תיאבונו המוגדל של עובד שפוטר ממקום עבודתו לא השתלם לו לאחר שבית המשפט דחה תביעה שהגיש בסך מיליון ש"ח כנגד המפעל שהעסיק אותו ותחת זאת פסק לו "רק" פיצויים בשווי שתי משכורות חודשיות.
הסיפור החל כאשר תושב הקריות נשכר בשנת 2001 לביצוע תפקיד אחראי על רשת המיחשוב של קיבוץ יזרעאל והמפעלים שלו. העובד החל בחפיפה אך עוד באותו היום הודיע קודמו בתפקיד כי הוא איננו יכול לחפוף את העובד בגלל בעיית "יחסי אנוש" שנתגלתה.
נסיון נוסף לעשות חפיפה גם כן לא עלה יפה ולכן החליטו בקיבוץ להפסיק את עבודתו של העובד לאחר ימי עבודה בודדים ולשלם לו פיצוי בגובה חודש עבודה אחד. העובד דרש מהקיבוץ מיליון שקלים פיצויים ובכתב התביעה דרש 250 אלף שקל מטעמי אגרה.
בית הדין האזורי לעבודה קיבל את טענתו של עו"ד המפעל דרור רכס ממשרד עוה"ד קנט את רכס, והחליט כי תקופת הנסיון היא עבור שני הצדדים ולכן היה על העובד לקחת בחשבון כי קיים סיכון שלא ימשיך בעבודתו לאחר תקופה זו. ואכן במקרה זה החליט הקיבוץ לעצור את תקופת ההתנסות עוד בראשיתה.
בית הדין פסק כי בהתאם לטיוטות החוזה בין הצדדים ישולמו לעובד פיצויים בסך של 11,500 ש"ח לחודש למשך חודשיים (דהיינו פיצוי בגין חודש אחד נוסף מעבר לשכר ולפיצוי שכבר שולמו על-ידי הקיבוץ).
בית הדין קיבל גם את יתר הטענות של עו"ד רכס ודחה את תביעותיו האחרות של התובע מהטעם "שלא הוכחו מעולם". בנוסף, בניגוד לנוהג, בית הדין לא פסק הוצאות משפט לתובע.
עו"ד דרור רכס אמר בתגובה לפסק הדין, כי "למרות שבית הדין נוטה בד"כ לסייע לעובדים הרי שהעובד חייב לעמוד בתנאים מקדמיים, לקיים את חובותיו ולזכור כי בית הדין הוא זירה פתוחה ותמיד יש סיכוי לקבל פס"ד לטובת הצד שכנגד. לפיכך אנו ממליצים לתובע לחשוב פעמיים לפני הגשת תביעת סרק ולחסוך מעצמו 3 שנות משפט שבסופם בית הדין דחה את תביעותיו".
