אופי החיים המשותפים של בני זוג בזמן ההתעברות משחק תפקיד בקביעת מין היילוד, כך עולה ממחקר אמריקני חדש.
מן המחקר עולה, כי הורים שנישאו או התגוררו יחד לפני ההריון נטו, במידת מה, להביא לעולם בן יותר מאשר אלו שלא.
המחקר, שנערך על-ידי 'הלשכה האמריקנית הלאומית למחקר כלכלי' מבוסס על נתונים של 86,436 לידות. הפרטים פורסמו בפרוטוקול של "Royal Society".
המחקר גילה כי 51.5% מהתינוקות שנולדו לזוגות שחיו ביחד בזמן ההתעברות היו בנים, בהשוואה ל-49.9% אצל הורים שלא חיו יחד. למרות שנתון זה נראה כהבדל קטן, הוא למעשה גבוה באופן משמעותי מבחינה סטטיסטית כשלוקחים בחשבון את האוכלוסיה כולה.
כשהחוקרים בדקו אחים ואחיות, הם גילו כי זוגות שחיו יחד לפני ההתעברות היו בעלי סיכוי גבוה ב-14% ללדת בן זכר מאשר כשלא חיו יחד. לדבריהם, הממצאים יכולים להסביר את הירידה באוכלוסיית הבנים בחלק מהמדינות המתפתחות במהלך 30 השנים האחרונות.
מחקר קודם הציע, כי נשים שאינן נמצאות במערכת יחסים יציבה ומונוגמיסטית יהיו בעלות סיכוי נמוך יותר ללדת בנים. קיימים דיווחים, עוד מהמאה ה-19, של אחוז נמוך של לידת בנים בקרב נשים לא נשואות. מחקרים שנעשו בקניה גילו מאפיינים דומים בקרב נשים פוליגמיות.
עוברים זכרים פחות חסונים, ולכן נדרשת מידה גדולה יותר של "טיפול" במהלך ההריון כדי שישרדו את כולו. יתכן ואשה הנמצאת במערכת יחסים יציבה נמצאת במצב טוב יותר לספק טיפול זה.
החוקרת ד"ר קרן נורברג אמרה ל-BBC News, כי מצאה את אותן השפעות בחמש דוגמאות אמריקניות נפרדות, המייצגות לידות במהלך תקופה של 40 שנה ומתוך מגוון רחב של רקע חברתי וגזעי. לדבריה "הממצאים תומכים בתאוריה הביולוגית הטוענת כי מין היילוד יכול להיות קשור לתנאים הסביבתיים, אם תנאים אלו אכן בעלי השפעות שונות על בנים ובנות".
ישנם מספר מנגנונים אפשריים שיכולים להסביר את ההשפעה. הגורמים הפועלים בזמן ההתעברות יכולים לכלול את את מצב ההורמונים של האם והאב, או את עיתוי או תדירות של קיום יחסי המין; גורמים הפועלים מאוחר יותר בהריון יכולים להסתכם בדעות קדומות שאסור לקיים יחסי מין בזמן הריון מפחד של סיכון להפלה.
