האויב היכה שוב, כפי שעשה שוב ושוב מאז ראשית שיבת ציון בשלהי המאה ה-19. אבל, בעוד שבעבר השיב היישוב היהודי מלחמה שערה, גם כשכוחותיו היו מצומצמים ומוגבלים בהשוואה לכוחותיה של מדינת היהודים היום, נראה שבשמונה עשרה השנים האחרונות השתנתה המגמה. למעט מבצע חומת מגן לפני כ-9 שנים, התמכרה ישראל לסם "השלום", ויתרה על יוזמה התקפית, ונכשלת שוב ושוב ביישום חובתה הבסיסית של מדינה כלפי אזרחיה: ביטחון חייהם.
למרבה הצער, דווקא ראש ממשלה, שנבחר כדי לשנות כיוון וזכה לשם כך ברוב בציבור ובכנסת, מאפשר את המשך הכיוון השגוי, שכבר הוביל בעבר להכנסת צבא הכיבוש הערבי ללב ארץ ישראל, למלחמת אוסלו העקובה מדם, ולגירוש גזעני של אלפי יהודים מבתיהם בארצם בגלל היותם יהודים.
למרבה הצער, דווקא ראש ממשלה, שנבחר כדי לשנות כיוון וזכה לשם כך ברוב בציבור ובכנסת, מאפשר לאדריכל "השלום" ומלחמת אוסלו להיאחז בקרנות המזבח של בית הנשיא, לתפקד כראש ממשלה מעל ראש הממשלה הנבחר - מעשה שאין לו בסיס חוקי - ולהמשיך להביע את רעיונות הנפל שלו בעניין "השלום" וליזום פעילויות מדיניות פרטיות (למשל: "נשיא המדינה,
שמעון פרס, מנסה לארגן פגישה עם נשיא ארה"ב,
ברק אובמה, בבית הלבן", כפי שפורסם השבוע
בעיתון הארץ, ב-10.03.11.
למרבה הצער, דווקא ראש ממשלה, שנבחר כדי לשנות כיוון וזכה לשם כך ברוב בציבור ובכנסת, מאפשר לשר ביטחון שאיננו מתפקד ככזה, להציע את ארץ ישראל למכירה בתמורה ל-20 מיליארד דולר שהוא מבקש מארצות-הברית, לאכוף את חוקי הבנייה כמעט אך ורק על יהודים (כולל שימוש באלימות, לשמחתם של
יריב אופנהיימר ומרעיו), להסתמך שלא לצורך על מנגנוני הביטחון הפלשתינים שאינם אלא מחבלים במדים, ולחדור לתחום פעילותו של שר החוץ.
האחרון, מצידו, נאלץ לפעול בתנאים בלתי אפשריים, על האדמה החרוכה שהשאירה לו ציפורת החוץ לשעבר, שאמרה הן לכל לחץ חיצוני וכתוצאה מכך הפכה לחביבת הלוחצים על ישראל מבית ומחוץ.
למרבה הצער, דווקא ראש ממשלה, שנבחר כדי לשנות כיוון וזכה לשם כך ברוב בציבור ובכנסת, ממשיך בחיזור אחרי רשות הטרור הפלשתינית ובהכנת תוכנית ויתורים ונסיגות נוספת, בלחץ הכת השלטת המחזיקה במוקדי הכוח במדינה ומתעלמת מתוצאותיהן של הבחירות הדמוקרטיות שהתקיימו בישראל לפני כשנתיים.
למרבה הצער, דווקא ראש ממשלה, שנבחר כדי לשנות כיוון וזכה לשם כך ברוב בציבור ובכנסת, עסוק בהקלות לאויב ובהפחתת המחסומים שמקשים על המחבלים, ומאפשר לארגונים צדקניים ואנטי-ישראלים (ע"ע נשות מחסום ווטש) להפריע לחיילי צה"ל במחסומים הבודדים שעדיין נותרו. כפי שהוכח שוב הלילה: אין מחסומים - יש פיגועים.
למרבה הצער, דווקא ראש ממשלה, שנבחר כדי לשנות כיוון וזכה לשם כך ברוב בציבור ובכנסת, המאפשר את כל אלה מביא בכך להגדלת כמות הפעילויות המגונות מסוג "תג מחיר". נטילת החוק לידיים ופעילות כנגד ערבים חפים מפשע היא פסולה מכל הבחינות. הדרך העיקרית להפסקתה היא שמדינת ישראל וצה"ל יעשו את חובתם למען אזרחי ישראל בכל רחבי ארץ ישראל.
טוב יעשה ראש הממשלה אם יפטר את שר הביטחון שאינו ממלא את תפקידו, ואם יפסיק את מדיניות החיזור והמחוות לאבו-מאזן ומרעיו, הגורמת נזקים למדינת ישראל וקורבנות בקרב אזרחיה. שידורי החולשה מצד ממשלת ישראל רק מגבירים את תעוזתו של האויב, שהיכה הלילה שוב, הפעם באיתמר.
