מה זה אומר "להיחקר במשטרה"?

חקירות על ימין ועל שמאל

למרות התנגדותי לתוכנו של הספר 'תורת המלך', והבעתי עמדתי זו בכתב במדור זה בחודש אלול אשתקד, השתתפתי בכנס רבנים שנערך לפני חדשים אחדים כנגד זימון הרבנים דב ליאור ויעקב יוסף לחקירה משטרתית. כידוע, עוונם הוא 'הסכמה' שנתנו לספר העוסק ב"דיני נפשות בין ישראל לעמים". גם עתה, בהתחדש הפולמוס בעקבות 'צו מעצר' שהוצא על-ידי המשטרה לשני הרבנים, צרפתי חתימתי למגָני הצו, וטעמי ונימוקי עמי כדלהלן.

אומר בפתח דבריי: טעמי שונה לחלוטין מן הנימוק שפורסם במודעת המחאה שפורסמה בתקשורת. אינני שלם עם הטיעון שליווה את קמפיין ההתנגדות לחקירה המדגיש את חוסר האיזון בין רבנים לאקדמאים, בין שמאל לימין; משהו כמו "הרי לא מזמנים לחקירה כל איש אקדמיה או סופר/אמן/משורר המביע עמדות שמאלניות ומשתלח במתנחלים".

אדרבה, אני בעד שכל ההכרזות מן השמאל הפוליטי יבדקו בעיניים חקירתיות, ואם יש 'סעיף' - שמצהיריהן יתנו את הדין, כמסיתים ומדיחים. אני בעד שכל האימאמים המסיתים במסגדים, בפה מלא ובאגרוף קפוץ, יואשמו וימוצה הדין עמהם. אינני רוצה ש'חוק החסינות לרבנים' ישמש מגן אנושי חי למסיתי שמאל, לרדיקלי האיסלאם ולמלבי הלאומנות הפלשתינית. הוי אומר, לא המשוואה בין ימין לשמאל הניעה אותי להתנגד לצוי החקירה והמעצר של הרבנים, מסכימי הספר 'תורת המלך'.

ומה בפי הפרקליטות, היועץ המשפטי והמשטרה, מזמני החקירה? הללו חוסים בצל עיקרון 'שלטון החוק' ו'שויון בפני החוק'. כך התרעם עו"ד רן נזרי, עוזר בכיר ליועץ המשפטי לממשלה ('מקור ראשון', ע"ש כי-תשא; "תורת המלך ושלומה של מלכות"), ובצדק:

"מתן פטור במקרה אחד, יגרור מטבע הדברים בקשות ל'פטורים' של גורמים אחרים, מכל קצות הקשת הפוליטית והחברתית במדינתנו המקוטבת... מכאן תהא דרכנו סלולה בבטחה לאנרכיה... במדינה שבה נחקרו נשיאים, ראשי ממשלה, שרים, חברי כנסת, שופטים ודיינים, לא ניתן לבקש כי לרבנים תינתן חסינות מיוחדת בהקשר זה ופטור מהתייצבות לחקירה".

אני מסכים שרבנים אינן מעל לחוק ואפילו "מלכי בית דוד דנים אותם" (סנהדרין יט,א), ומן הסתם גם אישי סנהדרין. למה איפוא צרפתי חתימתי?

חקירה 'נקמתית' ולא מידתית

עמדתי נגד חקירות הרבנים ליאור ויוסף היא פשוטה בתכלית, אלמנטרית ממש; מה יש 'לחקור'? ומה מסתתר מאחורי מילת איום זו? אין חולק שהם כתבו הסכמה לספר, ונניח שמשמעותה גם אמירת יישר-כח למחבריו, ועדין נבצרתי מלהבין מה משמעות לחקירת עובדות ברורות ומוסכמות. עד לקבלת הסבר מניח את הדעת אני חושש שעצם החקירה היא העונש. הזימון אליה הוא אצבע משטרתית זקורה המונפת כנגד סוררים אשר מערכת האכיפה 'מחפשת' אותם. יש המכנים זאת 'הטרדה נקמנית'.

אני סבור כי ראוי היה שהיועה"מ, או המשטרה, יסבירו לנאמני שלטון החוק, כמוני למשל, מהי בדיוק החקירה שאליה הכרחי לזמן את הרבנים הבכירים ליאור ויוסף. נא להציג שלש-ארבע שאלות לדוגמה אשר התשובות עליהן עשויות להצמיח מידע שאינו ידוע בלעדיהן. אם רוצים שמושג 'שלטון החוק' לא יהיה סיסמא ריקה, וייחשד כשוט-ציות בלבד, מומלץ לא להפעיל אותו 'על ריק'.

וביותר, תמיהני האם זימון לחקירה זו היא 'מידתית', מושג האהוד בחצרות המשפט? הרי ההגיון הסביר הוא להיטפל למסכימים לספר רק לאחר שמחברי הספר עצמם יועמדו לדין ויואשמו. מה ענין הלקאת המסכימים, והוקעתם בחקירה מתוקשרת, לפני שהספר עצמו נושא עוון ופשע וחטאה? היועץ הבכיר ליועץ המשפטי, עו"ד רן נזרי, מנסח במאמרו הנ"ל דילמות משפטיות טרומיות:

"ניתן לטעון כי האמירות בספר אינן מהוות הסתה לגזענות או לאלימות; ניתן לטעון גם כי פרשנות הלכתית וציטוטים תורניים אינם ענין למגרש הפלילי; ניתן אף לטעון כי 'הסכמה' לספר אינה מהווה בהכרח הסכמה והזדהות עם כל עמוד ושורה בו. שעתן של טענות אלו עוד תגיע. הן ייבחנו בכובד ראש, והיועץ המשפטי לממשלה יכריע בעניין בסופו של דבר".

וכאן שואל הדיוט משפטי כמוני: אם כן, רק לאחר שטענות אלו ייבחנו בכובד ראש, ויוכרעו לחומרא, וימוצה הדין במחברי הספר, או-אז, ורק אז, יהיה מקום לתשאל את הרב הנכבד, שר-המסכים. החקירה תיערך בתחנת משטרה, או שמא בביתו או במשרד נייטראלי, או בדואר רשום ואולי אין בכלל מה לחקור.

דרך המלך

ובשולי הדברים אני מוצא לנכון להעלות על נס ספרון הלכתי בשם 'דרך המלך' הסותר בשכנוע רב את עקרונות הספר 'תורת המלך'. אריאל פינקלשטיין הצעיר, האלמוני למדי, השכיל "בחכמה, בתבונה ובדעת" (לה,לא; ויצאנו ידי חובת איזכור פרשת השבוע) לטפוח על פני מחברי הספר הנדון, ולהציג אותם כטועים בדבר משנה והלכה ושיקול הדעת כאחת. יישר כחך ששיברת!