פרויקט של פעם באלפיים שנה

לבניית המקדש התקבלו 38 הצעות של קבוצות מהארץ ומחו"ל. על דרכי הגישה התמודדו 15 קבוצות, ועל הפיתוח האורבני - תשע. הצורך לתרגם את ההצעות, להכניס אותן לבסיסי נתונים זהים, לבחון את עמידתן בתנאי הסף ובעיקר לבדוק את פרטי פרטיהן, העסיק 485 מפקידי הרשות במשך שבעה חודשים. יתר 175 הפקידים סייעו להם כמיטב יכולתם.

בסיומה של תקופה זו, התכנסה מועצת הרשות לדיון מכריע. מאחר שכבר מנתה 120 חברים, היה זה אך טבעי שהכנסת תעמיד לרשותה את אולם המליאה. אחרי תריסר ישיבות ממושכות במשך חודשיים, יצאה הבשורה: אפריקה-ישראל זכתה במכרז ההקמה, שיכון ובינוי תוביל את דרכי הגישה, גב-ים תתאים את המרחב האורבני.

כבר למחרת הונחו 12 עתירות במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים מצד כמה מן הקבוצות שלא זכו במכרז. כולן ביקשו לקבל את כל המסמכים והפרוטוקולים, כדי שיוכלו לבחון את סבירות החלטת רשות המקדש. מבוקשן ניתן להן, וגם עוד שלושה חודשים כדי להגיש עתירות מפורטות. תשע כאלו הוגשו, כל אחת על פני מאות עמודים של טיעונים וראיות. רשות המקדש קיבלה שלושה חודשים להגיב, והגישה כרכים לא פחות עבים.

בשל העומס בבתי המשפט, נקבע הדיון לשישה חודשים מאוחר יותר. אחרי שלוש ישיבות במשך חודש, הציע בית המשפט לצדדים שהוא יפסוק רק על סמך הטיעונים שבפניו. "זה פרויקט של פעם באלפיים שנה", הדגיש השופט. חודש של התלבטות עבר בטרם הודיעו העותרים והרשות על הסכמתם. אלא שבדיוק אז החלה פגרת בתי המשפט, והצדדים המתינו עוד חצי שנה להחלטה: כל העתירות נדחו.

בית המשפט העליון התבקש מיד להתערב והוציא צו ביניים נגד ביצוע העבודות עד להכרעתו. חודשיים מאוחר יותר התקיים הדיון, ועברו עוד חודשיים עד שבית המשפט העליון פסק את דברו: הזכיות של אפריקה-ישראל ושיכון ובינוי אושרו, את נושא גב-ים צריכה הרשות לבחון מחדש.

כעבור חודש התכנסה מליאת הרשות, על 132 חבריה. 768 הפקידים עמלו שעות רבות כדי לבחון שוב את הצעות התכנון האורבני ולענות על התהיות שהציב בית המשפט העליון. הרשות שבה ואישרה את זכייתה של גב-ים. הפעם היה הטיפול המשפטי מהיר יותר: בתוך ארבעה חודשים בלבד נדחו הערעורים, הן במחוזי והן בעליון. הפרויקט היה כעת בן 186 חודשים.

בטכס חגיגי הונחה אבן הפינה לבית המקדש. הכנת הטכס הצריכה הכנות של חצי שנה, כולל תיאומים סבוכים עם כוחות הביטחון ומכבי האש, ותיאומים סבוכים לא פחות עם כל מי שראו את עצמם כראויים לקבלת הזמנות. למרבה המזל, שבוע לפני קיומו של הטכס נזכר אחד מ-879 עובדי הרשות, שצריך להזמין את המשיח. כאשר איתרו אותו, בבית אבות בהרצליה פיתוח, הסבירו לו השליחים בהתנצלות: "זה פרויקט של פעם באלפיים שנה".

אלא שכאן התערב משרד האוצר וביקש לקבל תחשיבים מעודכנים. האחרונים נעשו לפני עשר שנים, טען החשב הכללי, וחייבים לבדוק האם הם עדיין בתוקף. בנק ישראל השמיע גם הוא את קולו: יש להבטיח שהתשלום ייעשה בשקלים ולא בדולרים, כדי למנוע ייסוף שיפגע בייצוא, הבהיר הנגיד.

רשות המקדש נאלצה לשכור שלושה משרדי רואי חשבון גדולים כדי שיכינו את התחשיבים; רשות ההגבלים אסרה עליה לרכז את העבודה בידי משרד אחד. את הצוות שלה-עצמה תיגברה הרשות ב-39 רואי חשבון, כדי שיבדקו את התחשיבים ויאשרו אותם. המשימה הושלמה בתוך שלושה חודשים, ואז הסתבר שהתקציב כעת אכן יהיה גבוה ב-48% מההערכות הראשוניות.

האוצר הודיע שלא יממן את ההפרש. המשיח הציע לגבות מחצית השקל מכל אזרח, בציינו ש"מדובר בפרויקט של פעם באלפיים שנה". רשות המיסים הסכימה, אך דרשה תוספת של 284 תקנים לביצוע הגבייה. לאחר מו"מ מתיש של חודשיים, הסכים האוצר להוסיף 159 עובדים זמניים, בתנאי ששכרם ישולם מתוך גביית מחצית השקל. הוא גם דרש לגבות את הכסף בפועל לפני שניתן יהיה לבצע את העבודות.

הגבייה נעשתה במהירות וביעילות, ותוך שמונה חודשים כבר היה רוב הכסף בידי רשות המיסים. האוצר הבהיר: אנחנו רוצים לראות את כל הכסף. ההליכים המשפטיים נגד הסרבנים נמשכו רק שנתיים ולבסוף הודה גם האוצר שהכסף ישנו. חודש נוסף נדרש להתאמת החישובים והתקציבים, וכעת ניתן היה לפתוח את המעטפות במכרזי הביצוע.

הבעיה היתה, שחלק מן המציעים טענו שהזמן שחלף מחייב אותם לעדכן את הצעותיהם. היועץ המשפטי לממשלה ישב על המדוכה חודשיים וקבע שהצדק איתם, אך עיקרון השוויון מחייב לאפשר לכל המתמודדים לבצע את העידכון. רשות המקדש נתנה עוד שלושה חודשים. כאשר נפתחו המעטפות, היה זה 137 חודשים אחרי שההוא, מה שמו, המשיח, דיבר על הקמת המקדש.

מליאת הרשות הודתה לחברות המייעצות על עבודתן המסורה וכעת עבר הכדור למגרשם של 48 חברי המועצה ו-385 פקידיה. שלושה חודשים מרתקים אך מתישים עברו על חברי הרשות, עד שהכריזו במסיבת עיתונאים חגיגית על הזוכים: משרדו של רם כרמי יתכנן את בית המקדש, דרך ארץ תטפל בדרכי הגישה ודניאל ליבסקנד יופקד על הטיפול במתחם האורבני. כמה מן המפסידים עתרו לבית המשפט, אבל המחוזי דחה את העתירות בתוך שמונה חודשים, ואילו העליון דחה את הערעורים בתוך ארבעה בלבד. בשלב זה מלאו בדיוק חמש שנים להודעתו של המשיח על תחילת הפרויקט.

לעבודות התכנון המפורטות הוקצבו עשרה חודשים, אך בתוך מספר שבועות הסתבר שלא יהיה בכך די. גדולי תורה וקטני אמונה, מומחים מטעם ומומחים לעצמם, בוגרי הטכניון ויוצאי MIT - רבים-רבים עלו לרגל למשרדיהם של המתכננים והציעו עזרה, מתחו ביקורת או סתם נתנו עצות. הטיוטות שדלפו מדי פעם לתקשורת עוררו ויכוחים ציבוריים, חלקם סוערים. מליאת הכנסת נדרשה לנושא שלוש פעמים, ובכולן הסירה את הנושא מעל סדר היום לאור הבהרתו של השר הממונה על הקשר עם הכנסת: "מדובר בפרויקט של פעם באלפיים שנה".

517 פקידי רשות המקדש הפציצו את המתכננים בשאלות על מספר העובדים, חומרי הגלם, אחוזי בנייה ויציאות חירום. גם למתכננים היו לא מעט שאלות: המימון, חוקי המכס, עובדים זרים, הכשרת עובדים ישראלים.

לאחר שנה וחצי של עבודה מפרכת, הוצגו כל התוכניות בפני רשות המקדש. 58 חברי המועצה קיבלו חוברות עבות בצירוף תקליטורים תלת-מימדיים, והתבקשו להגיב בתוך שבועיים. לאחר שלושה חודשים היו כל התגובות מוכנות. רובן עסקו בשאלות כגון כיצד מפענחים את קנה המידה, מהו הקו המקווקו המופיע בתוכנית דרכי הגישה ומהו בעצם כל הפרויקט הזה. לשאלות הללו ענו המתכננים במשך שמונה ישיבות שהתפרסו על פני חודשיים. את התשובות לשאלות הרציניות יותר נתנו בשיחות אישיות במשך חודש נוסף.

רשות המקדש, שקיבלה מדי פעם תכתובות דוא"ל מקשיש תמהוני שטען שהוא המשיח ורצה לדעת מה קורה, ביקשה לגשת מיד לעבודות. אבל כאן התערב מבקר המדינה, שצוות בן 16 איש ממשרדו ליווה כל פעולה של הרשות: "חייבים לפרסם את התוכניות לציבור!", דרש. שבעת היועצים המשפטיים של הרשות בחנו את הדרישה ולאחר חודש הגיעו למסקנה שאין מנוס מצעד זה.

הרשות הודיעה לציבור שניתן להגיב על התוכניות בתוך שבועיים, אך עיריית ירושלים הזכירה לה שיש הליך מסודר של הגשת התנגדויות ודיון בהן. הניסיון להעביר את הפרויקט לוועדות לזירוז הבנייה נדחה, לאחר שהתברר שהן עוסקות רק בבנייה למגורים.

לוועדה המקומית של עיריית ירושלים הוגשו בתוך ארבעה חודשים 618 התנגדויות. תושבים ברובע היהודי מחד ומלון אינטרקונטיננטל שעל הר הזיתים מאידך טענו שהמקדש יסתיר את קו הרקיע. תושבי סילוואן הביעו חשש שהשפכים מהעבודות יגלשו לכפרם. נהגי מוניות זעקו על קיפוח פרנסתם בזמן הבנייה. רשות העתיקות דרשה להבטיח שהממצאים סביב הר הבית לא ייפגעו. לאחר חצי שנה של דיונים נדחו כל ההתנגדויות, והמועצה הארצית דחתה את הערעורים בתוך שלושה חודשים נוספים. בית המשפט המחוזי סירב אף הוא להתערב, ובית המשפט העליון קיבל את דעתו; להליכים אלו נדרשו רק שבעה חודשים. הפרויקט היה כעת בן 103 חודשים.

לאחר שהתוכניות אושרו, ניתן היה להוציא את מכרזי הביצוע. תרגום התוכניות לאנגלית, צרפתית, איטלקית, רוסית, ערבית וספרדית (כדרישת מבקר המדינה) לא הצריך אלא חודשיים. המכרזים פורסמו בכל רחבי העולם, וצוות הרשות תוגבר ב-78 אנשי מקצוע בעלי שליטה בשפות זרות, כדי למיין את ההצעות ולבחון אותן.

המכרזים עוררו סערה. נאמני הר הבית התקוממו על האפשרות שאדריכלים ומהנדסים שאינם יהודים יוכלו ליטול חלק במלאכה. האגודה לזכות האזרח יצאה נגד הדרישה לפיה כל המודדים יהיו יהודים שיחויבו לטבול במקווה. נעמ"ת דרשה להבטיח מראש שמחצית מן העבודה תימסר לנשים. הרבנות הראשית, בד"ץ העדה החרדית, רבני צוהר, חוג חת"ם סופר בני ברק, הרב לנדא, רבני יש"ע - כולם העלו השגות הלכתיות.

רשות המקדש נאלצה להרחיב את שורותיה ב-12 חברי מועצה, שיתנו ביטוי לכל הזרמים והדעות בעת בחירת ההצעות הזוכות. הטיפול בזרם הפניות והתגובות גם חייב להוסיף 26 פקידים; האוצר התנגד לכך שהם יהיו עובדי מדינה, ולבסוף הוסכם שיהיו עובדי קבלן. כל זה לקח חודשיים.

כאשר החלו להגיע שאלות הבהרה מצד האדריכלים והמהנדסים, הסתבר למועצה להפתעתה, שאיש מחבריה ומעובדיה אינו אדריכל או מהנדס. הרשות נאלצה לפרסם מכרז נוסף - לשכירת חברה שתייעץ למועצה. אבל זה היה מכשול קטן, שעיכב את העבודה רק בחודשיים נוספים. אלא שכל אלו לא הותירו ברירה אלא לדחות את תאריך הגשת ההצעות, וכעת היה צורך להקציב חצי שנה מרגע בו נבחרה החברה.

מהארץ ומהעולם הגיעו 86 הצעות לתכנון המקדש, 27 לטיפול בדרכי הגישה ו-19 בעניין ההשלכות האורבניות. החברה המייעצת החלה למיין אותן, עד שלאחר שבועיים שהסתבר שהיא מצויה בניגוד עניינים מול אחת מהצעות התכנון. העבודה הופסקה על-מנת לקבל חוות דעת משפטית, שקבעה אחרי עיון מעמיק בן חודש, שיש לצרף חברה מייעצת נוספת. העניין הוסדר בתוך חודשיים, כולל החלטה של מליאת הרשות על מנגנון להכרעה במקרה שהיועצים יהיו חלוקים ביניהם.

חמישה חודשים חלפו והחברות המייעצות הגישו למליאת הרשות את 32 ההצעות שעלו לשלב הבא בתכנון המקדש, 12 בדרכי הגישה ושמונה לתכנון האורבני. המשיח, שהחל לגלות סימני קוצר רוח, ננזף בידי יו"ר הרשות: "זה פרויקט של פעם באלפיים שנה!", הזכיר לו.