שלא כמנהגי, בחרתי הפעם לפתוח את המאמר בשיר. מילות השיר, מתוכו אביא שני בתים, נכתבו על-ידי דני שושן והוא מושר בפני גבי שטרית.
סוכר יא סוכר בסבוסה
אבא שלך מה לי עשה
אוהב אותך יא בסבוסה
אז למה את כל כך קשה
בסבוסה די בסבוסה די
בסבוסה די בסבוסה די
אני רק בן אדם
יאללה בסבוסה סוכר
"בסבוסה" היא מילת סלנג שנוצרה על בסיס המילה "נשיקה" בערבית, ומשמעותה אישה הראויה לנשיקה בשל יופייה. המשורר מספר על אהבה נכזבת של גבר צעיר שאינו מצליח לרכוש את ליבה של אהובתו. הוא פונה אליה בנימת כעס על שאינה משיבה לו אהבה מהולה בתחינה שתיעתר לחיזוריו. "את כל-כך קשה" הוא מטיח, ומפציר בה לחדול מסירובה העיקש, כשהוא מרעיף על אופייה ויופייה תשבחות בכנותו אותה "בסבוסה" ו"סוכר".
את השיר הזה אין מלמדים בחוגים לספרות באוניברסיטה ואף לא בבתי הספר, אך הוא מוכר על-ידי רבים מחובבי הז'אנר הנקרא "מוזיקה ים-תיכונית". מצאתי לנכון לצטטו על-רקע הסערה שהתעוררה בעקבות דבריו של
יהורם גאון, ולפיהם המוזיקה הים-תיכונית היא "זבל שלא ברא השטן". קיתונות של רותחין נשפכו לעברו של גאון על שהעז לומר את דעתו על איכותה של "המוזיקה הים-תיכונית". גאון הסביר, שדבריו נאמרו בשיחה עם סטודנט לצורך עבודה אקדמית ולא הייתה בהם כוונה להכליל את כל המוזיקה הים-תיכונית תחת ההגדרה של "זבל", אלא לאותם שירים המבטאים יכולת ביטוי רדודה של המשוררים.
אמת דיבר יהורם גאון. אין הלעזה בתיאור מדויק של המציאות ללא כחל ושרק. שיר ה"בסבוסה", אף אם אומנם פופולרי הוא, אינו מייצג שירה איכותית ולא ניתן כלל להשוותו לשירת המשוררים הגדולים מביאליק ואלתרמן ועד ארז ביטון, נעמי שמר ו
אהוד מנור. בדומה למזון נחות, קיימת מוזיקה נחותה, ולמרות זאת אין הדבר מונע מרבים להיות מכורים לתוכן המילים הרדוד, אשר לעתים הוא חסר-משמעות, כשם שרבים אחרים מכורים לטיפה המרה או לטיפת השמן השרופה של הפלאפל השכונתי שאינו מוסיף להם בריאות. אלה גם אלה נעימים לאוזן ולחיך, ואולם ההנאה אינה מרכיב בלעדי בקביעת איכות המוצר.
הביקורת של גאון מכוונת למוזיקה הנחותה באשר היא, וקיימת מוזיקה נחותה לא רק בז'אנר הנקרא "מוזיקה ים-תיכונית". חוקי הכלכלה שולטים גם בשוק המוזיקה ומכתיבים הפקת שירים מהירה, מסר קליט הפונה למכנה המשותף הנמוך ונעימה קליטה שתוכל "לתפוס" את ההמונים. היעד המרכזי אינו טיפוח תרבות השירה העברית, אלא ניפוח הכיס של הזמר, האמרגן והמפיקים. פשוטו כמשמעו. הדוגמאות לכך רבות, ואביא אחת מייצגת מ"המוזיקה הלועזית". השיר "יום שישי" של רבקה בלק זכה ל-23 מיליון כניסות ביוטיוב והוא מושמע תדיר בתחנות הרדיו. להלן חלקו הראשון של "השיר":
(יאהה, אה-אה-אה-אה-אה-ארק)
או, או, או, או, יאהה, יאהה
יאהה, יאהה
יאהה, אה, אה
יאהה, אה, אה
יאהה, אה, אה
יאהה, אה, אה
יאהה, יאהה, יאהה
שבע בבוקר, קמה בבוקר
צריכה להיות רעננה, צריכה לרדת במדרגות
צריכה את הקערה, צריכה דגנים
רואה הכל, זמן ללכת
(השעון) מתקתק עוד ועוד, כולם ממהרים
צריכה לרדת לתחנת האוטובוס
צריכה לתפוס את האוטובוס שלי, אני רואה את החברים שלי
לפרוץ למושב הקדמי
לשבת במושב האחורי
צריכה לקבל החלטה
איזה מושב אבחר?
זה יום שישי, יום שישי
צריכה להתפרק ביום שישי
כולם מחכים לסוף השבוע, סוף השבוע
יום שישי, יום שישי
להתפרק ביום שישי
כולם מחכים לסוף השבוע
כדאי להקשיב קשב רב לדבריו של יהורם גאון: "אני מקשיב למילים ואני לא מאמין שזה מה שאני שומע. זה כזה זבל שהשטן לא ברא... העברית עילגת, מלאה בשגיאות, לוקחים מוטיב אחד ודופקים לך את הראש, כדי שזה יפמפם במוח”. גאון ציין, שהוא מייחל לרגע שבו "יעבור הגל העכור הזה" והביע הערכה ליוצרים דוגמת שלמה בר ואביהו מדינה. ובפרפרזה לשירו של נתן יונתן: שירי זבל הם לפעמים געגועים לתרבות.
