ג'ורג אליוט או בשמה האמיתי מרי אן אוונס הייתה סופרת בריטית שחיה במאה ה-19. היא כתבה על החיים בעיירות קטנות בבריטניה. כך היא כתבה רומן על משפחת טוליבר שחייה בטחנה ליד נהר פלוס בכפר סנט אוגס. הלן אדמונסון, גם כן ממוצא בריטי, כתבה על-פי רומן זה, מחזה בשם "הטחנה ליד הנהר" אשר זכה בזמנו לפרס טיים אוט לתיאטרון בבריטניה.
כעת מעלה תיאטרון בית צבי את המחזה בתרגומה של דפנה אילת ובבימויה של אתי רזניק. רזניק ביימה דרמה מרגשת ההופכת בסופו של דבר לטרגדיה. היא הצליחה ללהק לתפקידים הראשיים את שחקנים המתאימים מתוך אלו שעמדו לרשותה, וכך יצרה הצגה מעולה, מעניינת וחזקה עם הרבה שיאים. זהו בימוי חי, תוסס, רענן ומלא מתח ועניין. הביצוע של כל השחקנים טוב מאוד, ועל חלק מהם אתעכב בהמשך.
המחזה מתאר את חייה של המשפחה ומתעכב במאבקה של בת המשפחה מגי המגולמת בהפקה זו על-ידי שלוש שחקניות שונות בהתאם לגיל הדמות, כאשר כצעירה ביותר משחקת בצורה מופלאה ברקת מופקדי. היא טבעית, חכמה, מתחשבת באנשים, שובבה כשצריך ורצינית במעמדים מסוימים למרות היותה ילדה. כל זאת היא עושה בצורה מוקפדת ביותר, מורדת במוסכמות ומגישה משחק אמין המלא הן תקיפות והן רוך נשי. מעין רוביi הנה המבוגרת יותר, ולימור צרפתי הכי מבוגרת. היא צמאה לאהבה אך נזהרת לא לעבור את המוסכמות שבתקופה הויקטוריאנית בה המחזה מתרחש. היא הייתה מלאת רגש, מלאת אהבה ללא אפשרות שתתפרץ.
מגי לא התקבלה בחברה ובאין ברירה הייתה חייבת לעזוב. בסצינות רבות אנו רואים יחד את שלוש השחקניות המגלמות את מגי המתוכחות ביניהן, מחליפות דעות, מראות את ההתלבטויות הפנימיות שלהן ואת השיקולים הרבים בהחלטותיהן.
מעמד האישה בתקופה זו היה נחות מהגבר שהוא הקובע, הוא השליט. באישה הנחותה לא התחשבו לא בה ולא בבעיותיה. היא אינה צריכה ללמוד. מגי נלחמת כדי לפלס את דרכה, לרכוש השכלה, להיות חופשיה, להביע את דעתה ולהיות עצמאית הן בהתנהגותה והן במחשבותיה.
המשפחה עוברת משבר כלכלי עקב סכסוך עם עו"ד וויקס-יהודה אברון ולרוע מזלה של מגי עוד מילדות היא התאהבה בבנו פיליפ-יונתן משעלי. הדבר אינו נותן לה מנוח ובסופו של דבר הורס את חייה.
האח -תום-אבירם קליך מצויין. תחילה בהתנהגותו כילד עם דיבור אופיני לבני גילו ולאחר מכן כמקריב את לימודיו כדי לעזור בשיקום המשפחה. הוא היה מלא רגש. ליבו התרכך ולמרות שאסר, הרשה בסופו של דבר למגי להתראות עם פיליפ. הייתה לו נוכחות חזקה ומשחקו היה מלא ניואנסים ותהפוכות. נהנתי מאוד מצורת משחקו המגוון.
פיליפ- משחקו היה טוב. הוא היה מלא אהבה ותשוקה. אין לו מישהו בעולם. כולם צוחקים מצורתו המעוותת. הוא מתאהב במגי וזו אחת הסיבות, אם לא היחידה, לדבריו, שיש טעם להמשיך ולחיות. הסיבה היחידה שתפריד בינו לבין מגי הנו תום. מגי מקריבה את חייה ואת אשרה עבור זכרונות העבר ואהבת העבר שלא פגה.
סטיבן-ניצן ינקלוביץ מאורס לקרבת משפחה של מגי אך עובדה זו אינה מונעת ממנו לחשוק במגי והוא עושה זאת היטב. נלי צ'רנוברוב הנה דודה גלג. היא מראה את ההתנשאות של המעמד הגבוה יותר. יש לה מזג "מחורבן" כדבריה. משחקה טוב מאוד. גב' טוליבר - סמדר אדלמן - האמא - שקטה,עדינה, נכנעת ומשחקה היה טוב מאוד. יהודה אברון היה הכומר סטלינג. הוא היה שקט, עדין, חלקלק ורך. בנוסף, בתפקידו השני כעו"ד היה ממולח, אכזר ולא מתחשב. משחקו עוצב בשני התפקידים היטב.
אבי גבריאלוב היה עקשן, רגיש ומשחקו היה טוב מאוד. בוב ג'ייקין-זוהר גלבוע היה תמים,טוב לב ומשחקו היה בהתאם. כן השתתפו בהצגה בתפקיד אחד או בכמה, בצורה טובה מאוד רן גוזי,בת אל ויצמן ופאולו אדוארדו מואורה.
על התאורה היה אחראי זיו אולושין. היא הייתה טובה מאוד, אך בהצגה שאני ראיתי חלק מהפנסים לא היו מכוונים היטב וסינוורו חלק מהקהל בשורות הראשונות. התפאורה היפה עוצבה על-ידי סלבה מלצב. את התלבושות עיצבה בהתאם לתקופה והמעמד ובטעם טוב אירנה שר. על המוזיקה היה אחראי יאיר סרי ועל התנועה גנדי בביצקי. תמונת השיטפון עם כל התנועה שבה, הייתה מעולה, בנויה היטב, מלאכת מחשבת וביצוע נהדר. ניגנו בפסנתר יאיר סרי ומתנאל בראשי.
בזכות הבימוי המעולה והמשחק המצויין של כל השחקנים הקהל היה מרותק למתרחש ולא הורגש אורך ההצגה שהיה מעל לשעתיים. לא היה בהצגה רגע אחד דל או משעמם.
לראות או לא לראות:הצגה מעולה, בימוי ומשחק מצויינים, דרמה עם סוף טראגי. מומלץ ביותר.
