בשוליו של כל אסון ענק ישנם פרטים קטנים, אשר בלי להשפיע על ממדי האסון הופכים אותו לקשה יותר, למזעזע יותר ולמשפיל יותר. אותם פרטי-אסון קטנים מפוזרים להם כגרגרי פלפל שחור על פצע מרקיב. גם תוכנית הנסיגה של שרון לא חפה מפרטים כאלה.
כל אדם בר-דעת מבין, כי הנסיגה מרצועת עזה ונטישת צפון השומרון, הרס היישובים וגרוש המתיישבים יהיו האסון הגדול ביותר שאירע למפעל הציוני מאז דרכה על האדמה הזאת רגלם של ראשוני הביל"וים. תהיה זאת כניעה לכוח ומנוסה מפני טרור, הרס ההתיישבות ונטישת חבלי מולדת, ללא שום חזון וללא "אופק מדיני" המנצנץ מרחוק, תמורת הבטחות מעורפלות של נשיא שעתידו (ועתיד הבטחותיו) לוט בערפל.
אפשר להבין את התומכים בנסיגה "תמורת שלום". אולם נסיגה לשם נסיגה - יהיה זה חילולם של כל הערכים שתומכי הנסיגה דהיום קידשו (אם קידשו) בעבר.
ואם התוכנית כולה היא אסון, אזי פרט קטן בה משול לאותו גרגיר פלפל על פצע מרקיב. מה יהיה עם בתי המתיישבים? האם בנסיגתנו מפני האויב נשאיר אחרינו אדמה חרוכה? לאו, אומרת התכנית, הבתים יישארו על תילם ו-"פליטים" ישוכנו בהם ונראה חריצים על משקופיהם - עדות למזוזות של פעם. והמשקיפים יודעי הדבר כבר ממהרים לספר לנו, כי שליטי עזה של מחר מתכננים לשכן בהם את וותיקי ה-"אינתיפאדה". ונתקיים בהם הפסוק "הרצחת וגם ירשת", לא כקריאת תוכחה, אלא כתיאור מציאות ניטרלי.
כאשר רוצח יורש את קורבנו, הירושה מקוממת לפחות כמו הרצח עצמו. חברה המושתתת על אדני חוק מגנה ומענישה את הרוצח. בחברה מושחתת ומתפוררת הרצח נותר ללא גמול. אבל צריך להגיע למידה מיוחדת במינה של שחיתות מוסרית כדי לתת לרוצח פרס על פשעו. קל וחומר פרס על חשבון הקורבן. קל וחומר בן בנו של קל וחומר פרס הבא בעקבות מותו של הקורבן, כמעשה חוקי וכשר של העברת קניין. כזו תהיה, אם חו"ח תהיה, נסיגה מעזה ומצפון השומרון, תוך הענקת בתי המתיישבים ל-"פליטים". הרוצחים יירשו.
משך שנים על גבי שנים עשו ארגוני טרור שונים ויחידים הכל כדי למרר את חייהם של היהודים החיים בגוש קטיף, בחבל עזה בכלל (ובכל מקום אחר). ארבו להם בדרכים והטמינו מטענים, חדרו ליישוביהם וזרעו מוות בדרכם. הכל במטרה אחת ויחידה: למגר נוכחות יהודית בחבל זה ובארץ-ישראל כולה. ואם ברור למתפקדי הליכוד, שאֶלה הם רוצחים, אזי למה לתת להם לרשת??
________________
המחבר הנו בוגר (בהצטיינות יתרה) של הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית ותלמיד תואר שני במשפטים
