הכוח שיש ביד האיש הזה בלתי נתפש. ככל שהתקדמה העבודה על
הכתבה המתפרסמת כאן מצאנו את עצמנו עומדים בהשתאות אל מול ההיקף העצום של הסמכויות המרוכזות בידיו של איש אחד. מייק בלס הוא פקיד משפטי אנונימי למדי שאינו שש להתראיין. אפילו תמונה שלו לרפואה כמעט לא ניתן למצוא ברחבי הרשת. אתר האינטרנט של משרד המשפטים מגדיר את תפקידו בצורה מעורפלת למדי - "משנה ליועץ המשפטי לממשלה לייעוץ". מה זה אומר? רק אלוהים יודע.
אבל הדנידין הזה, הרואה ואינו נראה, שחמק במשך שנים ארוכות מעינו הפקוחה של
האח הגדול בתקשורת, הוא אחת הדמויות החזקות ביותר במנגנון המשפטי של מדינת ישראל. בשיחות עם נבחרי הציבור מתחוור לי לאחרונה שהסוגיה הבוערת ביותר כיום היא בעיית (העדר) המשילות. האנומליה הנעוצה בכך שהשרים וחברי הכנסת כמעט משותקים, ואת המדיניות החשובה באמת מנהלים הפקידים והיועצים המשפטיים של משרדי הממשלה. במרחב הציבורי שלנו הכול שפיט והכול בגי"ץ. איש לא ירים את ידו ואת רגלו ללא החותמת של היועץ המשפטי. איש לא ימנה רמטכ"ל ולא יקבל החלטה משמעותית כלשהי ללא אישורו של האח הגדול. עכשיו אנחנו מגלים שלבעיית המשילות יש פנים ויש שמות.
'תרדו מהגב של שי ניצן',
התחנן לאחרונה עו"ד רז נזרי, עוזרו הבכיר של וינשטיין. האמת היא שהוא צודק. הפעילות של שי ניצן היא משחק ילדים מול מה שמתרחש במשרד סמוך באותו הבניין ברחוב צאלח א-דין, המשרד של מייק בלס.
רוצים דוגמה? בבקשה. אני מזהיר מראש, היא לא מתאימה לבעלי לב פוליטי חלש:
מדינת ישראל החליטה על הקמת מסילת רכבת מהירה שתחבר בין המטרופולינים הגדולים - ירושלים ותל אביב. החלטה מדינית אסטרטגית לכל הדעות. בעומס התעבורתי הקיצוני שעִמו מתמודדת המדינה הצפופה שלנו, זהו תנאי כמעט הכרחי להמשך הפיתוח והצמיחה הכלכלית. הפרויקט הוערך בסכום אסטרונומי של למעלה מ-6 מיליארד שקלים.
משרד התחבורה ו
רכבת ישראל התחילו לעבוד במרץ, ובניית המסילה עד למבואות הרי ירושלים הושלמה. ואז הגיעה חוות הדעת המדהימה של מייק בלס:
אחת ממנהרות הקו, כך בלס, חוצה ב-250 מטרים את הקו הירוק. הנחת המסילה מעבר לקו הירוק היא שימוש בקרקע כבושה, שעל-פי אמנת ז'נבה מותר רק אם השימוש ייעשה לטובת האוכלוסיה הנכבשת. אין די בכך שישראל תרשה לפלשתינים להשתמש ברכבת כמו בכביש 443. אז מה הפתרון? תחזיקו חזק - מדינת ישראל צריכה לסלול קו רכבת מרמאללה לעזה, ובכך לפצות את הפלשתינים על גזל האדמה. חוות הדעת הזו תקעה את הפרויקט למשך שנים ארוכות, תוך אובדן הכנסה של מיליונים רבים לקופת המדינה ופגיעה קשה בפיתוח הכלכלי שלה, עד שהמדינה אישרה את התוואי שבלס ביקש להקצות לפלשתינים. כך ייסדנו את המעבר הבטוח, מתגאה בלס.
לא מאמינים? נשמע לכם הזוי? האמת היא שגם לי זה נשמע כך עד ששמעתי את הדברים מפיו של בלס עצמו. "השימוש בשטחים המוחזקים בתפיסה לוחמתית הוא מורכב מאוד", סיכם בלס. אחרי הסיפור הזה כל הגילויים האחרים הם 'בקטנה': העובדה שבלס ייסד את מנגנון הריסת היישובים היהודיים הלא מוכרים ביו"ש; האפשרות לפנות מתיישבים גם לאחר חמש שנים ללא הליך משפטי (בניגוד ל-30 הימים המקובלים בחוק הישראלי); ההקפאה המוחלטת של היישוב היהודי בחברון; ההשפעה העמוקה על קביעת תוואי גדר ההפרדה והזזתו לכיוון הקו הירוק, ועוד פרטים רבים שעל חלקם תוכלו לקרוא בכתבה.
ועכשיו תשאלו איך זה קורה? פשוט מאוד: בלס הוא הסמכות המשפטית שמאשרת את כשירותם האישית של כל מינויי הממשלה. כל 70 בעלי התפקידים הבכירים ביותר בשירות הציבורי צריכים את חותמת ההכשר שלו כדי להתמנות לתפקידם. עליהם יש להוסיף את כל נבחרי הציבור שחושבים להתמנות בעתיד לתפקיד משמעותי בשירות המדינה. כשזה המצב מי יפתח את הפה?
לפני שבועיים פקדה סופת חול קשה את שטחי האימונים בצאלים. בתווך, ניצלתי שעה של המתנה חסרת תכלית בעמדת החיפוי של הנגמ"ש לשיחה מרתקת עם אחת ממקורבותיו של בלס. במהלכה אמרה לי בת שיחתי: "אתה פגשת אותו, וחשוב לי שתבין שמייק בלס הוא מה'גוד גייז', לא מה'בד גייז'". את צודקת, אמרתי לה. מייק הוא מ'החבר'ה הטובים'.
ובאמת, בפגישה עמו מצאתי אדם נעים הליכות. איש חכם, ערכי ומסור, חדור תחושת שליחות, מאיר פנים, כריזמטי, המשרה אווירה של סמכותיות נעימה ולא כופה. יש בו משהו מ'הכוח המושך' שעליו דיבר ר' נחמן מברסלב: מלך הכיתה שמגדיר את כללי המשחק בחצר, המג"ד שמשרטט את גבולות הגזרה שמהם איש לא יחרוג. בכיר בהתיישבות שוחח עם אלוף פיקוד ביחס להנחיה לא הגיונית שפגעה במרקם החיים היומיומי של אחד היישובים. הוא נענה בתשובה: "אתה צודק, אבל אי-אפשר לשנות! אני לא יודע מה יגיד מייק בלס!".
מייק בלס הוא אכן מ'החבר'ה הטובים', והוא לא אשם. מדובר באדם אידיאליסט וערכי, שאמונתו היא תמונת ראי לדבריו של שמעון החשמונאי מלפני 2,153 שנה. תחושתי היא שהאיש באמת ובתמים מאמין שארץ נכרייה לקחנו, שברכוש נוכרים משלנו, שזוהי נחלת הפלשתינים אשר "בעת מן העיתים בלא משפט נכבשה".
כוחה הגדול של המערכת שהקים בלס בא דווקא מהנימה הסגפנית שלו, מהמודעות לנורמות, מתודעת השירות העמוקה, מהמוכוונות אל מילוי החובה. הוא יצר דוקטרינה שהפכה ל'אני מאמין'. לעיקר אמונה שאין לפקפק בעוצמת טענתו. לפרדיגמה שטוחה שמיישרת את כל הבליטות הסוררות בשמם של 'ערכי יסוד' עלומים ו'דין בינלאומי' אמורפי.
האשָׁם הוא במחנה הימין שלא רוצה, או שלא מסוגל נפשית, לשים נקודה בסוף תסריט העוועים הזה. האשם הוא בוועדת השרים לחקיקה שמורכבת ברובה משרי ליכוד אימפוטנטים שלא מסוגלים לשלוט, ומנציחים את הפארסה שבה פעם אחר פעם העם היושב בציון מצביע ימין ומקבל מדיניות שמאל.
