למען הדיוק: העובדות הסוציאליות

בדיאלקט של משרד האוצר יש 'שכר גבוה', יש 'חוצפה', יש 'שבירת התקציב' ויש 'לא'. הרבה 'לא'.

אתמול בבוקר (א', 6.3.11) שמעתי ברדיו את איש אגף התקציבים שאמר שהעובדים הסוציאליים מרוויחים מצוין. מעל 10,000 שקל בחודש. מזל שלאריה גולן יש בת עובדת סוציאלית, אז הוא ידע שבעצם כמעט כל המשרות בעבודה סוציאלית מוגדרות כ'חצי משרה'. אה, אז הם לא מרוויחים 10,000 שקל. אה, אז כשהם אומרים ששכרם מסתכם ב-4,000 שקל לחודש, הם, בעצם, די מדייקים. לא?

מאבק העובדים הסוציאליים נראה לי אחד הצודקים ביותר שהיו במקומותינו בשנים האחרונות. למעשה, הם התחילו את המאבק שלהם מאוחר מדי, נמוך מדי (למה רק 30%), כי הם נותרו תמימים. הם עוד לא מכירים, ממש, את השטיקים של האוצר שבעצם, בסוף משא-ומתן מייגע, ירמה אותם ולא ייתן להם כמעט כלום.

פעם הייתי שם. לזמן קצר שנדמה ארוך מאוד (שנה-שנתיים). הייתי, מזמן, עובדת סוציאלית לקשישים. אז אדלה מזכרוני מה זה להיות עובדת סוציאלית:

• לקבל טלפון חירום שזקן ערירי נפל בביתו ואין לו אף אחד שידאג לו.

• לקבל טלפון חירום מבית החולים ולשמוע שהזקן משתחרר היום, אבל אסור לו להיות לבד.

• לקבל הודעה שלגברת סוניה, ניצולת שואה, אין תנור חימום וגם חסרות לה שמיכות. לשבור את השיניים כדי לנסות לדבר איתה אידיש (שאינה שפת אמי או אבי).

• להזעיק אינסטלטור לזקנים שביתם הוצף.

• לשמוע צעקות במסדרון הלשכה ולגלות שחברתך חוטפת מכות מ'הגורילה', כך כינינו בלשכה גבר מכה שהיה מופיע חדשות לבקרים לדרוש, פשוטו כמשמעו, כסף שהלך אחר-כך לסמים.

• לשמוע צעקות ולראות את מנהל הלשכה שוכב על הרצפה כשאחת הפונות דורכת עליו בשפיץ של עקבי נעליה.

• להזעיק משטרה.

• ובעיקר: לבוא עם העבודה הביתה. לא לישון בלילה כי לא מצאתי סידור לאדון לייזר ומחר הוא משתחרר מבית חולים, כי לא מצאתי פתרון מוסדי מיידי לגברת מסעודה שהתמוטטה בביתה. כי לא הצלחתי ליצור קשר עם הבן היחיד והמצליח של גברת חנה שחי באמריקה, כי אימא שלו זקוקה לו נואשות.

זו חצי המשרה של העובדים הסוציאליים, שכאשר בעל רוצח את אשתו, מאשימים אותם שלא קראו את המפה, לא התריעו, לא הזהירו, כשהם טובעים בים של תיקים קשים של משפחות עם ילדים בסיכון, עם הורים שסובלים מנכויות פיזיות ונפשיות. של משפחות לא מתפקדות.

וכמו שכתבתי בכותרת, מצפצפים עליהם, בעיקר מפני שאלו הן עובדות. נשים. שבחברה הישראלית 2011 עדיין משתכרות, בממוצע, כמו שאוהבים לחשב באוצר, הרבה פחות מגברים. אז אם מותר: אל תוותרו במאבק הצודק הזה. אל תישברו. לכו איתו עד הסוף.