כמו בנושאים רבים אחרים, גם בנושא העלאת מחיר המים קשה מאוד לברור את העובדות מתוך ים המלל והפרשנות בו אנו מוצפים. אלא שהעובדות הן פשוטות: האחת- עוד בזמן
אהוד אולמרט החליטה ה
ממשלה לקצץ כארבע-מאות מיליון שקל מתקציב התמיכה הממשלתית במשק המים; והשנייה- תאגידי המים, בניגוד לעיריות, גובים מע"מ על המחיר הנגבה מהצרכן.
סך כל הצריכה במשקי הבית היא כחמש מאות מיליון מ"ק לשנה, והמחיר הממוצע למ"ק הוא כעשרה שקלים למ"ק. מכאן שהאזרחים משלמים כחמישה מיליארד שקל לשנה בחשבונות המים, ומתוכם למעלה משבע מאות מיליון שקל מע"מ. כיוון שגם קודם שילמו העיריות סכומים ניכרים לספקים הגובים מע"מ ומעבירים אותו לממשלה, לא כל הסכום של שבע-מאות מיליון השקלים מתווסף להכנסות המדינה, ובהערכה גסה מדובר בתוספת של שלוש-מאות מיליון שקל. סך התוספת (מע"מ + קיצוץ) היא כשבע-מאות מיליון שקלים לשנה.
מצד שני, העלאת התעריפים מתבטאת בתוספת ממוצעת של כמאה וחמישים שקלים לשנה לנפש, וסך התוספת שישלמו האזרחים - שבעה מיליון - היא כמיליארד שקלים בשנה. מסתבר שכשבעים אחוז מתוספת העלות מועברים למדינה, וכשלושים אחוז לתקצוב תאגידי המים, כולל העלייה (שיש לקוות שתתממש) בסכומים המופנים לתחזוקת תשתית המים והרחבתה. (הנתון של 70% הוא הערכה גסה, ובהחלט ייתכן שהנתון המדויק הוא 80% או 60%, אך לצורך הדיון העקרוני, הנתון המדויק אינו רב-חשיבות.)
לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שבמסווה של "משבר המים", ובסיוע מסע תעמולה שהחל עם אגדת חלוקת ה"חסכמים" שהוחלפה בסיסמה "ישראל מתייבשת", בוצע מהלך שמשמעותו העיקרית היא גביית מס עקיף מן הציבור. מהלך זה, שהצליח, מצטרף למהלכים נוספים שנכשלו (בינתיים) להעלאת המס על הדלק, והחלת מע"מ על פירות וירקות.
ההבדל העיקרי בין מס עקיף למס ישיר הוא שהמס הישיר, המשולם על ההכנסה, הוא מס ששיעוריו עולים עם עליית ההכנסה, ולכן משולם בעיקרו על-ידי העשירים, ואילו המס העקיף, המשולם על הצריכה, נגבה מכל האזרחים בשיעורים שווים. כאשר הכנסות המדינה ממיסים הן קבועות, אך מרכיב המס העקיף עולה ומרכיב המס הישיר יורד, המשמעות הפשוטה היא שהעניים יהיו עניים יותר, והעשירים יהיו עשירים יותר על-חשבונם של העניים.
דואגים לעניים? אך טועה מי שחושב שרשעות לשמה עומדת מאחורי מדיניות כלכלית זו, שבנימין נתניהו הוא אביה, ושאהוד אולמרט אימץ אותה בחדווה. נתניהו מאמין שהפחתת המס הישיר תתרום להגברת הפעילות המשקית, ולעלייה בסך הכולל של הכנסות התושבים. הנתונים הכלכליים החיוביים מאוד מוכיחים שנתניהו צודק, והכלכלה הישראלית צומחת. הבעיה היא שמרוב התלהבותו מהפחתת המיסים הישירים, מנסה נתניהו לממן חלק מההפחתה באמצעות העלאת המיסים העקיפים - העלאה שכאמור פוגעת בעיקר בעניים. מי שבאמת דואג לעניים, לא מוטרד במיוחד מהעלאת המיסים העקיפים על הדלק, כי לעניים אין מכוניות. כל מי שמדבר על מעמד הביניים ההולך ונשחק, הוא סתם קשקשן שהעובדות אינן מעניינות אותו כלל, כי מעמד הביניים פורח ומשגשג יחד עם המשק הישראלי כולו. אבל מים הם המוצר הבסיסי ביותר, וככל שבמשפחה יש יותר ילדים, הפגיעה בה היא קשה יותר.
בדוח ועדת החקירה לבחינת משבר המים נכתב: "לא הוצגו דרכים לדאגה לשכבות החלשות, אם באמצעות הביטוח הלאומי ו/או משרד הרווחה, ואם באימוץ שיטה פרוגרסיבית בקביעת מדרגות התעריפים ברמות הצריכה השונות, תוך סבסוד כמות המים הבסיסית". כמות המים הבסיסית היא כארבעה מ"ק לנפש לחודש, וסבסוד משמעותי של כמות בסיסית זו, שיביא את מחירה לארבעה שקלים למ"ק, הוא הצעד המתחייב, ועליו צריכים להיאבק חברי הכנסת הדואגים לעניים.
