חברת שירותי התוכנה מטריקס הודיעה ערב החג על רכישת 50.1 אחוזים ממניות חברת שירותי התוכנה הערבית באבקום, תמורת 15 מיליון שקל. על פניו עסקה רגילה בין שתי חברות עסקיות, אחת מהן ציבורית, עם בעלי מניות שאוהבים לראות הרבה כסף בקופה, לבין חברה קטנה שמצליחה בתחום של ניהול והפעלת מוקדי שירות, תחום שמטריקס לא הייתה בו. אולם מאחורי העסקה הזו מסתתרים הרבה מאוד דברים, חלקם קשורים להווה ואחרים לא פחות חשובים - זהו האקזיט הערבי הראשון, וגם לעתיד: לחלומות של כולנו שיום אחד עוד יהיה פה קצת יותר טוב ואולי גם יבוא השלום.
ההיי-טק סומן כבר מזמן כמגזר שיכול לקרב בין יהודים וערבים. בגלל הגלובליות, בגלל המחסור המתמיד בכוח-אדם בענף ההיי-טק הישראלי ובגלל השינויים הדמוגרפיים המהירים החלים בחברה הערבית, שינויים שגורמים ליותר ויותר צעירים לסיים לימודים אקדמיים ריאליים, בארץ או בחו"ל. אבל למרות זאת רק אחוז קטן של ערבים משתלב בתעשיית ההיי-טק. בסיפור הזה אין אשם אחד. תעשיית ההיי-טק הישראלית ביצעה מספר פעולות בשנים האחרונות שהראו את כוונותיה האמיתיות לאפשר לעובדים ערבים להשתלב בתעשיה. גם גורמים במגזר הערבי, משפיעים ומובילי דעה, נרתמו למיזמים שונים, שמטריקס ומוטי גוטמן היו שותפים בהם. בשורה התחתונה זה הסתכם בהרבה דיבורים ובמעט מאוד מעשים. אין אשם אחד.
לדוגמה מיזם הסבת אקדמאים בנצרת שנעשה עם משפחת זועבי בנצרת בסיוע פעיל של החשב הכללי לשעבר ד"ר רו"ח
ירון זליכה, מיזמים שהנשיא פרס יזם לחיבור בין אנשי תעשיה ישראלים וערבים. בכנסת נערכו לא מעט דיונים בנושא ותמונת המצב העגומה חזרה ועלתה מהם בכל פעם: מתוך 200 אלף עובדי היי-טק בישראל מאות בודדים משתלבים. התהום העמוקה הפעורה בין שני העמים לא מצליחה לסגור את עצמה. ראשי התעשיה חזרו ואמרו שאין שום מניעה להעסיק ערבים. אבל אקדמאים ערבים מעדיפים לעבוד כמתדלקים בגליל התחתון ולא להתנסות בעבודה במפעל היי-טק באזור או בתל אביב. עד כדי כך חוסר האמון משפיע. הם לא מאמינים. החזון לא חילחל למטה. היו"ר של חברה גדולה מופיע בקוקטיילים עם הנשיא ומצהיר על כוונותיו האמיתיות להעסיק ערבים. אבל כשזה מגיע למנהלת משאבי האנוש שלו באחת המחלקות, הסינון הטבעי, הבלתי מוסבר ואולי התת מודע, עובד שעות נוספות.
באחת מישיבות ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת שעסקו בנושא שילוב ערבים במגזר ההיי-טק, הופיע עובד היי-טק ערבי-ישראלי ששפר מזלו והוא מועסק בסאפ ברעננה. הוא סיפר ללא שום בושה על עשרות קורות חיים ששלח לחברות היי-טק ולא קיבל תשובה, על לא מעט ראיונות הזויים שכבר היה בהם אבל הבין ש"זה בשביל הפרוטוקול". אף אחד לא חזר אליו. יום אחד החליט לעשות מעשה, ושלח קורות חיים תחת השם הישראלי אביב. הטלפונים לא פסקו מלצלצל... אגב, את העבודה בסאפ הוא קיבל דווקא תחת השם עפיף, והוא מרוצה מאוד.
השורה התחתונה שהתבהרה היא שהשוויון אינו מחלחל למטה. דרושה פעולה דרסטית, שונה, מקורית, שתשבור את תקרת הזכוכית, בשני הצדדים. המעשה שעשו מוטי גוטמן וחברת מטריקס הוא דוגמה לחשיבה מחוץ לקופסה. הרבה מעבר לצד העסקי, יש כאן אמירה ברורה מאוד: חברים, בענף ההיי-טק בעולם הגלובלי כמו בעולם העסקים בכלל, אין גבולות, אין מחיצות. זה הכל בראש שלנו. אם יש מיזם בצד הערבי-הישראלי שמשרת לקוחות ישראלים של חברת סלקום, שמן הסתם בוררת את מפעילי מוקדי השירות שלה, ואם יש חברה עסקית ישראלית מובילה בשוק שירותי הטכנולוגיה שרוצה להיכנס לתחום הזה - העובדה שלבעלי החברה המצליחה קוראים עמאר תלחמי, לא צריכה לשנות בשום דבר את השיקולים העסקיים. קליטתם של 500 עובדי באבקום אל תוך שורות מטריקס, היא בעלת פוטנציאל לשנות את מאזן החשדות, הפערים והתהום הפעורה בינינו. ברמה התיאורטית כל אחד מעובדי באסקום הוא פוטנציאל לעבוד בכל פרויקט שמטריקס תזכה בו בעתיד, בכל ארגון או מגזר במשק.
לטנגו צריך שניים. גוטמן ותלחמי היו הראשונים שהעזו לצאת לרחבת הריקודים בפומבי. עכשיו צריך לייחל שגם המתחרים משני הצדדים, יהודים וערבים, יתקנאו בהצלחה שלהם וימשיכו להשקיע זה בזה. השקעה של בעלי הון ערבים בחברת היי-טק ישראלית אינה חזון דמיוני. היא יכולה לקרות כאו ועכשיו, כי ההיי-טק יכול להיות הגשר האמיתי למדינות ערב. אמן.
