לפני מספר שבועות ניתן פסק דין של בית המשפט המחוזי לפיו אין מניעה להפעיל משתלה בקרקע חקלאית וממילא משתלה אינה טעונה שימוש חורג בקרקע חקלאית (בית המשפט המחוזי - מרכז בעפ"א 32016-11-09
ריינר מלאכי נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה).
בפסק הדין מורה כבוד השופטת נגה אהד על זיכוי הנאשם מעבירה של שימוש חורג, מכוח הגנה מן הצדק, הנשענת על אכיפה בררנית של הוועדה המקומית לתכנון ובניה רעננה. וזאת מן הטעם כי בעצם האכיפה הבררנית חרגה הוועדה המקומית מן הנורמה המקובלת, ממידת הסבירות, ההגינות, תום הלב והשוויוניות.
השופטת אהד לא התערבה בקביעת בית משפט כי הפעלת המשתלה במקרקעין, תואמת את ייעוד החקלאי של המקרקעין, כפי שהיה עובר לשינוי ייעוד המקרקעין למגורים ולשצ"פ, וכן בקביעה כי פעילות המכירה במשתלה הינה ספיח לפעילות החקלאית במקרקעין.
יחד עם זאת, השופטת אהד ביקרה את בית משפט קמא אשר חרף הממצאים שהוצגו בפניו הרשיע את הנאשם בעבירה של שימוש חורג.
השופטת אהד קבעה: "אין מחלוקת כי בקרקע חקלאית, עליה מוקמת משתלה, כבית גידול לצמחים ופרחים, ואשר נמכרת בה תוצרת חקלאית מגודלת במקום. ..., כאשר אין חולק, ובית משפט קמא אף הוא מסכים לכך כי הפעילות החקלאית שנתקיימה בנכס בעבר טרם כניסת התוכנית לתוקף הייתה מותרת...".
פסק דין זה, מהווה המשך ישיר לפסק דין של כבוד השופטת אהד, בעפ"א 20900-07-09
מדינת ישראל נ' חיים מרום ואח', בו דחתה את ערעור המדינה כנגד ביטול כתב אישום של בית המשפט לעניינים מקומיים בראשון לציון בעמק 2408/08
מדינת ישראל נ' מרום ואח' (ע"י כבוד השופטת ד"ר
איריס סורוקר) מכוח הגנה מן הצדק.
במקרה לעיל, קבעה השופטת אהד כי צדק בית משפט קמא אשר ראה בגביית היטל השבחה בגין בקשה לשימוש חורג בקרקע חקלאית מוכרזת עובר אישור הבקשה ע"י הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, משום האישור שלטוני לשימוש החורג המבוקש, וכי קיימת סתירה בלתי ניתנת לגישור בין גביית היטל השבחה בנסיבות אלו לבין הגשת כתב אישום בגין שימוש חורג, המעניקה לנאשמים הגנה מן הצדק.
לעניות דעתי, צודקת השופטת אהד הן בנסיבות היא מורה על ביטול כתבי אישום מכוח הגנה מן הצדק והן בקביעתה כי אין מניעה להפעיל משתלה בקרקע חקלאית וממילא משתלה אינה טעונה שימוש חורג בקרקע חקלאית.
השימוש העיקרי הנעשה במשתלות הינו שימוש חקלאי מובהק, ובכלל זה: גידול פרחים, צמחי נוי, זרעים, שתילים וכיו"ב (להלן- "השימוש העיקרי"), וזאת במקביל לשימוש נלווה של מכירת הגידולים, אשר נועד לשרת את השימוש העיקרי. שימוש אשר אינו משנה בשום צורה ואופן את אופי הסביבה. וזאת, בהתאם לע"א 1216/98
אבוטבול נ' ועדת ערר, אין להפריד בין השימוש העיקרי לשימוש הנלווה ויש לראותו במכלול כולו כפעילות אחת.
