מה מניע אנשים להקדיש את כל מרצם להיאבק למען זכויות האדם? ההיגיון הפשוט אומר שאנשים אלה רגישים לזולת והחמלה האנושית בוערת בקרבם. יחידי סגולה אלה מתהלכים בינינו טעוני חסד ורחמים וכל ישותם זועקת למראה או למשמע עוול וחמס. הם קמים באישון לילה לחפש חלכאים ונדכאים הזקוקים למזון משקה ותרופה, וידיהם עמוסות שמיכות, תנורים ופרי מגדים. מעֵין מלאכי אלהים עולים ויורדים מגן-עדנָם אל הגהינום האנושי בשאול תחתיות לבשר ישועה ולספק ארוכה וארוחה. הם עושים זאת שלא על-מנת לקבל פרס כשהנתינה עצמה מהווה להם תמורה מספקת. הבה נודה על האמת - אנשים כאלה נדירים מאוד. כמעט קדושים.
זכויות האדם אמורים להיות מנת חלקו של כל אדם באשר הוא אדם, ואין נפקא מינה מיהו או מהו אותו אדם. בצלם אלהים נברא כל אדם וראוי הוא לחיות כשהוא בריא ובאיכות חיים ראויה. חובתנו כחברת-חיים לדאוג שלא יחסר לו לחם לאכול, מים לשתות, בגד ללבוש וקורת גג מעל ראשו. המהדרין תובעין לו תנור חימום בחורף ומאוורר בקיץ, ספר לקרוא, מוזיקה ערבה לאוזן ופרח באגרטל. זכותו של כל אדם שיהיו לו כל אלה. לפיכך כל הדואגים למחוות האנושיות הללו ראויים לכל הברכות, העידוד והתמיכה. מלאכתם, מלאכת קודש היא.
אירגון המתהדר בנוצות זכויות האדם חייב להתרכז אך ורק בהן. אלה ורק אלה מעניקים לאירגון את ההדר וההוד. כל סטייה הופכת את ההדר לדומן וכל העדפה מייצרת מן ההוד זבל מאוס. פעילי אירגוני זכויות אדם העוסקים בפוליטיקה אינם אלא בני זנונים העושים מזכויות האדם קרדום דמים לגנוב, לחמוס, לגזול ולשדוד לאור היום ובמחשכים. אין נבלות סרוחות מהם! רשעים בני רשעים הינם ותומכיהם בני עוולה. קידום מטרות פוליטיות תחת מטריית זכויות האדם הוא פשע נבזי נגד האנושות, וכשהפעילות נעשית בראש חוצות בעלויות גרנדיוזיות זוהי חוצפה ועזות פנים התובעת כריתה מן היסוד.
שנים רבות ואף בימים אלה ממש, זכויות האדם במדינות ערב השכנות אינן אלא מרמס על צואה מצחינה. כלב משוטט ועכברוש במחילתו חיים להם בעוד בני אדם שנבראו בצלם אלהים נטבחים בהמוניהם. איפה אירגוני זכויות האדם בישראל? אין שומעים מהם לא זעקה ולא לחישה. הם עסוקים בתיעוד מטעי עצים שלא נעקרו, בהכפשת חיילים מוסריים המגינים על חייהם שלהם, בהסרת מחסומים ומכשולים שהוצבו נגד רוצחי תינוקות שפלים, בחרמות ונידויים נגד זכויות האדם של יהודים בישראל, בעידוד ותמיכה לפגוע ככל שניתן במדינת ישראל החבוטה ממכותיהם ובהבאשת ריחה אל ארבע כנפות תבל. הם מתפרנסים להם דשנים ורעננים עם קבלות פנים ומשתאות בטרקליני העולם מהפיכתה של מדינה שלא חטאה, העומדת על נפשה, שקיומה תלוי על בלימה, לפושעת מלחמה. יום דינם מוכרח להגיע!
