|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
קריאה ביקורתית בספר "כיבוש השטחים - עדויות חיילים 2010-2000" ● המטרות האידיאולוגיות והפוליטיות של ארגון "שוברים שתיקה" משתקפות ביתר-שאת בספר זה, שאינו אלא פרסום אחד מני רבים במלחמת התעמולה הפוליטית המתנהלת כנגד מדינת ישראל בארץ ובעולם
|
|
"שוברים שתיקה" ממניעים פוליטיים
|
|
|
|
|
|
כיבוש השטחים - עדויות חיילים 2010-2000
|
|
|
|
|
|
|
|
| ההאשמה החמורה על אודות "מדיניות התקפית הכוללת סיפוח שטחים, הטלת אימה והידוק השליטה באוכלוסיה אזרחית" היא האשמה שנובעת בין היתר מאידיאולוגיה פוסט-קולוניאליסטית. היא מופצת על-ידי ארגונים לא-ממשלתיים דוגמת "שוברים שתיקה", ונשארת בלתי מוכחת בעליל | |
|
|
|
|
מיכאל מנקין, ממייסדי "שוברים שתיקה", הרצה לאחרונה בוושינגטון הבירה על החיבור החדש של ארגונו: "כיבוש השטחים - עדויות חיילים 2010-2000". ההרצאה הייתה אמורה לגעת בין השאר בעתיד הדמוקרטיה בישראל, וביכולתם של ארגונים דוגמת "שוברים שתיקה" להמשיך ולהשמיע את קולם כאשר ליברמן ונתניהו בשלטון. ברשימת האורחים הרבים והמכובדים שהגיעו לשמוע את דבריו, ניתן היה למצוא דיפלומטים ממדינות רבות, ביניהן מדינות שדמוקרטיה וזכויות אדם הן נר לרגליהן דוגמת פקיסטן ואיחוד האמירויות. על-פי תוכנית ההרצאה, מנקין היה אמור לתאר מפרספקטיבה של חייל לשעבר "כיצד צה"ל פועל בשטחים, מקיים אינטראקציות עם הפלשתינים וה מתנחלים והדילמות מולן עומדים חיילים על בסיס יומיומי". מדוע שדיפלומטים מפקיסטן ומאיחוד האמירויות (בין השאר), יבואו לשמוע הרצאה מסוג זה? האם מצב הדמוקרטיה הישראלית אכן מטריד אותם, והאם חברי "שוברים שתיקה" יכולים לשפוך אור על מצבה? האם הוא יכול לתאר את סבלם של הפלשתינים יותר מעדויותיהם של הפלשתינים עצמם, אותן ניתן למצוא בתקשורת, הפלשתינית, הישראלית והבינלאומית? האם הדילמות שעומדות בפני חיילי צה"ל במהלך שירותם בשטחים - והן אכן קשות ביותר - הוצגו בפניהם בכלל? נדמה שאת תשובות "שוברים שתיקה" לשאלות האלה ניתן למצוא בספרם החדש "כיבוש השטחים". החיבור של "שוברים שתיקה", "כיבוש השטחים - עדויות חיילים 2010-2000", מתיימר לתאר "את המדיניות ההתקפית הכוללת סיפוח של טריטוריה, השלטת אימה והידוק השליטה על אוכלוסיה אזרחית" של מדינת ישראל בשטחים. הספר זכה לתשומת לב מאמצעי תקשורת רבים - כולל הארץ, The Independent (בריטניה), העיתון הדני המוביל Berlingske Tidende וה-New York Review of Books (פעמיים), שחזרו על האשמות "שוברים שתיקה" כפי שהן, ללא ביקורת וללא ספקות. גם חדשות ערוץ 2 סיקרו את הספר ואת מחבריו. "שוברים שתיקה" מעלים בהקדמה לספר האשמות גורפות המבוססות על תיאורים אנקדוטיים, אנונימיים ובלתי ניתנים לאימות של חיילים בדרגה זוטרה. למרות הניסיון לתאר "מדיניות" המוכתבת על-ידי הדרגים הבכירים בצה"ל ובמדינת ישראל, התקריות אינן מתייחסות לקבלת ההחלטות של הדרגים הגבוהים בצבא, במקום זאת הן מתייחסות לטענות על אודות עבירות-לכאורה שנעשו על-ידי חיילים ומפקדים זוטרים. קצינים בדרגות גבוהות שיכולים היו לספק מידע ונקודת מבט מבוססת על אודות מדיניות כללית נעדרים לחלוטין מחיבור זה. ההתנהגות הבלתי הולמת לכאורה - שבמידה שהיא נכונה היא אכן מעוררת רתיעה ואף צורך בענישה - מסתכמת רק לעתים נדירות ביותר מתלונות על הטרדה והפרות קטנוניות. ההאשמה החמורה על אודות "מדיניות התקפית הכוללת סיפוח שטחים, הטלת אימה והידוק השליטה באוכלוסיה אזרחית" היא האשמה שנובעת בין היתר מאידיאולוגיה פוסט-קולוניאליסטית. היא מופצת על-ידי ארגונים לא-ממשלתיים דוגמת "שוברים שתיקה", ונשארת בלתי מוכחת בעליל. הספר כלל אינו מציג את הדילמות העומדות בפני חיילי צה"ל בלחימה היומיומית בטרור הפלשתיני, ומלבד איזכור חולף של ההרוגים הישראלים בפיגועי הטרור הפלשתיני, אין בספר הקשר או רקע ראוי לפעולות החיילים בשטחים, או למדיניות הביטחונית של המדינה (בבניית גדר ההפרדה למשל), הרוב המוחלט של העדויות הוא מתקופות בהן פיגועי התאבדות היו דבר שבשגרה (מתוך 183 העדויות, 143 הן מהשנים 2005-2000). הדילמות של לחימה בטרור בתוך אוכלוסיה אזרחית, הקושי למצוא את האיזון הראוי בין אורח-החיים של הפלשתינים לבין ההגנה על האזרחים הישראלים, והלחץ והמתח שבו החיילים שרויים כל העת, כמעט שאינם מוזכרים. לחלופין הם נפתרים כעילות "להעניש, להרתיע ואף להדק את השליטה באוכלוסיה הפלשתינית" ול"הטלת אימה, הפחדה וענישה של כלל האוכלוסיה הפלשתינית". ניתוח של הספר מראה בעיות מערכתיות במתודולוגיה ובמסקנות של חיבור זה. כל העדויות הן אנונימיות וכמעט כולן אינן יכולות לעבור אימות אפילו על-ידי חוקרי מצ"ח - הן חסרות תאריך ספציפי, מיקום או הקשר. הדיווח בחדשות ערוץ 2 שבו נראים חיילים מעידים בפני "שוברים שתיקה" בפנים גלויות, מראה אולי על התחלה של תזוזה בעניין זה. חיילים דיווחו על התקריות כביכול למפקדיהם ב-16 מתוך 183 עדויות בספר, עובדה המבליטה עוד יותר שאלות הנוגעות למהימנות ולמניעים של המעידים. |
|
"יריתי על אמבולנס עם מקלע כבד"
|
|
|
| האם מחברי הספר ויוזמיו אכן שואפים לתת לישראלים לממש את "הזכות לדעת את האמת אודות מעשיהם ומעשי אלו הפועלים בשמם"? ואם כן, כיצד הרצאה בפני נציגים זרים – כולל כאלה ממדינות שאינן ידידותיות לישראל, משרתת את מטרה זו? | |
|
|
|
מספר עדויות המובאות בספר מצביעות על מניעים אנטי-ישראלים פוליטיים קיצוניים. חייל לשעבר הסביר כי הוא משתתף בהפגנות נגד גדר ההפרדה, ואחר התייחס ל מתנחלים כ"הכי יודו-נאצים שפגשתי בחיים שלי". עדויות אחרות הן בעלות כותרת מטעה דוגמת עדות שכותרתה: "יריתי על אמבולנס עם מקלע כבד" - פשע מלחמה פוטנציאלי. אבל, בעדות עצמה, החייל מצהיר כי "היו מחבלים בתוך האמבולנס". מרבית העדויות הן משיאה של מערכת טרור המתאבדים הפלשתיני נגד אזרחי ישראל (2000–2005) והן מקובצות יחד עם תקריות שהתרחשו לאחרונה. הכישלון להבחין ביניהן או לנתח את ההקשרים השונים של מדיניות הביטחון הישראלית בעשור האחרון, משקף ביתר-שאת את המטרות האידיאולוגיות והפוליטיות של "שוברים שתיקה", אשר מוסוות מאחורי הרטוריקה של מוסריות וחוק בינ"ל. הכשלים שפורטו לעיל (ועוד אחרים שמפאת קוצר היריעה לא אפרט) מפריכים את טענתם של מחברי הספר, שהמידע בו "מוגבל למה שעולה מעדויות החיילים". לאור הרטוריקה בה מחברי הספר משתמשים, הכוללת מושגים דוגמת "צייתנות", "שליטה", "נישול", "מנגנון מסורבל וסבוך" (ובתרגום הספר לאנגלית – "Convoluted Bureaucracy”), נראה שמסקנותיהם של מחברי הספר מתבססות לא רק על דוחות ומאמרים של ארגונים לא-ממשלתיים ושל עיתונאים, אלא על דוברים ומניפסטים של השמאל הקיצוני. ניתן למצוא דמיון רב בין מסקנות "שוברים שתיקה" לבין "מערך השליטה" (Matrix of Control) אותו מתאר ג'ף הלפר, פעיל אנטי-ישראלי קיצוני וראש הוועד הישראלי נגד הריסת בתים. הלפר מתאר מנגנונים לכאורה, שמטרתם הבטחת המשך השליטה הישראלית בשטחים והבטחת ה"צייתנות" של הפלשתינים. ישנו דמיון גם ל דוחות של ריצ'רד פאלק, שליח האו"ם לבחינת זכויות אדם בשטחים, הידוע בדעותיו האנטי-ישראליות הקיצוניות. מניעי "שוברים שתיקה" בפרסום ספר זה באנגלית במקביל לפרסומו בעברית, יחד עם מסע קידומו בארה"ב ובמדינות אירופה (שגם מממנות את הארגון במאות אלפי שקלים בשנה) והרטוריקה בה הם משתמשים - מעוררים תמיהות. האם מחברי הספר ויוזמיו אכן שואפים לתת לישראלים לממש את "הזכות לדעת את האמת אודות מעשיהם ומעשי אלו הפועלים בשמם"? ואם כן, כיצד הרצאה בפני נציגים זרים – כולל כאלה ממדינות שאינן ידידותיות לישראל, משרתת את מטרה זו? שאלה מוסרית נוספת וכבדת-משקל שהספר מעלה היא, האם חיילים, שבמידה שעדויותיהם נכונות ואמיתיות, שביצעו עבירות חמורות, צריכים לזכות בחסינות בפני הדין הפלילי או הצבאי בגלל שהם "שברו שתיקה"? והאם לחברי "שוברים שתיקה" יש את הזכות להקנות חסינות זו? ספרם של "שוברים שתיקה" והתנהלותם סביבו מצביעים על כך שספר זה אינו אלא פרסום אחד מני רבים במלחמת התעמולה הפוליטית המתנהלת כנגד מדינת ישראל בארץ ובעולם; ואם לצטט את מיכאל מנקין עצמו: "באמת, המשמעות הפוליטית היא הסיבה היחידה לעשות זאת".
|
|
|
הכותב הוא עמית מחקר ב-NGO Monitor, מכון מחקר שעוקב אחר פעילותם של ארגונים לא-ממשלתיים.
|
|
| תאריך:
|
27/02/2011
|
|
|
עודכן:
|
27/02/2011
|
|
יהושע (ג'וש) בקון
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
חגא
|
27/02/11 13:23
|
|
|
|
2
|
|
אמתי
|
27/02/11 14:28
|
|
|
|
3
|
|
על הכיבוש הבריטי
|
27/02/11 23:22
|
|
|
|
|
|
גנאל
|
27/02/11 23:45
|
|
|
|
4
|
|
יריב א.
|
28/02/11 03:19
|
|
|
|
|
|
א מ רול
|
28/02/11 08:00
|
|
|
|
5
|
|
אברהם מערב השומרו
|
28/02/11 08:35
|
|
|
הרב אלישע וישליצקי, מהמשפיעים שברבני הציונות הדתית ומחותמי מכתב הרבנים לנשיא לשעבר משה קצב, שומר על אלם תקשורתי בכל הקשור למכתב, אך בשיעור בפני תלמידיו במכון מאיר, אור ליום שישי האחרון, הבהיר את עמדתו. בדברים נוקבים תקף את כלי התקשורת ובעיקר את אלה המשתעבדים אליה ומזדרזים לתקוף ולגנות תוך הטחת עלבונות אישיים, מבלי לבדוק את הדברים לאשורם. News1 מביא את עיקרי הדברים בעריכה מינימלית שתסייע להבנה:
|
|
|
|
|
האם יש צורך בהוצאת היתר בנייה על פרגולות?
|
|
|
|
|
"המון רעש על לא כלום" הוא עיבוד מודרני ומרענן לסיפור האהבה הידוע של ויליאם שייקספיר מלפני יותר מ-400 שנים והמוכר יותר בשם "מהומה רבה על לא דבר", שהועלה אין ספור פעמים על כל במה אפשרית בארץ ובעולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במשך ארבעים שנה הוא היה איש סודו של מועמר קדאפי, יועץ קרוב וחבר המעגל הפנימי של שליט לוב. בטריפולי הוא מוכר בכינוי 'נורי חרכּאת' ("נורי נסיעות"), האיש שארגן את מסעותיו של קדאפי ברחבי הגלובוס וסידר את פגישותיו עם שועי עולם. הוא מכיר את סודותיו, את פחדיו ואת מוזריותיו של קדאפי, ויודע הרבה יותר ממה שבריא לו לדעת על עסקיו המשותפים של קדאפי עם ידידו סילביו ברלוסקוני ועל קשריו עם טוני בלייר. אולם לפני ארבעה חודשים נעלם נורי אל-מיסמרי, שר הטקס של מועמר קדאפי, כאילו בלעה אותו האדמה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אלי אלון
תלמה חתומה על שירים רבים שהפכו לקלסיקות בתרבות הישראלית ונמנית עם יוצרי פס הקול המוכר והאהוב על רבים מילדי ישראל בעבר ובהווה
|
|
|
|
|
דן מרגלית
לרוע מזלו של חליוה הכשל התממש בתקופת כהונתו כראש אמ"ן  עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
|
|
|
|
|
דרור אידר
זה לא היה ביתן "פיצה ותאנים", זה ביתן של מדינה שנלחמת על הישרדותה, לזרוק את האתגר ככה, זה מעשה פחדני מכיוון שכולם כועסים על ישראל ללא סיבה אמיתית, רק מתוך אנטישמיות, לתת את המתנה...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|
