שוחחתי עם ידיד קרוב בבלגרד על השמועה שלפיה שכירי חרב מבוסניה ומסרביה עובדים בשירותו של שליט לוב, מועמר קדאפי. עִזבי, אמר הסרבי, יש לי משהו הרבה יותר מעניין בשבילך. משהו שיאפשר לכם במזרח התיכון להבין מי זה באמת מועמר קדאפי.
על בהג'ת פאצ'ולי שמעת, שאל הסרבי.
איך לא, אמרתי. שמו הולך לפניו. האלבני העשיר ביותר בעולם. בשנות ה-90 הוא התפרסם לאחר שחברת הבנייה שלו, "MABETEX", קיבלה חוזה לשיפוץ הקרמלין. בדרך התאיידו כמה מאות מיליונים, אנשים נעלמו, אחרים נמצאו מגולגלים בשטיח. בשנים האחרונות הוא חזר לשורשיו האלבניים, ובשבוע שעבר נבחר לנשיא קוסובו. תרגיל הנוכלות הפרלמנטרי שבמהלכו נבחר הותיר את מיטב הנוכלים בבלקן פעורי פה.
יפה, אמר הסרבי, אני רואה שאת מעודכנת. אך נשיאות קוסובו היא רק ברירת המחדל של פאצ'ולי, הוסיף בהטעמה. מה שלא ידעת הוא שעד לפני שנה היה לו חלום הרבה יותר גדול: להפוך את מועמר קדאפי לשותף.
למה דווקא קדאפי, התעניינתי.
"כי לנו בבלקן", הסביר הסרבי, "יש היסטוריה משותפת, הייתי אומר אפילו אינטימית, עם הקולונל קדאפי. בשנות ה-70, הספר הכי פופולרי באוניברסיטה של סראייבו היה הספר הירוק של מועמר קדאפי. כל המי ומי של אינטרנציונל הטרור התארחו אז אצלנו - הפלשתינים, הבריגדות האדומות, קרלוס. קדאפי היה חלק בלתי נפרד מן הסצנה המהפכנית. אלו היו השנים היפות ביותר. מאז זרמו אומנם מים רבים בנהר הדרינה, אולם קדאפי נשאר נאמן לשורשיו. פעם מהפכן תמיד מהפכן".
בשנים האחרונות זה לא נראה כך, אמרתי. קדאפי זנח את המהפכה, פיצה את קורבנות לוקרבי וחתם על עסקות נפט במיליארדים עם מדינות המערב. מי לא בא לחלות את פניו,
טוני בלייר,
סילביו ברלוסקוני. אפילו סרקוזי העצבני נאלץ להתיר לו להקים אוהל באמצע פאריס.
"אמת", השיב הסרבי. "וזה מה שבלבל אפילו שועל ותיק כמו פאצ'ולי. היה נדמה לו שקדאפי נטש את האתוס המהפכני. אולם לא זו בלבד שקדאפי נותר נאמן לבני בריתו הישנים בסרביה - בשלוש השנים האחרונות הוא עומד לצדה של בלגרד ומסרב להכיר בעצמאות קוסובו".
"בשנה שעברה", המשיך הסרבי, "החליט פאצ'ולי לעשות מעשה. לנסוע ללוב ולשכנע את קדאפי להכיר בקוסובו. הוא קיווה שמועמר קדאפי החדש, זה שעושה עסקים עם המערב, יתרצה לו ויכיר סוף סוף במדינה החדשה שנולדה בבלקן. פאצ'ולי, שעבר את ילצין, את נורסולטן נזרבייב ועוד כמה דיקטטורים מזרחיים, הבין שאם קדאפי יתרצה השמים מבחינתו הם הגבול. אלא כאשר נחת פאצ'ולי בטריפולי בראש משלחת כלכלית רשמית, ציפתה לו הפתעה לא נעימה. קדאפי לא היה שם. "המנהיג מועמר קדאפי ממתין לכם באוהלו במדבר", הסבירו להם הפקידים בטריפולי. פאצ'ולי והמשלחת נאלצו למחול על כבודם ולטוס כברת דרך נוספת לעומק המדבר הלובי.
אולם כאן לא תמו ההפתעות. עם הגיעם קיבל אותם קדאפי כקַבל שליט מזרחי את נתיניו וציווה עליהם לזמר ולרקוד בפניו. האורחים מקוסובו צייתו. הם שרו ורקדו עד שלא נותרו בפיהם עוד מנגינות. "כשפסקו לרגע", שִחזר הסרבי בהנאה, "מיד ננזפו בידי עוזריו של קדאפי. רק כשנפלו מן הרגליים התיר להם לחדול מן המחולות, לא לפני שהסביר להם שלעולם לא יכיר במדינת קוסובו העצמאית".
מדוע, שאל אותו פאצ'ולי התשוש. "כי אתם הכלבים של אמריקה", השיב לו קדאפי, וסימן למשלחת המושפלת מקוסובו שהראיון עמו הסתיים.
יום לאחר ששמעתי את הסיפור הזה נתן קדאפי ראיון לשלישיית עיתונאים מערביים: ג'רמי בואן מה-BBC, כריסטיאן אמנפור מ-ABC-News וכתבת 'הסנדיי טיימס' הבריטי. בראיון, שמן הסתם יהפוך בקרוב לקלאסיקה עיתונאית, ניסו שלושת הכתבים לעמת את קדאפי עם המציאות, שממנה, כך נדמה להם, התנתק כליל. ההפגנות, הגינויים, מעשי הרצח. הכול היה שם. לכאורה, עיתונות במיטבה. בפועל - תיאטרון אבסורד שבו קדאפי בתפקיד השליט המזרחי יושב על כיסא גבוה ומשיב תשובות אבסורדיות לשאלות נתיניו - שלישיית העיתונאים הרפוסים על הכסאות הנמוכים.
מן הזווית הזאת, קשה למצוא הבדלים עקרוניים בין הראיון הנוכחי לבין הסצנה שבה הכריח קדאפי את האורחים מקוסובו לרקד לפניו. האבסורד הוא כנראה לא בתשובותיו של קדאפי, אלא בתפיסת העולם ביחס למועמר קדאפי. קדאפי של השבוע מתנהג בדיוק כמו קדאפי של לפני שבועיים, שהוא אותו קדאפי של לפני שנה, כשהעולם כולו חיזר אחריו והוא בתורו הכריח אותם להתבזות מולו. הוא לא היה סחוט ולחוץ אז, והוא כנראה לא סחוט ולא לחוץ גם עכשיו. מה שמעמיד בסימן שאלה גדול את כל התחזיות לשעות, לימים ולשבועות הקרובים.
