הקדמה אולי לא שמנו לב, אבל מצבנו קשה אך מחמיר. מאז תקופת האבן האנושות התקדמה לא מעט, אך אם נעשה סיכום ביניים הוא יהיה ככל הנראה עגום מאוד. האנושות נכשלה! רוב האנושות חיה בתנאים בלתי אנושיים. רעב, צמא, מחלות, אסונות טבע, פליטים, עוני, זכויות אדם, דיכוי נשים, עבדות, עושק, סחר בבני אדם, אלימות, פשע, טרור, מלחמות, טבח. הכל בקנה מידה קטסטרופלי.
לפי
ויקיפדיה, במאה העשרים נשחטו בין 170 ל-360 מיליון בני אדם. אודה ואבוש: אני לא ממש בעניינים, אין לי מושג מתי צריך להתחיל להזדעזע. אם היו נטבחים 361 מיליון, האם זה היה גורם למי מאיתנו לקום מהכורסה בזמן הפרסומות? עוד מיליון ילדים שחוטים, פחות מיליון נשים טבוחות, לא משהו שיצליח לטלטל אותנו. בכלל, אם נזכור שזה נפרש על פני מאה שלמה, הרי שבממוצע מדובר סך-הכל ב-3 מיליון בשנה. כלום... כל זה מתוך 7 מיליארד אנשים, כלומר למעלה מתשעים אחוז מאיתנו לא נרצחו, אז אולי בכל-זאת יש מקום לאופטימיות צעירה.
אינני יודע מה איתכם, אותי זה לא הצליח לנחם. האם העולם הוא מקום בטוח לחיות בו? לא בטוח. אצטט בהקשר זה את
החכם באדם שאמר: "העולם הוא מקום מסוכן לחיות בו, לא בגלל האנשים הרעים, אלא בגלל אלו שאינם עושים מאום כנגדם". האם יכול להיות שהוא ידע על מה הוא מדבר?... האם יכול להיות ש"האנשים הטובים" (מובילי האנושות), הם אלו האחראים למצבה?... עוד נשוב לכך.
ומה אצלנו? בעולם השלישי ההפקרות עדיין חוגגת, ומה איתנו? האם אצלנו בעולם הנאור אפשר לנוח על זרי הדפנה? משבר כלכלי עולמי, מדינות קורסות, בארה"ב כמעט לא נותרו בנקים, אירופה עלולה להתמוטט כמגדל קלפים. גם בארצנו הקטנטונת המצב אינו מרנין במיוחד. החינוך קורס, בתי החולים קורסים, הפשע משתולל, ערכי החזיריזם הפכו להיות אורים ותומים. משק העבודה עובר רגרסיה והופך להיות באופיו שוק עבדים מתוחכם. העבדות המודרנית כבר אינה כוללת כבילה בשלשלאות והצלפות, הפעם עושקים בדרך כזו שהעבד חסר-אונים וכך גם שלטון החוק. בין אם מדובר בעבד זר, עבד קבלן, או אפילו סתם עובד עם "נכונות לעבודה מאומצת" תחת בוס חובב צעקות, השפלות וקיצוצים.
העושקים המורשים מחלקים לעצמם בונוסים שמנים בנדיבות ראויה להערכה, מפטרים 75% מכוח-האדם, את היתרה מעבידים בפרך מעלות החמה עד צאת הנשמה, כך שאת ילדינו נשאר לנו לראות רק בתמונות. כך הופך העולם הנאור מהר אך בטוח לעולם שלישי: שכבת שומן עבה של חזירונים עליונים, שכבת מצוקה עצומה של עניונים תחתונים (המורכבת ממובטלים, עבדים ועשוקים), ושכבת ביניים נורמלית ההולכת ומצטמקת.
הפערים החברתיים עצומים ומתעצמים. העולם מתחלק ל"אנחנו והם". מי שמצליח להרים את ראשו מעל פני המים עדיין משתייך "אלינו" (האנושות), כל השאר הם מסכנים בגדר טורח, סרח עודף, שאנחנו (האנושות) צריכים לטפל בהם. הם צורחים, אנחנו מזילים דמעה תורנית, עד שגם אנחנו הופכים להיות חלק מהם, ואז כבר לא סופרים אותנו. בעצם כן סופרים, אבל המספרים חסרי משמעות כפי שראינו קודם. עוד מיליארד עניים, פחות מיליארד, לא משהו שיגרום לנו לעצור הכל ולעשות חשבון-נפש.
הפלא התשיעי כשאני משווה את מצבנו היום לתקופת המנדט, אני מלא התפעלות. איך הצליחו להבריח מכונות ענקיות לייצור כדורים מתחת לאפם של הבריטים, להחביא אותן מתחת לאדמה בהסוואה של מאפייה ומכבסה, איך בנו מערכת מדהימה של חלוצים ומחתרות, הקימו מדינה וניצחו חמש מדינות במלחמת השמדה. ואילו היום, יותר משישים שנה לאחר שהקמנו מדינה לתפארת, עם הון עצום, מנגנונים מורכבים ומומחים מפסגת האנושות, שום דבר אינו מתנהל כפי שצריך. חינוך, בריאות, כלכלה, תעסוקה, פערים, ביטחון פנים, איכות סביבה, איכות שלטון, ערכים. הכל מקרטע במקרה הטוב, בתהליכי קריסה במקרה הריאלי.
לא ייתכן שהתקדמנו כל-כך הרבה, ייצרנו כלים מעולים לניהול חברה, כמו: חוק, דמוקרטיה, קפיטליזם, מדע, תקשורת, ולמרות זאת כמעט כל המערכות החברתיות בתהליכי התדרדרות. הפער בין איכות הכלים המשובחים שהאנושות פיתחה לעומת גודש הכשלונות הקולוסאלים אינו סביר, אינו רציונאלי, פשוט לא יכול להיות. משהו כאן השתבש, בטוח שיש לנו טעות.
איפה טעינו? מצד אחד קשה מאוד לבקר את הגופים המפוארים המובילים את האנושות בתקופתנו ובראשם המדע, מצד שני עם כשלונות לא מתווכחים (מצד שלישי צריך להיות הוגנים ולהודות: למען האמת לא הכל שחור. מצבם של החזקים והעשירים מעולם לא היה טוב יותר).
אז מה זה יכול להיות? אם ישנה טעות - היכן היא, מישהו יכול לנחש? לך תחפש "משהו" בערימת שחת כשאין לך מושג אפילו מה אתה מחפש... עלום ככל שזה נשמע, כך זה פשוט. התשובה בעצם טמונה בשאלה: הרי מה אנחנו מחפשים? דרך / שיטה / אמצעים שיסייעו לנו לגלות מה פגום במבנה החברתי שלנו - אז מצאנו. זהו, זה בדיוק מה שאנחנו מחפשים.
אנחנו צריכים גוף שיחפש. זאת התשובה, זה בעצם מה שחסר במבנה החברתי שלנו: גוף שיעסוק בבדיקת שגרת הקיום האנושי, תוך ניסיון לאתר את נקודות התורפה שבה. כלומר, עלינו להקים במסגרת האנושות גוף שיבחן באופן תדיר את המערכת מנקודת מבט חיצונית. לא איך לשפר אותה מבפנים (שזה כבר מבוצע על-ידי כל מיני גופים, כמו
מבקר המדינה למשל), אלא איך לתקן אותה מבחוץ. גוף שיטיל בה ספק ויבקר את המערכת עצמה, את השיטה, את הכלים שמנהלים את החברה, את האופן שבו היא מתנהלת כשגרה. גוף שיקבל את התמונה הכללית ויבדוק היכן הכלים הקיימים לניהול חברה כושלים. איזה כלי צריך לשנות / להחליף / לשפר, איזה כלי איבד את דרכו? האם צריך כלי חדש? וכולי.
פילוסופיה מעשית אז מהו בעצם הגוף הזה שתפקידו יהיה לחפש את נקודות התורפה במבנה החברתי שלנו? הפתרון שאני מציע הוא מדע חדש בשם "פילוסופיה מעשית" אשר יחקור תפישות המהוות את אושיות היסוד של קיומנו החברתי. מקומו בין הפילוסופיה לסוציולוגיה. פילוסופיה - על שום הטלת הספק, סוציולוגיה - משום שהטלת הספק תהיה הפעם על תפישות תרבותיות-חברתיות מעשיות ביותר. גילוי נאות: ככל הנראה השם "פילוסופיה מעשית" כבר תפוס, וכך גם המונח "פילוסופיה יישומית". אך לא זה העיקר, כשנגיע לשלב בו נצטרך לבחור שמות, מצבנו כבר יהיה טוב הרבה יותר.
לרוץ קדימה זה חשוב מאוד הטענה היא שאנחנו רצים קדימה עם הראש עמוק באדמה. כולם רצים, כולם ממהרים, לאיש אין זמן לבדוק לאן... כל אחד שקוע עד צוואר בעיסוקיו: המדע חוקר, התקשורת מתקשרת, החוק כולא, הכלכלה מגלגלת כספים, הדמוקרטיה בוחרת, השלטון שולט, ואף אחד לא שואל מה חסר? מה שגוי? כולם מעריצים את עצמם, כל אחד וה"ביובית" שבתוכה הוא שוחה. זה שהכל קורס מסביב זה לא בגללו, לא באחריותו, ובוודאי לא באשמתו. הוא כמובן נורא רוצה, אבל מה לעשות... לצערו זה אף פעם לא יוצא.
כך בפועל אנחנו חיים כל הזמן בתקופת ביניים. התקופה הזו שאמורה הייתה לייצב את החברה ולהביאה למצב תקין, הפכה להיות הסטטוס קוו. המערכות מתאמצות פול טורים על ניוטרל, נואשות לשפר את המבנה החברתי, אך לשווא. שלטון החוק לא מספק את הסחורה, הדמוקרטיה אימפוטנטית, הכלכלה מרסקת שכבות אוכלוסיה. הכל מקרטע ומדשדש, וזה הפך להיות השגרה שלנו: כל הזמן מנסים ונכשלים, מנסים יותר חזק - נכשלים יותר, וכך חיה האנושות בתקופתנו.
תרבות השלטון להתנהל כך זה בהחלט חביב, יש עם זה רק בעיה אחת קטנה: ככה לא בונים חברה! מה שאני בעצם רוצה לומר הוא שאנו סומים בעלטה. יש תחום שאין. תחום שחור, אפל, אדיר-ממדים, שכולו נעלם מעינינו. אנחנו לא יודעים שהוא אפילו קיים. עוד לא גילינו אותו. זהו תחום כה מעורפל ועלום, שאפילו שמו לא ברור. מישהו יודע מה זה בכלל "תרבות שלטון"?
תרבות היא אוסף הכללים הבלתי כתובים, הנורמות, המוסכמות, הדפוסים, המאפיינים, הערכים, האופן שבו חברה מתנהלת. מה שתקין פוליטית במודע, ומה שמובן מאליו גם בשגרה. תרבות היא לא רק מסורת אתנית או אמנות ובידור. תרבות היא גם המערכת, השיטה, תמונת המצב הכללית, מראה פניה של חברה. לדעת מהי התרבות שלנו משמעותה התבוננות במראה. כל עוד איננו יודעים מהי התרבות שלנו, אין לנו מושג מי אנחנו.
האם יש דברים שאין? אחד הדברים הכי ברורים במדע הוא, שתמיד יהיה מה עוד לדעת. כלומר, הרעיון שהמדע היום מפגר בהשוואה למה שיהיה בעוד מאה שנה, בכלל אינו חצוף או נועז, אלא... טריוויאלי. אם נוסיף לכך את מה שנכנה "הפלא התשיעי", כלומר הקריסה החברתית הכוללת למרות הישגי האנושות, אז סך-הכל די ברור שאנחנו מפספסים משהו. לכן, עם כל הכבוד וההערצה למדע, הטענה שאנחנו בתקופתנו בורים בתחום כלשהו, איננה בלתי סבירה בעליל.
השאלה היא כמובן, האם פריצת הדרך חייבת להגיע מתוך המדע? ברור שבנושאים טכנולוגיים מתוחכמים פריצת הדרך יכולה להגיע רק דרך מומחים, אבל בנושאים הקשורים לפילוסופיה אין מניעה שהפריצה החשיבתית תגיע מחוץ למערכת, אדרבה - סביר שהיא תגיע מבחוץ. ארכימדס אמר: תנו לי נקודת אחיזה חיצונית ואני מזיז את כדור הארץ - לא ניתן לשלול את האפשרות שגם בתחום הפילוסופיה האנושות זקוקה לנקודת מבט חיצונית כדי להשתנות.
מהי האמת אם התגברנו על המשוכה, ולמרות חוצפתה לא פסלנו את התיאוריה המוצגת כאן על הסף, השלב הבא הוא ניסיון להפריך אותה. להערכתי, היא איננה ניתנת להפרכה, וזאת מסיבה מאוד פשוטה: היא נכונה. עם האמת לא ניתן להתווכח, שנאמר: לאמת חסרונות רבים: היא קשה - היא כואבת, לא יפה - לא זוהרת, פעמים רבות אפילו מכוערת. אבל... יש לה יתרון אחד קטן: היא נכונה. לכן, אפשר לכעוס עליה - לנזוף בה, אפשר לזלזל בה - ללעוג לה, אפשר כמובן גם להתעלם ממנה. אבל... דבר אחד אי-אפשר: להתווכח איתה.
אי-אפשר להתווכח איתה! אבל מי רוצה?... ההתעלמות היא כוח כה אדיר, שאפילו האמת ניגפת מפניה. משפט אחד ממה שכתוב כאן אינו ניתן להפרכה, אך אל דאגה, איש לא ינסה להפריך. אף גורם מוסמך לא יתייחס, והתרבות שבה אנו חיים ואותה אנו מקבלים כמובן מאליו וכתורה מסיני (בשעה שאין לנו בכלל מושג מה היא) - יצאה מכלל סכנה.
אומרים שכדי שתיאוריה תהיה רצינית, אין די בכך שתהיה בלתי ניתנת להפרכה, עליה להיות להיות קלה להפרכה! גם תיאוריה לפיה יש עוד 17 יקומים מקבילים לא ניתן להפריך, אבל ערך רב אין לה. התיאוריה המוצגת להלן פשוטה, ולכאורה קלה מאוד להפרכה. הטענות אינן אמורפיות, אלא ברורות וחדות כתער: לא מצוי בידי האנושות בתקופתנו שום מידע בתחום מסוים! יימצא מידע אחד בתחום - התיאוריה תופרך.
יודעים או לא יודעים - זאת השאלה נו, אז יש מידע, או אין? מה אנחנו יודעים על תרבות השלטון שלנו? לא הרבה, אפילו לא מעט. בעצם כלום. להלן לקט מקוצר של שלוש שאלות מהותיות לצורך התרשמות:
- האם קיימת תרבות שחיתות בשלטון בישראל?
- מה היקף התופעה, כלומר מהו סדר הגודל של שיעורה במערכת - האם 10% מהמערכת מושחתים, אולי 90%?
- מה ממדיה, כלומר כמה היא עולה לנו - מאה מיליון שקל בשנה, אולי מאה מיליארד?
חשוב שלא נתבלבל בהבדל הדק שבין עובדה ודעה. עובדה היא דעה עם חותמת מדעית. ישנם דברים רבים שכולנו בטוחים שאנחנו יודעים. בזמנו של גלילאו כולם ידעו שהארץ שטוחה, זו הייתה ה"אמת הרלוונטית". לפני 70 שנה כולם ידעו שהיהודים הם גזע נחות, זה היה ידוע, כולם ידעו. היום כולם יודעים שהשלטון במדינה תקין; שהציונים הם כובשים אכזריים; שערביי ישראל הם אזרחים נאמנים; שלעשירים מגיע להתפנק ולעניים לסבול; שאפליה על-רקע מיני או גזעי היא פשע מתועב, אך אפליה על-רקע סוציואקונומי - היא סלע קיומנו; שעם שרוצה לחיות על-פי צביונו הוא גזען, ועם שרוצה לנקות יהודים מתחומו הוא לוחם חירות; שפגיעה באזרחי ישראל זו מלחמה ופגיעה באזרחים ערבים זה
פשעי מלחמה; שתהליך אוסלו הוא תהליך שלום; שזכותם של הערבים לנסות להשמיד את היהודים וחובתם של היהודים לפצותם אם הם ייפגעו עקב כך; שהמדע, החוק והדמוקרטיה הם קדושים; שהדרך על פיה מתנהלת האנושות הנאורה היא אורים ותומים נערצים שאין להטיל בהם ספק; וכך הלאה. זה ידוע, כולם יודעים.
בעניין הזה קצת צניעות לא תזיק. בפועל, האנושות בתקופתנו מתנהלת על-סמך אמונות טפלות בדיוק כמו בימי הביניים. היכן ההוכחה שהשלטון במדינה תקין? מי טרח להוכיח? אף אחד. בשביל מה להוכיח? כולם יודעים. כל המנגנונים קיימים, יש הפרדת רשויות, שמה של מערכת המשפט המפוארת שלנו יצא לפניה, ברור שהשלטון תקין. מצד שני, רבים צועקים: "כולם מושחתים". נוזפים בהם האינטליגנטים: "אל תכלילו". וכך מתנהלת החברה האנושית הנאורה במאה העשרים ואחת...
אין מנהל שיסכים לנהל אפילו מזבלה בלי תמונה כללית, סטטיסטיקה, מספרים, גרפים. והנה בתחום החשוב ביותר: דרכה של המדינה, החברה שלנו מתנהלת בעיוורון מוחלט. אין תמונת מצב, לאף אחד אין קצה של מושג בכלום, הנושא מופקר לשיחות סלון, כל דכפין יתי ויביע דעתו (אם בא לו), ואיש אינו מצליח להעלות על דעתו שמא מחברה מודרנית מותר לצפות שתתנהל באורח קצת יותר מסודר מכפי שהיא התנהלה לפני אלפי שנים.
הפלא העשירי זו תופעה שאותי הדהימה עד כדי כך שהענקתי לה את התואר: "הפלא העשירי" (מתוך שבעת פלאי עולם). לא די בכך שהאנושות בתקופתנו מתנהלת בעיוורון, היא גם לא מצליחה להבין שהיא עיוורת. והמדהים מכל הוא, שאי-אפשר לשכנע אותה בכך. אנשים אינם יודעים שום דבר בתחום מסוים, אבל לא ניתן לשכנע אותם שהם בורים. איך מסבירים את זה?
האמונה במדע ובסטטוס קוו אליו הגיעה האנושות כה עמוקה, שאיש אינו מעלה על דעתו להטיל בכך ספק. ההערצה העצמית של האנושות והמדע בתקופתנו היא ברמה של קדושה. לכן התשובות שאנחנו מספקים לשאלה: איך ייתכן שאין לנו מושג מה היקף וממדי השחיתות - מגוונות:
- יודעים. אל תדאג, אולי אתה לא יודע, אבל מי שצריך לדעת יודע.
- לא יודעים? מי לא יודע? גילית את אמריקה, ברור שיש הרבה שחיתות, כולם יודעים. התופעה מוכרת כ"סמוך על סמוך", או "שתוק ותמשיך לשחות"... רק אל תפריע ואל תבלבל את המוח.
התרגלנו, להרגלים יש כוח. כולם יודעים ששחיתות זה עסק של מערכת המשפט, התקשורת, הפוליטיקה. מה פתאום מדע? אבל אני טוען שמי שאחראי לספק את המידע הוא המדע. תרבות השלטון, השיטה, פרצופה של החברה, זה לא משהו שלאנושות יש את הפריביליגיה להפקיר לשיחות סלון. זה הדבר המהותי והחשוב ביותר לקיומנו החברתי. אנחנו בונים חברה ואין לנו מושג מי ומה היא. היא קורסת ואנחנו מבסוטים. חכמי חלם לא יכולים היו לעשות זאת גרוע יותר.
ארץ הפלאות כדי שלא להרבות בפלאות, נדחס לתוך מסגרת "הפלא העשירי" (עיוורון האנושות בתקופתנו) מספר תופעות:
- לא מבחינים בפלא התשיעי (מסביב קריסה חברתית כוללת, אבל שום דבר לא יפריע לנו להמשיך להעריץ את עצמנו);
- תחום תרבות השלטון עלום - לא יודעים בכלל שיש דבר כזה;
- אנחנו לא מבחינים ב"קשר האליטות";
- ואפילו לא בדבר הכי טריוויאלי שיכול להיות: שמה שהיה מאז ומעולם ממשיך להיות גם היום, כלומר שהחזקים מנצלים את הכלל. כל-כך התלהבנו מהכלים המשובחים לניהול חברה שהמצאנו (חוק, דמוקרטיה, קפיטליזם), שאנחנו כבר לא מצליחים להעלות על דעתנו שחוקי הטבע עדיין פועלים.
כ-90% מההון האנושי נמצא בידי כ-10% מהאנשים. המערכת אינה מצליחה להעלות על דעתה שזה לא כל-כך מקרי. כמאה אחוז מהנורמות על פיהן מתנהל המשק כיום הן לטובת האליטות על חשבון הציבור הרחב! איש אינו מצליח להבחין בכך. המדינה הפכה להיות גן-עדן של הפקרות לעשירים ולחזקים, וגיהינום של הפקרות לציבור הרחב - מקרי? כנראה שלעולם לא נדע... המדינה הפכה להיות ככפפה לידי קובעיה, כמעט עסק פרטי של כמה משפחות הון-שלטון, כולנו אומרים אמן, מקסימום "מההה" או "אוי ויי" וממשיכים לרוץ קדימה. איש מן המערכת אינו מצליח להעלות על דעתו את האפשרות שהאליטות הן לא רק מנהיגי הציבור, אלא אולי גם אויבותיו. לא יודעים מי נגד מי, לא יודעים בעצם שום דבר.
לרוץ קדימה זה חשוב, אבל לאן? כשאנו קמים בבוקרו של יום חדש ופונים לשגרת יומנו, מה המטרה? לאן כולנו רצים? קדימה זה יפה, אך לא מספיק ברור. מן הסתם כולנו יחד פועלים למען המטרות הבאות: להתפרנס, לאפשר את תפקודה של המדינה ולשפר אותה. זאת ההנחה, אך האם היא נכונה? להתפרנס - זה ברור. להניע את גלגלי המשק כדי שנוכל לאכול, לנסוע, לקנות, לחיות - גם זה ברור. אבל האם הגופים המנהלים את המדינה ודוחפים אותה קדימה, באמת ממצים 100% מיכולתם כדי לקדם, לשפר ולהצמיח אותה?
הרשו לי להיות סקפטי, ולו משום שלא ראיתי שום הוכחה מדעית לכך. להניח ולצפות זה בהחלט חביב, אך לא מספיק. לכן, בהיעדר מידע, נביע דעה: לעניות הערכתי, הקדימה אליה המדינה רצה ריצת אמוק מטורפת, היא בכלל קדימה אחרת לגמרי. המדינה "רצה" כדי להעשיר את קופתם של העשירים והחזקים. כל בוקר כולנו קמים כדי לשרת את האליטות ולשפר את מצבן. האליטות אינן עסוקות בניסיון לשפר את המדינה אלא במאמץ למצוץ אותה ולהכניס ככל האפשר יותר ממנה לכיס הקטן שלהם.
המדינה מזמן כבר אינה פועלת למען המטרות שלמענן הוקמה (למען עצמה ואזרחיה). היא מרוכזת רובה ככולה בדבר אחד: יניקת משאבי הכלל והעברתם לאליטותיה (עשיריה וחזקיה). יש לכך אינספור עדויות, למעשה אנחנו טובעים בים של דוגמאות והוכחות לכך. מייללים על כל דוגמה בנפרד, אולם אף אחד אינו מעלה על דעתו לעשות אחד ועוד אחד, להתייחס אל כולן כמקשה אחת, ולהבין שאלו אינן סתם דוגמאות בודדות אלא הכיוון המרכזי אליו דוהרת המדינה. שום איש מדע אינו קם ומכריז: רבותיי, התבלבלנו, איבדנו את הצפון, סטינו מן הדרך, אנחנו רצים לכיוון אחר לגמרי.
קשר האליטות כאשר מדען מתבונן על איזה מיקרוב ומזהה תופעה שהסתברותה עולה על אחוז מובהקות קטנטן, מיד הוא רץ לספר לחבר'ה: "ראו מה מצאתי". כאן, כמאה אחוז מן הנורמות על פיהן מתנהל המשק פועלות לטובת האליטות על-חשבון הציבור! איש אינו מבחין בכך, ולא מדובר בתופעה מיקרוסקופית. אפשר להשוות את המשק לצבא ענק עם מיליון חיילים, כולם עומדים בדום מתוח ומכוונים את נשקם בדיוק לאותו כיוון. איש אינו שם לב שמשהו כאן מוזר. מדברים פעם על חייל זה שמכוון את נשקו, פעם על חייל אחר, התופעה לפיה כמעט כל החיילים מכוונים את נשקם בדיוק לאותו כיוון, לא זוכה לשום התייחסות.
כ-100% מן הנורמות על פיהן מתנהל המשק פועלות לטובת האליטות! כל יום מצטברת עוד דוגמה ועוד דוגמה. מבין כל האנשים האינטליגנטים שבעולם אף אחד לא קם ואומר: רבותיי, התבלבלנו, האליטות השתלטו לנו על המדינה והפכו אותה כמעט לעסק פרטי שלהם. מה כן? בתקופתנו מקובל לעשות משהו אחר: לצווח, לצרוח, לבכות ולהתחנן אל האליטות (המשרתים שלנו, משרתי הציבור), שיצליפו בנו קצת פחות חזק אם זה לא מפריע להן. כך מתנהלת החברה האנושית בעידן המודרני.
דה-יורה משרתי הציבור משקיעים כ-100% אחוזי מאמץ למען שיפור המדינה. דה-פקטו, להערכתי האחוזים שונים: כ-90% אחוז ממרצם משקיעים מובילי המדינה ביניקתה ככל יכולתם למען עצמם, קרוביהם וחבריהם. 8% מאמץ הם משקיעים כדי "לעשות קולות" (תדמית) כאילו הם דואגים לה, אך משום מה מצליחים לדאוג רק לעצמם. כ-2% הם משקיעים באמת למען המדינה כדי שההפקרות לא תהיה מוחלטת. האם אני צודק? טועה? אין לנו מושג, כי התחום הזה עלום מבחינתנו. תחום תרבות השלטון הוא חור שחור, אנחנו אפילו לא יודעים שיש תחום כזה, לא רוצים לדעת, וגם אם ילחצו עלינו בשום אופן לא נסכים לדעת.
אנחנו מסוגלים להתבונן על המציאות רק דרך משקפי החוק, הדמוקרטיה והכלכלה. טרם גילינו את הפרספקטיבה של נקודת המבט הכללית, לכן אנחנו רצים קדימה בלי Gps, אין מבוגר אחראי, אין תמונה כללית, העיקר לרוץ. לאן? כולם כל-כך ממהרים, למי יש זמן לבזבז על זוטות?...
מה פשר הקשר איך מסבירים דבר כזה? הפלא העשירי כל-כך מפליא, שבהחלט לא קל להסבירו. בסך-הכל האנושות בתקופתנו לא כל-כך טיפשה. המון פרופסורים, חתני פרס נובל, גאונים, עילויים, מומחים, ו... גורנישט. איך זה יכול להיות? אנסה להתמודד עם האתגר:
1. ראשית, דווקא כן מבחינים. המושג "קשר האליטות" אינו פטנט שלי, זהו מושג מדעי. המדע הבחין בכך, התייחס לנושא, קרא לו בשם, טמן אותו עמוק באיזו מגירה חשוכה ויכול להמשיך לנום בכיף, יש לו "אליבי". ששש... לילה טוב.
2. גם פודל השמירה של הדמוקרטיה יצא ידי חובתו, שהרי התקשורת משתמשת תדיר במושג "הון-שלטון". אומנם אין לה בדיוק מושג מה זה, אומנם משך חודשים ארוכים במקום לשדר את השקשוקה היא שיקשקה מבעלי ההון, אומנם חוץ מ
מיקי רוזנטל התקשורת הלאומית לא ניסתה לטפל בנושא לעומקו. אבל היא משתמשת במושג המון, כך שגם היא יצאה צדיקה.
3. אחרי שהתקשורת והמדע יצאו מכלל סכנה, נחפש נימוקים נוספים. נימוק חשוב הוא: מה שלא רוצים לדעת - לא יודעים. גם האקדמיה היא חלק מהאליטות. גם היא מתפרנסת מיניקת לשדה של החברה, אין לה שום אינטרס לכרות את הענף עליו היא יושבת.
4. העצים מסתירים את היער. קשה למצוא יום אחד שבו לא מוזכרת בתקשורת שחיתות כלשהי. כל הזמן שחיתות, שחיתות, בלי סוף. מדברים כל-כך הרבה על שחיתות, שהטענה לפיה אין לנו שום מושג בתחום נשמעת תלושה במקרה המנומס, הזויה במקרה הקורקטי.
5. הטריוויאליות: הכל כמצופה. יש קפיטליזם, העשירים והחזקים מנצחים, מהי בדיוק ההפתעה הגדולה? מה הביג דיל - שעדיף להיות עשיר ובריא מאשר עני וחולה? זה נכון, אכן אבחנה יפה, אבל לא בטוח שזה מצדיק ועדת חקירה.
6. חוק הטבע מספר 2: "חוק העדר", כלומר כוח האינרציה החברתית. קשה מאוד לשנות תרבות, התרגלנו, זו המציאות, ככה זה וזהו. המדע מכיר את התופעה, הוא יודע שגם לו אין פטור מלהיות נתון להשפעות של העדפות תקופתיות, והוא אף מצא לכך שם: "רוח הזמן". אבל זה שהוא יודע שזה קיים, לא אומר שזה לא קיים. אדרבה, זה קיים מאוד. המדע יודע והוא צודק: גם הוא, כמו כולנו, שבוי בקונספציות התקופתיות שלו.
7. צד נוסף של "כוח האינרציה" הוא כפי שהוזכר קודם: ה"ידיעה" שהתחום הזה בכלל לא שייך למדע. הוא שייך לפוליטיקה, לתקשורת, למשטרה, לפרקליטות, למבקר המדינה, לתנועה לאיכות השלטון, לשיחות עם מאזינים... מה פתאום מדע? כל-כך התרגלנו לכך שהתחום הזה שייך למדור "שיחות הסלון", שאף אחד לא מעלה על דעתו להטיל בכך ספק. גדולי הפילוסופים של דורנו מרחפים להם ברקיע ה-700 או באיזה יקום מקביל, את הרקיע השביעי הם שכחו מזמן, כך שהטלת הספק בדברים הכי טריוויאלים והכי מהותיים לקיומנו, נותרה יתומה.
8. נימוק נוסף קשור למסורת שלנו להתמקד אך ורק בפרטים ולעולם לא בתמונה הכללית. נרחיב על כך בפרק על הנאורות. אלו נימוקים בהחלט כבדי-משקל, ולכן להערכתי הם מצליחים להסביר את הפלא המדהים הזה.
לסיכום חלק זה: האנושות בתקופתנו עדיין לא יודעת שהיא לא יודעת מאום בנושא תרבות השלטון. בכל התחומים היא נעזרת במדע לצורך קיומה, אך התחום החברתי עדיין מנוהל על-פי אמונות טפלות, דעות קדומות, שיחות סלון ודפוסים ש"כולם יודעים" שהם נכונים. בעוד כמה מאות שנים האנושות תתבונן על תקופתנו בגיחוך כפי שאנו מתבוננים על ימי הביניים ולא תבין איך התנהלנו זמן כה רב בעיוורון חברתי מוחלט. אם לא די בכך שהיא לא יודעת שהיא לא יודעת, היא גם מתעקשת על "זכותה הלגיטימית" לא לדעת. לא ניתן לשכנע איש היום, בתקופתנו, בעיוורוננו. זהו פלא מדהים, אבל אני חושב שהצלחתי להסביר אותו.
