מכרם חורי, מהעוגנים של תיאטרון חיפה, חוזר אליו עם הצלחה חדשה, כרפאל, יהודי עשיר ובעל מעמד מכובד בקהילה שלו ברוסיה. את האידיליה מפרה בתו היפה והאהובה מרים (שירי נדב-נאור), שמתאהבת בקצין רוסי גוי, וכדי להינשא לו - מודיעה על כוונתה להתנצר. אלא שכמו הערבים היום שמסרבים במפגיע להכיר בזכות קיום מדינה יהודית - כך גם הכומר מסרב להשיאם. הקצין מתאבד, מרים נשארת עם זרעו בתוכה, וכדי להינצל מהחרפה - מוצא לה אביה שידוך. כנר יהודי דגול, אריה רנדר (רודייה קוזלובסקי המופלא, במשחק הבולט ביותר בהצגה, שאף הוא חוזר לחיק התיאטרון שחטף אותו לקראת סיום לימודיו לככב ב"זכרונות חוף ברייטון").
בפגישה בבית האב רפאל, מקדימה להיכנס לחדר האורחים האחות הפסנתרנית היפהפייה צילה (עדי גילת) שכובשת בקסם שלה ובמיניות המתפרצת את לבו של הכנר, הסבור שהיא הכלה. גם כשמתבררת הטעות - הוא מסכים להינשא בכל זאת למרים המופנמת יותר, כי תמיכתו הכספית של הגביר מתאימה לו, בפרט שהוא שולח אותם מיד לאמריקה, ובזאת מובטחת לו הצלחה אמנותית. הכל מסודר ונפלא. אך כשמרים מתוודה בפניו שהיא הרה לקצין - נתקף אריה בזעם, ולמרות הסכמתו לחתונה, הקנאה מבעבעת בו לאורך זמן. את הילד שנולד הוא מגדל עם כינויי גנאי, עד שהילד מבקש מאמו לחזור לרוסיה, שם הייתה מאושרת. הדרמה מתעצמת עם חשיפת הרומן של אריה עם צילה, ומכאן הדרך מובילה לטרגדיה.
לא נמשיך בסיפור המלודרמטי, שעובד על כל החושים הודות לביצוע הטוב, וליכולתו הדרמטית המופלאה של גורדין (שזכורה מ"מירלה אפרת" ומ"חסיה היתומה"). גורדין כתב את המחזה כמחווה ל"סונטת קרויצר" של טולסטוי, וזה גם שמו המקורי של המחזה. ההצלחה נזקפת גם לזכות עיצוב הבמה המעולה של סווטלנה ברגר, במיוחד בקיר הרקע שמופיע באחת הסצנות, והוא מלאכת מחשבת של ציור אוונגרד רוסי של אז; וכן לתלבושות העשירות המסוגננות שאותן עיצבה בטעם כה רב; למוזיקה של יוסי בן נון; לבימויו של רוני פינקוביץ' המוכשר, הזכור מ"לילות הדבש והאימה" בהבימה ומ"פרינסס מרי 7" שעלה לאחרונה ב"בית לסין";
ולשחקנים: דינה בליי-שור הנפלאה כמשרתת האריסטוקרטית המכמירה שליבה הומה לכל שקורה למשפחה, במיוחד למרים. סלים דאו מביא את הרוח השובבה של העליצות בדמות אביו הפשוט של הכנר אריה, וסיגלית פוקס הדשנה כרעייתו משלימה את צמד ההורים הקומיים, מעצם תנועתם, צורתם ואופן דיבורם. מה שמבליט את המאפיין את גורדין - יחסו השלילי להצגות התיאטרון היהודי הוולגריות שהיו כה פופולריות בזמנו. לכן, הודות לרמה הגבוהה של המחזות שכתב - זכה להיכלל בקנון הלאומי שלנו. סנדרה שונוולד המהודרת כרבקה, אמן של מרים, צילה ושמואל (אלון אופנהיים), שנאלצת ללכלך את ידיה בטיפול בתרנגולות ובעיזים בחווה החקלאית שבעלה רכש באמריקה. היא סמל למימוש החלום האמריקני שמתרחש גם בימינו, כשצעירים החולמים על עשיית כסף קל יורדים מישראל לשם, ועובדים ברחיצת כלים במסעדות, בסבלות ועוד.
תענוג לראות את העבר שלנו, אותו לא חווינו, שקורם עור וגידים על במה עברית. מה שתיאטרון חיפה כה התמחה בו בימי הזוהר שלו עם הצגות "גטו" ו"נפש יהודי".
דרמה עזה הסוחפת את הקהל באיכות כל מרכיביה. כדאי להתעניין מתי היא עולה בתחום מגוריכם ולרוץ לראות.
