איך קרה שח"כ משה קצב (ליכוד) נבחר לנשיא המדינה

ידיעות ייחס את בחירת ח"כ קצב לנשיא דווקא להכרעת הרב עובדיה ומפרט מהלכים אלה בכתבה המשתרעת על שני עמודים כמעט: כך בחר הרב עובדיה את הנשיא השמיני. צבי אלוש דווח על ביקור התודה של קצב אצל הרב עובדיה (צילום ש\ל על חצי עמוד של קצב מחזיק בידי הרב יוסף), וחשף כי יחד עם עזרתו הצמודה של ח"כ (ליכוד) סילבן שלום, גויסו לעזרת קצב כמה מגדולי התורמים של הרב עובדיה, מעשירי יהדות חלב בניו-יורק, ובארץ – רבנים ומקובלים שממילא לא אהדו את פרס: הרב כדורי, הרב המקובל בניהו שמואלי, הרב יעקב יוסף, בנו של הרב עובדיה, הרב יעקב איפרגן שכבר לפני שבועיים הכריז בהילולה של אביו כי קצב יהיה הנשיא. (4.8.00 ידיעות, מוסף לשבת, עמ' 9-8, צבי אלוש).

מעריב הציג במרכז העמוד את הצילום של הרב כדורי פורש את טליתו על קצב, בכתבתו של אמנון דנקנר: האם גנבו לי את המדינה? למרות שדנקנר לא מזכיר כלל את הרב כדורי (הטעיה מכוונת של מעריב כדי למשוך קוראים?). לדעת דנקנר בחירת קצב היא סמל לשינוי חברתי ופוליטי שמתחולל בישראל. (4.8.00, מעריב, מוסף שבת, עמ' 13).

לשם איזון לדעתו החיובית של דנקנר לגבי הבחירה, הציג מעריב דעה נוגדת ופרובוקטיבית בסגנונה מאת רון מיברג, בכותרת: אין לי נשיא, "מכיוון שהוא נבחר בניגוד לרצונו המובהק של רוב העם […] וכבר למחרת תרגיל האו-דה-קולון שלה (של ש"ס. ממג), לא התבייש זקן מקובליה וקדושיה לנסות ולגבות את אתנן המלצתו מהנשיא הנבחר, כאשר שאל, מה קרה, אפעס, בעניין החנינה של דרעי". כהרגלו, מיברג לא בוחל במונחים חריפים כמו "אתנן" לגבי המחיר שכדורי מבקש תמורת המלצתו על קצב. מיברג טוען כי הכנסת אינה מייצגת את העם, כי "ש"ס המשיחית והפאנטית" אינה מפלגה דמוקרטית והיא סרה למרותה של השכינה, כפי שהיא מגולמת בדמותו של הרב עובדיה. בחירת קצב היא לא בשל תכונותיו הנעלות אלא משום שש"ס ראתה בו "איל ניגוח" באשכנזים הצפונים ומי שעשוי לחון את אריה דרעי. מיברג מונה שתי התנקשויות פוליטיות בחמש השנים בישראל הדמוקרטית: רצח יצחק רבין בידי מתנקש בודד "שקיבל הכשר רבני", וחיסול תקוותו של שמעון פרס ושאיפת העם כולו. (4.8.00, מעריב, מוסף שבת, עמ' 5).

כותרת אחרת במוסף שבת במעריב ממסגרת את בחירת הנשיא כנושא עדתי: הנשיא הראשון של ישראל השניה. מעריב מציג התייחסות של שלושה אישים לבחירת משה קצב: ההיסטוריון ד"ר דוד אוחנה, "מזרחי גאה" המעריץ את פרס, גאה בבחירת מזרחי לנשיא, ברוך אבו-חצירא, המכונה באבא ברוך, טוען כי הכל נקבע בידי שמים. לעומתם, השלישי, לובה אליאב, שבעבר התמודד לנשיאות מול ויצמן כמועמד מפלגת העבודה, טוען כי "הייתה פה רמאות, ולא אידאולוגיה". (4.8.00, מעריב, מוסף שבת, עמ' 15-14, מיכל קפרא) .

מעריב (9.8.00) מלבה את הנושא גם כעבור חמישה ימים, ומקדיש לרב כדורי עמוד וצילום תקריב ש\ל בכותרת: הרב כדורי: טבעי שהנשיא קצב ייתן חנינה לאריה דרעי.

מעריב מפמפם ראיון "נדיר", כדבריו, עם הרב כדורי, יומיים לפני פרסומו במוסף סופשבוע. התווית "חשיפה סודית" נוספת לכותרת הידיעה: אתמול נודע שכמה ימים לפני בחירתו לנשיא יצא קצב לטבילת חצות ותפילות בקברי צדיקים בצפת. בגוף הידיעה חוזר הביטוי "אתמול נודע", כאילו מדובר בידיעה מודיעינית מסווגת, ומצוין כי הטבילה נערכה במקווה האר"י ליד בית העלמין הישן, בשעה 12 בלילה. מעריב מצטט גם את הרב כדורי האומר כי היה תומך בקצב גם ללא חנינה לאריה דרעי, בגלל שהוא ספרדי ודתי. (9.8.00, מעריב, עמ' 12).

מעריב שידרג את הנושא לשער סופשבוע (11.8.00) המוקדש לרב כדורי (בצילום תקריב) בכותרת: מילה של כדורי. כותרת המשנה: "הרב יצחק כדורי מנמק את בחירתו במשה קצב לנשיאות ואת תמיכתו בחנינה לאריה דרעי". מעריב מעניק לעצמו ציון לשבח (על "ראיון נדיר")בתווית על-רקע צהב: ראיון נדיר. דוד לביא.

הטקטיקה של מעריב מרתקת. בכתבה שבמרכזה הרב כדורי הוא מבצע תפנית חדה, ומטיל בומרנג חדש: הבא בתור הוא סילבן. כותרת המשנה "מרככת את המכה" ומוסיפה הסבר להקשר זה: "פחות משבועיים אחרי ששיחקו תפקיד ראשי בהכתרת משה קצב לנשיא, הרב יצחק כדורי ונכדו הכל יכול יוסי, כבר מסמנים את הפרויקט הבא: סילבן שלום. בראיון לסופשבוע מספר המקובל הקשיש גם איך שכנע את אריה דרעי לכתוב בקשת חנינה ומדוע תמך במשה קצב, בעוד הנכד מספר איך הם ניצחו את שמעון פרס, תוך שהוא מציג אידאולוגיה מנומקת המסבירה מדוע כל ההתנגדות לשימוש בסבו היא "עוד ניסיון של האליטות האשכנזיות לשמור על מונופול".

לביא חוזר על התאוריה שתמיכתו של כדורי בנתניהו היא שהעניקה לו את ראשות הממשלה, ועכשיו הוא זה שסייע לבחירת קצב לנשיא, כי "מי שרוצה להבחר לתפקיד ממלכתי רם ונישא עדיף לו […] שיצטייד בברכתו של המקובל משכונת הבוכרים בירושלים". ארבע שנים חלפו ודבר לא השתנה בדרך זו. לביא מעיד בציניות כי כבר שמונה שנים כדורי חוגג 100 שנה. הוא עסוק מבוקר עד ערב. בחדרו "המבולגן" קופסאות קרטון ישנות מלאות פתקים וצמחי מרפא, ספרים מצהיבים וקמיעות לזיווג, לבריאות ולפרנסה טובה. כדורי מסביר כי הוא זה שהציע לדרעי לכתוב בקשת חנינה לנשיא, וטען כי בחר את קצב משום שהוא ספרדי ודתי ולא כדי שיחון את דרעי. כדורי אינו מרוצה מהממשלה הנוכחית אך אינו צופה בחירות בקרוב. הוא מצדיק את דברי הרב עובדיה שטען כי רצח הילדים בשואה הוא סימן לגלגול נשמות, שהוא עיקרון בקבלה.

דוד לביא חושף את הטקטיקה של קצב אשר בנה בהדרגה את היחסים שלו עם חצר הרב כדורי. כבר בשלושת החודשים לפני הבחירות התקשר קצב כמעט כל יום, ביקש להתפלל עם הרב או ביקש ברכה. בחצר כדורי טוענים כי הרב כדורי התפלל עבור קצב בין שני הסיבובים, לאחר שבהצבעה הראשונה לא קיבל רוב. אחיו של קצב, ליאור, ראש עיריית קריית מלאכי, קיבל מכדורי את שני מכתבי התמיכה והפיץ אותם לכל חברי הכנסת. "ההנחה שעמדה בבסיס הרעיון להפיץ את מכתב התמיכה לכולם היה שמוראם של הרבנים אינו נופל רק על חברי הסיעות הדתיות, אלא גם על אחדים מחברי העבודה והליכוד". (כלומר, האמונה בסמכות הרבנית מושרשת גם אצל חילונים. ממג).

לביא חושף גם כי "בשנים האחרונות ביקרו אצל הרב כדורי או ביקשו את ברכתו גם 50-40 חברי כנסת מהכנסת הנוכחית". החישובים מי יצביע בעד פרס או קצב הסתמכו על מערכת מודיעינית שהגיעה מחצרות רבנים מפורסמים ו"כוהני דת" (ביטוי לא מקובל. ממג). לביא מכנה במעט ביטול את הנכד יוסי "כדורי ג'וניור", אך הוא מודע לשיטה המתוחכמת שלו לאמץ את הסגנון "הניאו-ליברלי של אבירי זכויות האדם" כאשר הוא מדבר על קיפוח עדתי וטוען כי ישראל מחולקת לשבטים עם תרבויות שונות, ומצטט אותו: "האליטות מתנגדות לברכות ולקמיעות, אבל מנסות להפחיד אותנו עם שדים" ("שד עדתי". ממג).(11.8.00, סופשבוע, מעריב, דוד לביא , עמ' 16-14, 17 , 118).

בחירת ח"כ משה קצב (ליכוד) לנשיא מדינת ישראל היא נקודת שיא במעורבותם של רבנים ומקובלים בפוליטיקה הישראלית. כנגד כל הציפיות והסיכויים גבר ח"כ משה קצב על שמעון פרס. אזלת ידה של התקשורת בלטה אז לכל: היא לא השכילה לצפות מראש מהלך זה (ואף לא פיללה כי יקרה) ולכן התייחסה אליו רק לאחר מעשה. נראה כי הרב כדורי והרב עובדיה יוסף היו שותפים פעילים בבחירה זו.

ידיעות (1.8.00) היה היחיד שדיווח על הקשר של קצב למקובל כדורי כבר ביום בחירתו לנשיא, אם כי רק כהערת אגב, בתוך ניתוח הקמפיין של קצב (בטור מודגש ברקע כחול): "ח"כ סילבן שלום ריכז את ציר המאמץ בש"ס ובחצר הרב כדורי". הכתב חיים שיבי ציין כי הקמפיין של קצב נוהל ע"י מוטי מורל (מנהל הקמפיין של נתניהו בבחירות 1996, והאחראי לסיסמא של 'ישראל בעלייה': "נאש קונטרול").

מייד לאחר בחירתו לנשיא חשפה התקשורת את הקשר ביו קצב וכדורי, תחילה בחדשות הערב בטלוויזיה (2.8.00). למחרת (3.8.00) פרסמו כל העיתונים צילומים של קצב היוצא להודות למי שהוא חב את בחירתו: לרבנים ולמקובלים, והציגו את תמונותיהם בשער העיתונים.

המיסגור בידיעות ובמעריב כמעט זהה: בתחתית עמוד השער בידיעות – הופיע צילום צבע של קצב מנשק את יד הרב כדורי, ובמעריב-צילום הרב כדורי פורש טליתו על קצב.

ידיעות הקדיש לכך דף שלם: בעמוד 10 פורסם צילום צבע על חצי עמוד ובו נראים קצב וכדורי בטלית ותפילין, ובעמוד 11 מולו - מוצגת הבעיה ותוצאותיה כבר בכותרת: "חנינה לדרעי" ביקש הרב כדורי מקצב, ועורר סערה. ציטוטים בכותרת המשנה מחדדים את הבעיה: "כבר ביומו הראשון כנשיא נאלץ משה קצב להתמודד עם 'פצצה פוליטית' שהטיל הרב כדורי. ח"כים מהשמאל האשימו: בש"ס מבקשים לגבות את התשלום על תמיכתו במועמדות קצב".
ידיעות מציין כי קצב נראה "מופתע, כמעט המום" מדברי הרב כדורי שאמר "אנחנו מבקשים שייתן חנינה לאריה דרעי". במערכת הפוליטית התעוררה סערה בנושא ורבים טענו כי זו "הוכחה לכך שהצבעת ש"ס בעד קצב הייתה חלק מ'דיל' שמטרתו להשיג חנינה לדרעי". (3.8.00, ידיעות).

גם מעריב הקדיש את דף האמצע לנושא (11-10) והציג באופן מרשים צילום תקריב של הרב כדורי ומשה קצב בתפילין וטלית על פני יותר מחצי עמוד. ציטוט דברי קצב בכותרת במעריב מציגה את הצטדקותו הקלושה. קצב על בקשת כדורי לחון את דרעי: הוא כנראה פנה לאלוהים. הכתב שלמה צזנה שנכח באירוע (ע"פ הפירוט המדויק של התנהלותו) יחד עם כלל התקשורת שהוזמנה להנציחו, מפגין יחס אוהד לקצב ע"י ציון מבוכתו הרבה של קצב למשמע דברי כדורי, ומביא את הפרשנות של קצב למשפטו של כדורי "בעזרת השם אנחנו מבקשים שתתן חנינה לדרעי", כאילו כדורי פנה בבקשה לאלוהים (דבר שאינו הגיוני, לפי כללי הדיקדוק במשפט זה. ממג). צזנה גם מבנה עבורנו מציאות של יחסי קירבה מיוחדים בין קצב וכדורי ע"י ציטוט מפי יוסי כדורי, נכדו של הרב, האומר כי נבחנת אפשרות שקצב וכדורי יטוסו יחד לקבר אהרון בירדן. (3.8.00, מעריב).

הארץ (3.8.00) מיסגר את הנושא בשער כחדשות מרכזיות, בצילום תקריב בצבע של קצב מנשק את יד הרב כדורי, וכיתוב ישיר מתחתיו: "הרב כדורי ביקש מקצב לחון את דרעי". ריבוע בן 180 מילה בעמוד פנימי (א3) ממצה את הנושא החדשותי. אולם הארץ הוא היחידי המקדיש מאמר מערכת לנושא ובו ביקורת, בכותרת: הליכה לכדורי. (על משקל: "הליכה לקנוסה"? ממג).

"הליכת הנשיא לכדורי מעידה על ליקוי של ממש בתפישתו את נשיאות המדינה. כדורי מגלם בדמותו ערעור דווקא על מוסד המדינה. אין הוא מייצג סמכות מקצועית, לא תרבות דיון, רוחניותו זרה לרוב הציבור ופסיקותיו הפוליטיות הפשטניות זוכות בידי חסידיו למעמד של דברי קודש בלתי מעורערים. המדינה צריכה להכיר בקיומם של כל מיני ציבורי מאמינים, אך נשיא המדינה מחויב שלא להתבטל בפני ראש חצר זו או אחרת ובכך לכפוף את גוו של כל הציבור כולו. אם ראוי יצחק כדורי לביקורו של הנשיא, ראויים לפחות כמוהו מנהיגי כיתות ועדות רבים. אם רוצה נשיא ישראל לפתוח את כהונתו בביקור משמעותי, אפשר להציע לו כמה דמויות המסמלות את המיטב שבחברה הישראלית. כדורי אינו ביניהן" (3.8.00,הארץ, עמ' ב1).