מברוק

בכל העיתונים מדווח כי רוצחו של אמיל גרינצווייג, יונה אברושמי, השתחרר אתמול מבית-הכלא. ב"ישראל היום" מדווח נצחיה יעקב כי עם צאתו מהכלא, אברושמי "דחף צלמים".

הכותרת הראשית של "ישראל היום" היא ציטוט – "גלנט לא שיקר". בכפולה הפותחת מדווחת עדנה אדטו על מסקנות מבקר המדינה שהועברו אתמול ליועץ המשפטי לממשלה. "בהתנהלותו של הרמטכ"ל המיועד יואב גלנט נמצאו ליקויים, אולם לא נמצא שהוא פעל בכוונת זדון - זו, ככל הנראה, השורה התחתונה של בדיקת מבקר המדינה בפרשת הקרקעות הפרטיות של האלוף במושב עמיקם", היא כותבת.

בפסקה האחרונה של הדיווח, פסקה 13, מופיע הציטוט שנשאב אל הכותרת הראשית: "הדבר החשוב ביותר הוא שהמבקר קבע שגלנט לא שיקר. זה היה האיום הגדול ביותר כביכול". הדובר: "גורמים המקורבים לפרשה". מיהם הגורמים? לא מצוין, כמובן, אך כמה משפטים קודם לכן מדווח בהרחבה יחסית על עמדת פרקליטו של גלנט, דורי קלגסבלד. "אמנם ההר לא הוליד עכבר, אבל גם לא יותר מתלולית או תל", מסכם את המצב דן מרגלית בטור פרשנות צמוד.

בימים האחרונים ניכר היחס המלטף יחסית שמעניק "ישראל היום" לאלוף יואב גלנט, מועמדו של שר הביטחון אהוד ברק לתפקיד הרמטכ"ל. העיתון שעיקרון מס' 2 שלו קובע "לתמוך בשלטון החוק", העיתון שעשה את המוות לראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט על חשדות קטנים כגדולים, העיתון שטהרנות איפיינה את יחסו למנהיגים שניסו לעגל פינות, נמנע מלתקוף את גלנט גם הבוקר, כשמדווח כי אכן היו ליקויים בהתנהלותו.

באופן טבעי, תמונת התשליל מתפרסמת במעריב. "היועץ יכריע", קוראת הכותרת המרכזית בשער העיתון, ובכפולה השנייה מדווח נועם שרביט על ממצאי בדיקת המבקר. "מהדוח עולה שבכמה מקרים התנהגותו של גלנט הייתה לא תקינה, וכי במקרים הללו הוא פעל שלא כשורה", כותב שרביט. "נסיונותיו של גלנט לטעון במהלך השימוע כי האשמה מוטלת על מינהל מקרקעי ישראל או כי מדובר במקרים של חוסר תשומת לב מצדו לא עלו יפה ברוב המקרים". שרביט גם יודע לצטט "גורמים שמכירים את ממצאי הדוח", שאמרו לו כי להערכתם "יתקשה וינשטיין להגן על המינוי בבג"ץ".

בהארץ נדחק הדיווח על הפרשה לעמ' 9. בידיעה קצרה תחת הכותרת "מבקר המדינה לא פסל את מינוי גלנט לרמטכ"ל" מדווחים עמוס הראל ותומר זרחין כי "אנשים שעיינו בדוח טענו אמש כי גלנט אינו מואשם בו בשקרים וגם לא בעבירות בזדון". בהמשך הם כותבים: "ההערכה היא כי מאחר שדוח המבקר לא מצא פגמים מהותיים בהתנהלותו [...] ימשיך היועץ לייצג את גלנט בבג"ץ וייתן גיבוי לבחירתו לרמטכ"ל".

במדור הדעות של ידיעות אחרונות כותב אמנון אברמוביץ' כך: "לו היו כופים עלי, אילו הייתי נאנס לנחש אם גלנט יהיה רמטכ"ל או לא – הייתי מעריך שבכל מקרה הוא לא יהיה, כי גם אם הוא יהיה, הוא לא ממש יהיה". אברמוביץ' מכוון לכך שגם אם המינוי יאושר, העננה שרובצת מעל ראשו של גלנט לא תתפזר.

המהומות במצרים נמשכו אתמול, ועימן עוד פצועים והרוגים. בכל העיתונים, למעט ידיעות אחרונות, מתפרסמת כותרת על הנעשה במצרים בראש עמוד השער. "מצרים בוערת", קוראת הכותרת במעריב. "מצרים: מהומות, יריות והרוגים", קוראת זו של "ישראל היום". ואילו בהארץ הכותרת הראשית קוראת "כך מדכאת מצרים את המחאה: מעצרים המוניים ואלימות קשה". רק בידיעות אחרונות נדחק הדיווח על המהומות במצרים לרצועה צרה עד מאוד בתחתית השער.

נכון לעכשיו, טרם התפרסם דיווח מאת כתב ישראלי שנשלח למצרים. בהארץ מפרסמים ככותרת ראשית תרגום לדיווח מרתק שהעביר העיתונאי ג'ק שנקר לעיתון ה"גרדיאן", ובו הוא מתאר כיצד נעצר והוכה וקולל וטולטל: "כמה צעירים לבושים בגדים אזרחיים התחילו לרוץ לכיווני, וחשבתי שגם הם מפגינים הנמלטים מהשוטרים. ואולם, כששניים מהם הגיעו אלי, הם התנפלו עלי, הפילו אותי על הקרקע, הרימו אותי בכוח וגררו אותי לכיוון השוטרים.

"אלה הם 'אמין דאולה', שוטרים בלבוש אזרחי מהשירות החשאי הידוע לשמצה של מצרים. כל ניסיונותי להסביר באנגלית ובערבית שאני עיתונאי זר נענו במכות ובסטירות. בין מכה למכה ראיתי מפגינים בודדים אחרים שנתפסו וזכו לטיפול דומה". מומלץ לקרוא את הדיווח המקורי, ב"גרדיאן".

לצד נקודת המבט האישית של שנקר מספק אבי יששכרוף סקירה של המצב בכללותו. יששכרוף מספר על שני הרוגים נוספים באירועים ומציין כי עד כה נעצרו למעלה מ-800 בני-אדם, ובהם שמונה עיתונאים. 800 בני-אדם שכל אחד מהם עבר, בוודאי, חוויה דומה לזו של שנקר, אם לא גרועה ממנה.

עוד בדיווח של יששכרוף, הכחשת ממשלת מצרים כי חסמה רשתות חברתיות (הכחשה שקרית, ככל הנראה) והערכה של הכתב לגבי העתיד: "ניתן לשער שהמגמה שהחלה ב-48 השעות האחרונות לא תיעצר לחלוטין ועלולה אף להתפרץ שוב במהלך נסיונה של מפלגת השלטון להעביר את הנשיאות בירושה לגמאל מובארכ, כאשר הנשיא המכהן לא יוכל להמשיך לתפקד. [...] ייתכן שאחת הפעולות שתיאלץ מפלגת השלטון לעשות כדי להרגיע את הרוחות במצרים, בעיקר עם התקרבותן של הבחירות, היא לא לבחור את בנו של הנשיא גמאל מובארכ כמועמדה לנשיאות".

במעריב מתפרסם דיווח מתורגם של ג'פרי פליישמן, שליח ה"לוס-אנג'לס טיימס" לקהיר. דיווחו מזכיר את זה של יששכרוף, שנכתב מישראל, יותר מאשר את זה של שנקר. למען הזווית האישית, לצד דיווחו של פליישמן מפרסם מעריב טקסט מאת מוחמד סייף אל-דוולה, פעיל אופוזיציה מצרי, שתורגם מעמוד הפייסבוק שלו.

"בפני ההפיכה הזאת עמד מכשול שלא ניתן להתגבר עליו", הוא כותב, "הפחד של האנשים מפני אלימות הממשלה. [...] עד שהגיע 'יום הזעם' [...] הפחד היה האחרון שנעלם, ועבר אל השלטון ומנגנוני הביטחון שלו. המעצורים נעלמו. התקווה שבה. והפעם התקווה היא אמיתית. התקווה הזו נמצאת בידינו, היא לא דג במים. מברוק למצרים. מברוק לאנשים. מברוק לאופוזיציה ומברוק לאומה הערבית כולה".

ב"ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי כי "גורם ביטחוני מצרי בכיר" אישר לו ש"בקהיר עוקבים בדאגה אחר התרחבות המחאה אולם, בממשל בקהיר בטוחים כי בתוך יום או יומיים יתפוגג הזעם הציבורי". כמו-כן מדווח ש"אמש לקראת חצות הוציא משרד החוץ אזהרת נסיעה והמליץ לישראלים המבקרים במצרים להתעדכן במתרחש ולהתרחק מההפגנות".

בידיעות אחרונות, שם המליצה אתמול סמדר פרי לישראלים המתכננים ביקור במצרים "סעו, אל פחד", הגישה הבוקר זהירה יותר. כאמור, עיתון זה מעניק לאירועים במצרים את השטח הפחות בולט על שערו. גם הידיעה המלאה שהוא מציע קצרה יותר מאשר ביתר העיתונים וממוקמת עמוק בעמודי החדשות (עמ' 10).

פרי מדווחת, תחת הכותרת הטיפשית "מכות מצרים", על שהתרחש אתמול במדינה. נקודת המבט הראשית היא של השלטון המצרי המדכא את המהומות, לא של ההמונים המעוניינים להפילו. להבדיל מאתמול, אין בדיווח הבוקר הדהוד של עמדת הממשל הישראלי, שמקווה כי הרודן המצרי יצלח את המבחן הנוכחי.

על פני מרבית עמ' 15 חוגג עיתון "ישראל היום" את נצחונו של שלדון אדלסון בבית המשפט. אדלסון נתבע לפני עשר שנים בבית-הדין האזורי לעבודה בתל אביב על-ידי משה חננאל, שדרש אחוזים מהמניות במתחם המלונות וההימורים של אדלסון במקאו. צבי הראל מדווח כי בית המשפט דחה את התביעה וחייב את חננאל בהוצאת משפט ושכר טירחה גבוהים מן הרגיל - 360 אלף שקל.

היום לא הופיעה במדור הרכילות של "ישראל היום" ידיעה על ראש הממשלה בנימין נתניהו שותה קפה ואוכל סנדביץ' טונה במסעדה שהכנסותיה קודש לנערים בסיכון ומשאיר טיפ שמן. אחרי הכל, ידיעה כזו כבר הופיעה במדור אתמול.

גד ליאור מדווח במוסף "ממון" של ידיעות אחרונות כי הממונה על השכר במשרד האוצר הודיע לראשי רשות השידור כי לאור מצבה הקשה של הרשות, אין לעדכן את שכרם של בעלי החוזים האישיים.

ב"עכבר העיר" מדווחת מיכל גרוסברג על עיתונאים תל אביבים שקיבלו לאחרונה הצעה להצטרף לתוכנית "האח הגדול". גרוסברג מציינת את שמותיהם של יאיר טרצ'יצקי, דרור פויר, אלון עידן, אסף לוי, איתי ולדמן, גדעון לוי ואחרים. "המשותף להם", כותב גרוסברג, "כולם גברים, תל אביבים, שמאלנים ואנשי תקשורת ברנז'אים". בסופו של דבר נבחרה מרב בטיטו, עיתונאית ידיעות אחרונות.

הכותרת הראשית של ידיעות אחרונות שוב מוקדשת לחשיפה מתוך ספר הזכרונות של ראש ממשלת ישראל לשעבר, אהוד אולמרט. "היינו קרובים להסכם", קוראת הכותרת, ובכפולה הפותחת מובאים כמה ציטוטים הנוגעים למשא-ומתן שניהל אולמרט עם אבו-מאזן.

למשל, בנוגע לחידוש המשא-ומתן והעברת כספי המסים של הפלשתינים מרשויות המכס בישראל לידי הרשות:

"לכמה כסף אתם זקוקים?", שאלתי את אבו-מאזן.

"אנחנו זקוקים ל-50 מיליון", אמר.

"שקל?".

"כן", הוא השיב.

"משהו פה נראה לי לא סביר", אמרתי.

"ידעתי", הוא ענה, "אתם לעולם לא תסכימו לתת לנו מה שמגיע לנו באמת".

"אדוני הנשיא", אמרתי, "לדעתי בגלל ניסיון העבר אתה לא אומר לי את הסכומים שלהם אתה זקוק באמת. לפי החישובים שלנו אתם זקוקים ל-100 מיליון דולר, ואנחנו מוכנים להעביר לכם את הסכום הזה באופן מיידי".

דממה נפלה בחדר. אילו היו זבובים בערב חורפי בירושלים אפשר היה לשמוע זבוב במעופו. הפלשתינים היו בהלם.

הכותרת הראשית והכפולה הפותחת מקדמות לא רק את הספר של אולמרט, שייצא בהוצאת ידיעות-ספרים, אלא גם את גליון העיתון שעתיד לצאת מחר. כתבת השער במוסף "7 ימים" תכלול ציטוטים נוספים מספרו של אולמרט. בין היתר, כך מובטח, יתפרסמו ציטוטים על "חקירת המשטרה, ההדלפות והחברים שהפכו לאויבים".