גנץ, חברון, אירועי התרמה ומחשבות נוספות

יום אחד עיינתי במדור של פריצי, החביב עליי מאוד, באתר מחלקה ראשונה, והתחלתי לחשוב אחרת. עד אז כתבתי מאמרים די ארוכים - גם כיוון שכמה עורכים אינם מעוניינים במאמרים קצרים מדי, וגם מפני שאני אוהב להסביר את עצמי, ובגילי המתקדם, איני מוכן להסתגל למיטת סדום, שגוזרת התקשורת (800-500 מלה לכל היותר).
הנה כמה תגובות קטנות לעניינים גדולים כקטנים.

הזמנה, שאי-אפשר לסרב לה

קיבלתי מחברים הזמנה לאירוע ההתרמה "אחים מיוחדים מאוד" של אגודת תסמונת פראדר-ווילי בישראל. האירוע יתקיים ביום חמישי, שלושה במארס, בשעה שמונה בערב, ב"תיאטרון היהלום", ברחוב היצירה, במתחם הבורסה ברמת-גן.

באירוע יציגו חנן יובל וג'קי לוי את מופעם, "גשר ההלכה". כרטיסים במחיר 150 שקלים - תרומה לאגודת תסמונת פראדר-ווילי בישראל, שתקדיש את הכנסות הערב לקידום איכות החיים של בעלי תסמונת פראדר-ווילי.

העמותה הוקמה בשנת 1992 על-ידי הורים לילדים נפגעי התסמונת, כדי לקדם את הטיפול בלוקים בתסמונת פראדר-ווילי, ולשפר את התקשורת בין המשפחות לבעלי המקצוע ולמטפלים, תוך שיתופם בניסיון ובידע, שהצטברו בארץ ובעולם.

אגודת תסמונת פראדר-ווילי בישראל מקיימת טיולים ונופשונים למשפחות בעלי התסמונת, דואגת לפרסם חומר הדרכה למשפחות ולמטפלים, מקדמת מסגרות מגורים מתאימות לבעלי התסמונת, ומגייסת משאבים למימוש מטרותיה.

תסמונת פראדר-וויל תוארה בראשונה בשנת 1956 על-ידי הרופאים השוויצריים פראדר, לבהרט, ווילי, שעקבו כמה שנים אחרי התפתחות תינוקות היפוטוניים, ומצאו שרובם מתפתחים באופן זהה. התסמונת נקראת על שם שניים מהם.

תסמונת פראדר-ווילי הנה תולדה של פגם גנטי נדיר למדי, המתגלה בבדיקות מעבדה. מציין את הפגם חוסר בחומר גנטי בכרומוזום 15, הנוצר בעת ההפריה. עד כה מניחים, שהליקויים האלה, להוציא מקרים נדירים ביותר, הנם תאונה ביולוגית, ואינם נישאים על-ידי אחד מבני הזוג.

סקר, שנעשה בבריטניה בשנת 2000, הראה שהשכיחות היא אחת ל 22,000 לידות ובקרב האוכלוסיה הכללית שכיחות התופעה 1:52,000 איש.

תסמונת פראדר-ווילי מופיעה אקראית בכל הגזעים והמינים בכל העולם, והסיכוי שבמשפחה ייפגעו שני ילדים נמוך מאוד. מאפיינים אותה רפיון שרירים חמור בלידה, הגורם לעיכוב בהתפתחות המוטורית; פיגור קל עד בינוני; בעיות התנהגות קשות; ומעל לכל רעב, שאינו ניתן לסיפוק, שבצירוף לחילוף חומרים אופייני ולקשיים בתנועה גורמים להשמנה, ההופכת לקטלנית ממש כשאינה מטופלת כראוי.

הטיפול בלוקים בתסמונת פראדר-ווילי דורש צוות רחב מגוון של בעלי מקצוע - רופא ילדים מעודכן, פיזיותרפסטים, מרפאים בעיסוק, מרפאים בדיבור, תזונאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, מורים לחינוך מיוחד, אנדוקרינולוגים, רופאי שיניים מיומנים ועוד. מרפאה רב-תחומית ייעודית לתסמונת פראדר-ווילי נמצאת בבית-החולים "שערי-צדק" בירושלים. הטיפול מבוסס על השגחה אינטנסיווית בכל שעות היממה - טיפול יקר מאוד, שלוחץ על הסביבה.כיום ניתן לאבחן את תסמונת פראדר-ווילי בזמן ההיריון, בבדיקה מיוחדת של מי שפיר.

בני גנץ

התווכחתי עם ידידים מה פירוש שם המשפחה של הרמטכ"ל העשרים של צה"ל. יש אומרים, שזה תואר לוואי - שלם באידיש; ואני סברתי, שזה אווז באותה השפה. כיוון שלא טרחו ללמדני אידיש בילדותי - לא אוכל להכריע בוויכוח.

מכל מקום, מעניין לציין, כי גנץ אינו הרמטכ"ל הראשון, שכיהן בתפקיד עם שם לועזי. לפניו היו מרדכי מקלף וחיים לסקוב, ושניהם קיבלו היתר מדוד בן-גוריון, כיוון שהיו שאירים יחידים למשפחותיהם, ויצחק רבין.

היה משהו מוזר בהתעקשותו של ב"ג על שם עברי לממלאי תפקידים בכירים - ובעיקר, למייצגי המדינה. עכשיו אני מצטער שהפסיקו ללכת בדרכו הנכונה בעניין הזה.

ועוד הערה קטנה: תמיד כסף טיהר שרצים. כנראה, גם התפקיד הבכיר בצבא: הנה לנגד עינינו הפסיקה התקשורת לעסוק בעבירות הבנייה של רא"ל גנץ, וקיבלה את ההשקפה האומללה של ועדת טירקל, שהמעשה נמחל. כזכור, טיהרה ועדת טירקל גם את יואב גלנט.

מי ישמור עלינו מפני השומרים?!. ובאותו העניין כתבתי לחברים, כי לאחר שניסו למנות לרמטכ"ל העשרים גנב קרקעות גדול, ומינו לבסוף גנב קרקעות קטן - הרמטכ"ל ה-21 יהיה, כנראה, שודד בנקים.

חברון

גדעון סער, שר החינוך, סחט שוב את ליטרת יחסי הציבור, המגיעה לו, כשהציע להביא את תלמידי ישראל לביקורים בחברון - עיר אבותינו.

סער, וירטואוז ביחסי ציבור, ידע היטב, שהתקשורת והפוליטיקאים יצווחו מרה בתגובה פאבלובית, והוא יהיה בכותרות לרגע. שר עברי מי יידע חייך, ומה אתה בלי קצת כותרות.

"הגשש החיוור" הציעו למנות את שר החינוך לשר המלחמה - מאחר שלא הצליח לעשות חינוך, אולי גם לא תהיה מלחמה בכהונתו. משרד החינוך הנו אסון לאומי, שרק משרד הביטחון משתווה לו. הנזק, שגורם משרד החינוך, גדול יותר, כיוון שהוא פוגע אנושות בתשתית, ומנפק לנו ישראלים ממוצא יהודי, שאין להם מושג קלוש בעברית, בתולדות עם ישראל, במורשתו, במתמטיקה, במדעים, בתרבות, באנגלית ובכל דבר אחר. מערכת החינוך מקבלת את מיטב ילדינו, ובתום שתים-עשרה שנה של שמרטפות מנפיקה לנו בורים, עמי-ארצות עם תעודות, שאינן שוות מאומה.

לביקור בירושלים, בחברון, או בכל מקום קדוש ליהדות, אין שום ערך כשהתלמידים מנוגבים לחלוטין מכל ידע ביהדות - כפי שהגדיר זאת מצוין ש"י עגנון. ר' אלעזר בן אברהם הכהן, סבי המנוח, נרצח בגולה במלחמת העולם הראשונה, לפני יותר מתשעים וחמש שנה, מבלי שכף רגלו דרכה בארץ-ישראל. למרות זאת, הכיר סבי את הארץ, ואהבה עד מאוד - כי היה יהודי למדן, שידע עברית וארמית על בוריין, ומילא את כרסו בתנ"ך, בש"ס, בפוסקים, בציונות ובאהבת ישראל.

ביקורים לימודיים - באתרים בארץ, בגטאות ובמחנות ההשמדה - אינם יכולים להחליף לימוד וידע, ובלעדי התשתית הרוחנית, לדעתי, אין בהם דבר. למרות הרעש, בעיניי, הביקורים הללו בגדר קצף על פני המים בלבד, שמתנדף במהירות. מצד שני, טוב עשה השר סער בהעלותו את העניין. כך, יכולנו להיווכח שוב מי לנו ומי לצרינו.

הפתעות

ילדיי ביקשו, שאסתכל במפה מטאורולוגית, כדי שיידעו האם לצאת לטיול בבוקר עם נכדיי ועם חבריהם. זה הזכיר לי את טרוניותיי הקבועות על התחזיות הבלתי-אמינות של מזג האוויר במקומותינו.

אם חשוב הגשם לחקלאות, אני תמה, מדוע הוא מתבזבז בערינו, ושם יורד לביוב, או סתם נשפך לים - כיוון שפקידונים חוכמולוגיים במשרד האוצר החליטו, שאין טעם לאגור מי נגר - המים הנקווים לערוצי הנחלים, וזורמים אל הים. כזכור, אותם החוכמולוגים גם החליטו, שלא צריך להשקיע בהתפלת מים, בהקמת בתי-חולים, בהנחת מסילות ברזל, בהקמת תחנות-כוח ובעוד עניינים דומים, חסרי-כל-ערך.

ואם המדובר בהפתעות בלתי-נעימות - הרי עתה אנחנו "חוגגים" ארבעים ואחת שנה להפתעה הנוראה, שספגנו במלחמת ההתשה (1970-1967), כש"הצבא האדום" הסובייטי נכנס למלחמה גלויה נגדנו, בניגוד לכל דעות האיצטגנינין, והפעיל חטיבה להגנה אווירית, כדי להגן על מצרים מפני חיל האוויר הישראלי.

חוץ מ"השרוטים", ששרדו את המלחמה, מהפצועים, מהנכים ומהמשפחות השכולות - כבר שכחנו את מלחמת ההתשה - המלחמה הראשונה, שהובסנו בה מהר, חזק ובאופן מאוד לא-אלגנטי בכל הזירות, אך העדפנו לשוכחה. אחרי כשלושים שנה, זרקו ללוחמים את אות המערכה (וקיבלו אותו גם זיבורית הג'ובניקים, כרגיל במקומותינו) - כיוון שכמה גנרלים מזדקנים לחצו על שר הביטחון לעטר את הלוחמים, כדי שהגנרלים יתהדרו בעוד אות מלחמה.
וכפי שאמר ג'ורג' סנטיאנה, מי שאינו לומד מן ההיסטוריה, נידון לשנות עליה.

מי שלא רצו להפיק לקחים מתפקודו הלקוי של צה"ל במלחמת ששת הימים, הובסו במלחמת ההתשה; ומי שסירבו להפיק לקחים ממלחמת ההתשה, נידונו לשנות עליה במלחמת יום הכיפורים; וחוזר חלילה - כפי שכתב שמואל אבנרי במאמרו במערכות 413 (מנחם-אב ה'תשס"ז, יולי 2007) על אי-הפקת הלקחים בצה"ל.

על כך יצאו באחרונה כמה עבודות ראויות לקריאה: דני שלום, 2008. רוח רפאים מעל קהיר. ראשון-לציון: באוויר - פרסומי תעופה וחלל (טלפון 03-9459976); דימה אדמסקי, 2006. מבצע קווקז. תל אביב: מערכות; בוריס דולין, 2004. המלחמה הנשכחת. כישלונה של ישראל במערכה מול כוח המשלוח הסובייטי במצרים, 1970-1969 (עבודת מחקר לתואר שני). רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן.