ויליאם קנטרידג' יליד יוהנסבורג, דרום אפריקה 1955. שם קנה את השכלתו, ושם נבנה עולמו הרוחני. כששומעים "דרום אפריקה" חושבים על שנות ההפרדה הגזעית. השנים בהן היה עוצר מוטל בשעות הליל על השחורים, כניסתם נאסרה לאולמות ציבוריים ולאוטובוסים, מלבד לאלה שיוחדו להם, וכל זאת - כדי להגן על חיי הלבנים. ב-1995 כשהמפלגה שזכתה בשלטון ביטלה את האפרטהייד, רבים מהלבנים עזבו את דרום אפריקה לארצות הברית, קנדה ואוסטרליה. מהגרים חדשים הגיעו, והתרבות שם השתנתה. תהליך גיבוש העצמאות לא היה, ואיננו קל, במיוחד לקנטרידג'.
ויליאם קנטרידג', יהודי עם מסורת של רדיפת הצדק החברתי, הטמיע את רעיונותיו באמנותו, שהבסיס העיקרי שלה הוא רישום. משם - יצא לדרך מגוונת ופוריה, של יצירה בתחומים שונים של האמנות, ולכידתם לכדי משהו מאוחד, רב גווני ומושך את עין הצופה. ובזה גדולתו, ומכאן - הסיבה להזמנתו להציג בגדולי המוזיאונים ובביאנלות רבות ברחבי העולם . הוא מודה, שאהבתו הראשונה הייתה התיאטרון. אך בהבינו שבמשחק אין כוחו רב, נטש את תחום המשחק, והחל ליצור באמנות את תיאטרון החיים, במיצגים, פסלים, אנימציה וסרטי וידיאו. בהתמקדותו ברישום כמוטיב ראשי, ובמסיכת רעיונות סוציאלים ביצירותיו - הוא מזכיר את האמן הישראלי, לשעבר דרום אפריקני, הארולד רובין.
קנטרידג' יוצר בסדרות. במוזיאון ישראל הוא מציג חמש סדרות, ומכאן שם התערוכה "חמש תמות" או באנגלית - Five Themes. הראשונה המכונה "בתוך האטלייה", מדגימה לנו, על כמה מסכים צמודים, בסרטי 35 מ"מ את מהלך עבודתו. כיצד הוא רושם, קורע, מחבר ויוצר עולמות שלמים בתנועה מתוך כלל הרישומים. הוא עצמו משחק תפקיד ראשי בסרטים אלה. כך בסדרה השניה, "סוהו ופליקס", מככבת דמותו בשלל הרישומים, מהם טווה את הסרט. הרישומים מכילים את הווירטואוזיות שלו הכובשת, ובבחירת הנושא שלהם - המצוקה הנפשית, שניכרת באדם השרוע על האדמה, כשסביבו הכל מיטלטל. באחד הרישומים נראית דמותו של "פליקס במאסר", או כשהוא מוטל על ערש דווי, ודמותו של האמן מתפקדת כרופא הבודק את החולה המיוסר. בעבודה אחרת, נראית שורת צדודיות פניו עם עיניים עצומות, שהולכת ונבנית בראשו חומת לבנים,מה שמחבר אותו לקיר הלבנים האדומות בציורו של פיליפ גסטון, שלי איזכרה את השואה. גם קנטרידג, בעל התודעה החברתית הרגישה לצדק, חשה בכעין שואה, במימדים שונים אמנם, שהתרחשה בארצו. סבל הכושים הפך לגביו לתמה הבולטת ביצירתו,כמו היה ישו שנושא על גבו את צלב הסבל עבור כל העולם.
ברישומים לסרט "יוהנסבורג - העיר השניה הגדולה בעולם אחרי פריס", מרשים במיוחד מראה הגולגלות המוטלות על הרצפה, או מוצגות על מדפים, כשדמות אדם חי אחד נעה ביניהן ורוח סערה סביבו מעיפה הכל. הסרט שנעשה ב-16 מ"מ מתאר הרס וחורבן. כך רואה נביא הזעם את שהתרחש או עתיד להתרחש.
בסדרה השלישית, הניזונה מ”המלך אובו” של אלפרד ג'ארי, מתבלט השימוש במגזרות השחורות של הדמויות, מהן יצר כעין תיאטרון צלליות הצבע השחור מתייחס לבני הגזע, וכמו קארה ווקר האפרו-אמריקנית, הוא יוצר סרטי ווידיאו מהקולז'ים של הדמויות. עוד אספקט המחבר אותו לתיאטרון החיים ולתיאטרון האמנותי. הסבל הפיסי, עבודת הפרך, ותיאוריהם בכעין מגילה, מרשימים ביותר. אותן דמויות משחקות גם במיצבים בצורת פסלי ברונזה שיצר, ושיש בהם גם תקווה לאור שיבוא, לאחר נפילת שלטון האפרטהייד ותום תקופת המעברעל כל קשייה, שעדיין נמשכת.
הסידרה הרביעית מוקדשת ל”חליל הקסם” של מוצרט. את הסרט הזה צריך לשבת ולראות בשלמותו, ולחוש כיצד המוזיקה נמסכת בצורות הנעות. הסידרה החמישית יונקת מהסיפור של גוגול "החוטם" - ממנו הושפע דימיטרי שוסטקוביץ' כשיצר את האופרה שלו.
הקשר החזק שלו לאבני דרך בתולדות האמנות, ממצק את יצירתו, וגורם לצופה לחוש קירבה רבה ביותר לרישומים. כמו למשל, רישומי האשה הנכנסת לאמבטיה, מזכירים את ציורי פייר בונאר את אשתו רוחצת באמבטיה, כשמוות מרחף עליה. רישומי השמיים בלילה זרוע הכוכבים, מאזכרים את ציורו המפורסם של וואן גוך stary night. ציורו את דמות האמן והמודל בין קירות חדר שחור שכמו סוגר עליהם, מתחברות לפרנסיס בייקון, אלא שכאן, האדם אינו בודד אלא עם אשה, ומהצוהרים הקטנים שלמעלה ניבטות דמויות שניהם, כמו הקטנה שלהם גם היא בחדרון קטן.
הבחירה של ויליאם קנטרידג' בשחור לבן היא מסר בעל אמירה חזקה בפני עצמו. אך העושר הטמון ברישומים אלה ובסרטיו, מעניק להם איכות של ציורים, בעושר הוויואלי ובתוכן העמוק.
תערוכה שאין להחמיץ.
