התחדשות של אביב, של פסח שמספר עבר והווה וחוצה דורות. הרצל חקק הולך בעקבות האור של חג החירות, ומנסה לשוחח עם המורשת של העם - שיר לפסח - שיר שנוגע בעתיק ובחדש.
הַכֹּל הִתְחַדֵּשׁ לִי בָּאָבִיב הַזֶּה, הָאוֹר
הָפַךְ זוֹהֵר יוֹתֵר, הוֹדוֹ עַד רְקִיעִים
עוֹטֶה, תְּפִלָּה שָׁבָה לְהָאִיר
וְכָל דִּכְפִין יֵיתֵי
בַּבֹּקֶר הֶחָדָשׁ הַזֶּה
יֵשׁ פָּנִים אַחֵרוֹת לַכֹּל, לַיֵּשׁ
וּבָאָה מִלָּה עַתִּיקָה לְבַטֵּא אֶת הַיֹּפִי:
קַדֵּשׁ!
וְהַלֶּחֶם הֶעָנִי לוֹבֵשׁ אוֹרוֹת בְּנִגּוּן
שֶׁחוֹצֶה דּוֹרוֹת, שֶׁרָעֵב, שֶׁשָּׁבוּר, שֶׁמַּמְשִׁיךְ:
כָּל דִּצְרִיךְ!
הַפֶּה סָח
עַד נֶעֱתֶקֶת הַנְּשִׁימָה:
זוֹ שִׁיבָה
אֶל הִיסְטוֹרְיָה שְׁלֵמָה -
מַשֶּׁהוּ חַיָּב, מַשֶּׁהוּ
חַיָּב לְהִתְחַדֵּשׁ מִן הֶעָבָר,
לִפְסֹח, לְדַלֵּג מִדּוֹר
לְדוֹר, לַלֵּב שֶׁשָּׁר
וְכָמַהּ: הָא לַחְמָא
חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת עַצְמוֹ, לְהִתְמַלֵּא
מֵרְצִיפוּת וּמִנְּשָׁמָה,
אָבִיב שֶׁל חֵרוּת שְׁלֵמָה
הַלֵּב זָכַר, הַלֵּב הֶחְסִיר פְּעִימָה
