותר אפוא לקורא להסיק, כעולה מההתנצלות עצמה: בן כספית שיקר לקוראיו, באופן סדרתי, ועל-כן קריאת רשימותיו והגיגיו עלולה להיחשב לביטול זמן.

כמה כלי תקשורת מובילים, ובראשם: ידיעות אחרונות, מעריב וערוץ 2, ממשיכים להתנכל לראש הממשלה בנימין נתניהו. כמעט כל פעולה שהוא מבצע נתקלת בביקורת חסרת יסוד או למצער בהתעלמות. ההתנכלות לנתניהו נמשכת ככל שעיתון ישראל היום שבבעלות שלדון אדלסון מצליח להגדיל את תפוצתו, וככל שעולה ההכרח במשרדי הממשלה השונים לפתוח את שוק התקשורת לגורמים נוספים, וככל שעולה ההכרח מצד לשכת הפרסום הממשלתית להעביר יותר ויותר תקציבי פרסום מן המדיה המודפסת לרשת האינטרנט.

לעומת זאת, יריבים ו/או מתחרים פוטנציאליים ו/או מבקרים חריפים של נתניהו מקבלים סיקור חיובי. מן ההפקר נהנים עתה כמה אישי ציבור, ובהם: שר החינוך, גדעון סער, שזוכה לסיקור מוגזם ומלוקק משל כבר הצליח להוביל את כל ילדי ישראל לכיתות של מחוננים; וגם ח"כ כרמל שאמה-הכהן, שקיבל לידיו את ראשות ועדת הכלכלה בכנסת, ועדה חשובה שאמורה להכריע באינטרסים כבדי-משקל של כלי התקשורת הגדולים [כשנה לפני "אולף" שאמה: בכתבה רחבת היקף נמתחה עליו ביקורת נוקבת בידיעות אחרונות; לאחר ש"התיישר" ונראה שהוא עשוי בתפקידו החדש לשרת את האינטרסים של מוזס, הוא זוכה לכיסוי חיובי]; וגם יו"ר האופוזיציה, ח"כ ציפי לבני, שזוכה לכיסוי חיובי ביותר בתקשורת בשל היותה ניצית לנתניהו. לבני זוכה לאהדה ולכיסוי מלוקק אפילו בתוכנית עובדה של אילנה דיין, שצרבה על דיגלה את היותה תוכנית תחקירים, כביכול, אך בחרה בתוכניתה להעניק ללבני ולפארה בשל תשמישי המטבח הטובים שלה.

ניצב (בדימ.) זאב אבן-חן איבד את בתו טופז באסון שריפת האוטובוס בכרמל. טופז, בחורה שהייתה שם נרדף למופת והצלחה, הייתה כלתו של ניצב (בדימ.) חיים קליין. קליין ואבן-חן, שסיימו תפקידם במשטרת ישראל במשרות בכירות, הם חברים מזה שנים רבות. טופז ובנו של קליין הפכו את השניים למשפחה, כשנישאו.

האסון הנורא איחד את קליין ואבן-חן למאבק משותף נגד מי שמסמל בעיניהם, יותר מכל, את הכישלון הנורא שהוביל לאסון שבו ניספתה טופז. והאיש הוא: שר הפנים אלי ישי, עליו נמתחה ביקורת גם בדוח מבקר המדינה, בשל מחדלי משרדו בכל הקשור לתיקצוב והיערכות רשות מכבי האש בישראל.

אבן-חן וקליין הם אנשים מנוסים. מאוד. הם מכירים היטב את רשויות המדינה, כמו גם את המערכת הפוליטית בישראל. כאבם מובן, ורק טיבעי ולגיטימי שיצביעו על מי שנראה בעיניהם אשם באסונם, ויילחמו בו עד חורמה, כולל שימוש בתקשורת.

בדברים שלהלן אין כדי למתוח ביקורת, אלא כדי להצביע על הכאב הכפול שבו הם שרויים, ועל האמת, כפשוטה. עיקרה: האיש הפוליטי הנושא באחריות מיניסטריאלית לאסון האוטובוס שבו ניספו עשרות צוערים צעירים הוא לא אלי ישי, אלא השר יצחק אהרונוביץי. השר הזה, אף הוא ניצב בדימוס, הוא חברם הקרוב ביותר של קליין ואבן-חן, ולכן כאבם של השניים כפול ומכופל, מקל וחומר כאשר הם אינם יכולים לצאת גם נגדו. אהרונוביץ' הוא השר האחראי על משטרת ישראל, והוא האחראי על רשות בתי הסוהר. שני גופים אלה לא השכילו - כשפרצה האש - להימנע משיגור אוטובוס אנשי השב"ס אל לועה של האש המאכלת.

התוצאות טרגיות וידועות. אלא שהאמת, לצערי, אינה מחלחלת. אלי ישי מותקף על-ידי מרבית כלי התקשורת, מכל עבר, לא במעט נוכח היותו שנוא בשל הגיבוי הפוליטי שמעניקה מפלגת שס לראש הממשלה בנימין נתניהו. אהרונוביץ', השומר על קשרים טובים עם כמה מראשי התקשורת בישראל, ומחזיק בידיו כוח פוליטי ומשפטי לא מבוטל, נהנה מהצנעת אחריותו המיניסטריאלית לאסון הנורא.