|   15:07:40
דלג
  אורי אבנרי  
עיתונאי ולוחם שלום על צד שמאל
דוא"ל בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
אתם מתכננים מסיבת רווקים לחבר הכי טוב שלכם? כך תעשו את זה נכון!
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך

כיכר התחריר בתל-אביב

ההתקוממות המצרית יכולה לשמש לנו, לכל היותר, כמטאפורה, כסמל. אבל העיקרון הוא אותו העיקרון: השאיפה ל"ישראל אחרת", לרפובליקה הישראלית השנייה כיכר רבין אינה כיכר התחריר. אבל גם כיכר התחריר לא הייתה כיכר התחריר
26/04/2011  |   אורי אבנרי   |   מאמרים   |   הפיכה במצרים (2011)   |   תגובות
כיכר רבין-התחריר [צילום: AP]

הקמת תנועה פוליטית חדשה היא מעשה בריאה. אין ספר-בישול המלמד איך עושים את זה, בנוסח "קחו 2 מזרחיים, 1 רוסי, חצי דתי, ערבבו היטב...". זה לא הולך ככה. גם לא בנוסח "קחו את שרידי העבודה, הוסיפו קמצוץ של מרצ, ערבב עם חצי כוס מקדימה...". לא הולך

עמרם מצנע הוא אדם סימפטי. הוא מצניע לכת, מקרין אמינות. הוא מזכיר את לובה אליאב המנוח, שהייתה לו רשימת-הישגים מרשימה בבניין הארץ. מצנע בירוחם כמו אליאב בלכיש. איש בעל ערכים.

גם בוז'י הרצוג הוא איש סימפטי, נצר למשפחת אצולה יהודית, במובן הטוב של המילה. אדם שמעשיו מעידים על ערכיו - גם אם יש לו נטייה לרוץ אחרי מעשה ולספר לחבר'ה (האמריקנים).

עמיר פרץ הוא איש מעניין, בעל רקע מרשים. אמנם שגה את שגיאת חייו כאשר תבע לעצמו את תיק-הביטחון והסתבך בעניינים לא לו, אבל משגיאות אפשר ללמוד.

שלי יחימוביץ' היא אישה אסרטיבית, פמיניסטית קנאית, והמצוקות הסוציאליות של המדוכאים והמקופחים באמת בוערות בעצמותיה. נדמה לה שאפשר להקים מפלגה שתקדיש את עצמה כולה למצוקות האלה, ושתשכח בינתיים מהשלום ושאר טרדות לא-פופולאריות. זוהי טעות - מי שבורח מהעניין הפלסטיני, העניין הפלסטיני רודף אחריו וישבש את חשבונותיו. היא תלמד.

כל אלה הם מועמדים להנהגת מפלגת העבודה. כל אחד מהם יכול, אולי, לעצור את שקיעתה, ואולי אף לשמור על הכוח שהיה לה בבחירות האחרונות, ואולי-אולי אף להוסיף לה שניים-שלושה מנדטים.

אז מה? העניין הוא שזה כמעט לא משנה דבר. השלטון במדינה יישאר בידי הימין. היחס בין הגושים - ימין ושמאל - לא ישתנה.

מי שתלה תקווה בעלייתה של מפלגת קדימה נוכח כבר לדעת שזוהי אינה מפלגת-שמאל, וגם לא מפלגת-מרכז - אלא אם כן המרכז הוא אי-שם בימין הרחוק. קדימה היא ליכוד ב', מונהגת בידי אישה שגדלה בבית הליכוד ושחסרים לה, כנראה, חושים פוליטיים. יש במפלגה זו כמה וכמה אפסים פרלמנטאריים, כמה חברים גזעניים שמקומם בין הליכוד וליברמן, וכמה פליטים ממפלגת-העבודה, שמקומם בשום-מקום.

מפלגת-העבודה יכולה להשתקם. יש מפלגות הדומות לעוף-החול ומסוגלות לחזור מן המדבר. אבל מפלגת העבודה היא עוף זקן ומרוט-נוצות. במרבית ימי חייה הארוכים הייתה מפלגת-שלטון, ומעולם לא החלימה ממחלה זו. גם באופוזיציה היא מתנהגת ומדברת כמפלגת-שלטון, שהשלטון נגנב לה. אין לה הכוח לחדש, למרוד, להסתער. היא הייתה ונשארה אגודה מקצועית של עסקנים מקצועיים, ומפלגה כזאת אינה עושה מהפכות.

גם בהנהגת אחד מהחברים והחברות האלה, היא לא תסתום את הבור הפעור במערכת הפוליטית הישראלית. היא לא תהווה את כיכר-התחריר הישראלית. היא לא תחולל את המהפכה, שבלעדיה תמשיך מדינת-ישראל להתקדם בצעדים נמרצים לקראת התהום.

בכיכר התחריר לא נפגשו שרידיהן של מפלגות ישנות. בוודאי, הם היו שם - אנשי מפלגת הוופד, אחרוני הנאצריסטים, קומוניסטים ואחים מוסלמים. אך לא מהם יצאה היוזמה, לא הם סיפקו את הלהט, לא הם הדליקו את המדורה, המאירה את שמי העולם הערבי כולו.

בכיכר נולדו כוחות חדשים לגמרי, יש מאין. עד היום אין להם שם, חוץ מתאריך האירוע המכונן - 25 בינואר. אבל כל אחד יודע מנין באו ואיך הם נראים. בלית ברירה קוראים להם "הדור הצעיר". זהו מקבץ של תקוות ושאיפות, הנוגעות לכל תחומי החיים. זוהי ההחלטה ליצור "מצרים אחרת", שונה לגמרי מזו שהייתה אך אתמול.

מובן שאין כמעט שום דמיון בין מצרים וישראל. ההתקוממות המצרית יכולה לשמש לנו, לכל היותר, כמטאפורה, כסמל. אבל העיקרון הוא אותו העיקרון: השאיפה ל"ישראל אחרת", לרפובליקה הישראלית השנייה.

הקמת תנועה פוליטית חדשה היא מעשה בריאה. אין ספר-בישול המלמד איך עושים את זה, בנוסח "קחו 2 מזרחיים, 1 רוסי, חצי דתי, ערבבו היטב...". זה לא הולך ככה. גם לא בנוסח "קחו את שרידי העבודה, הוסיפו קמצוץ של מרצ, ערבב עם חצי כוס מקדימה...". לא הולך.

תנועה חדשה מהסוג הדרוש צריכה לקום יש מאין, מכוח חזונה של קבוצת מנהיגים צעירים בעלי השקפת-עולם חדשה, המתאימה לעתיד ישראל. קבוצה החושבת בדרך חדשה, הרואה את הדברים באור חדש, המדברת שפה חדשה. זה קורה פעם בדור, אם בכלל. כאשר זה קורה, זה ייראה מרחוק.

ברגע זה יש לפחות חצי תריסר קבוצות בישראל, המתכננות את המהפכה הזאת. אולי אחת מהן תצליח. אולי גם לא, והניצוץ יידלק רק בעתיד. כמו שאמר הרב היהודי הצעיר מנצרת "בפירותיהם תכירו אותם!".

כמה דברים נראים לי חיוניים לגמרי, כדי שיוזמה כזאת תחולל את הנס: השקפת-העולם החדשה צריכה לחבוק את כל תחומי ההוויה הציבורית. רווחה בלי שלום היא קשקוש, שלום בלי שינוי ערכים פנימי לא יצלח, האידיאלים בני-האלמוות של חירות, צדק, שוויון ודמוקרטיה צריכים לחול על הכל, בכל התחומים.

החוכמה ה"פרגמטית" אומרת את ההפך. חלילה לערבב. אם תדבר על שלום, יברחו חסידי הרווחה. אם תדרוש שוויון למיעוטים, יברחו בני הרוב. זה נכון למי שחושב על הבחירות הבאות. זה לא נכון למי שחושב על הדורות הבאים.

מי שיוצא לדרך כשהוא שואף לצבור את מרב המנדטים בבחירות הקרובות לא יעשה היסטוריה. רצים למרחקים קצרים לא יביאו את השינוי הגדול. הוא דורש רצי מרתון (מנחם בגין, כדאי להזכיר, הפסיד בתשע מערכות בחירות, עד שחולל את המהפך הגדול. מה חוללו יגאל ידין וטומי לפיד?).

תנועה שקמה יש מאין, תנועה הנושאת בחובה את העתיד, אינה יכול לדבר את שפת האתמול. היא צריכה להביא עימה שפה חדשה - מושגים חדשים, סיסמאות חדשות. שפה כזאת לא נולדת במשרד-פרסום. מי שמעתיק את שפת קודמיו, נגזר עליו להמשיך בדרך קודמיו.

השפה החדשה צריכה להיות כזאת שתוכל להגיע אל מוחם - ובעיקר אל ליבם - של כל חלקי הציבור. עוד מפלגה אשכנזית חדשה לא תביא שום ברכה. תנועה חדשה צריכה להגיע אל נבכי נפשם של יהודים וערבים, מזרחיים ו"רוסים", חילונים ודתיים (לפחות חלק מהם), ותיקים וחדשים, מבוססים ועניים. מי שמוותר מראש על אחד הציבורים האלה, גוזר על עצמו כישלון.

הרבה אנשים פיקחים, עתירי ניסיון בפוליטיקה, יחייכו כאן בשמץ של רחמנות. חלומות באספמיא. אוטופיה. זה לא יקרה. אין אנשים כאלה, אין חזון כזה, אין אש בעצמות. לכל היותר יש אנשים טובים, ששמו את עיניהם במושב בכנסת הבאה.

ייתכן שהם צודקים. אבל אותם האנשים היו מחייכים גם אילו אמר להם מישהו, לפני חמש שנים, שהציבור האמריקני יבחר בבחירות דמוקרטיות בנשיא שחור. זה הרי נשמע כאבסורד גמור. נשיא שחור? בוחרים לבנים? באמריקה?

ואותם האנשים היו פורצים בצחוק רועם אילו אמר להם מישהו, לפני שנה, שמיליון מצרים יתאספו בכיכר המרכזית בקהיר וישנו את פני ארצם ללא-הכר. מה? מצרים? העם העצלן והסבלני הזה? מדינה שבכל ששת אלפי שנות ההיסטוריה הכתובה שלה לא היו אפילו חצי תריסר מהפכות? אבסורד!

ובכן, יש הפתעות בהיסטוריה. לפעמים, כשהמים מגיעים עד נפש, עמים מסגלים להפתיע את עצמם. זה יכול לקרות אצלנו. זה לא יפתיע את מי שיש לו אמונה בציבור הזה.

נכון, כיכר רבין אינה כיכר התחריר. אבל גם כיכר התחריר לא הייתה כיכר התחריר.

תאריך:  26/04/2011   |   עודכן:  26/04/2011
אורי אבנרי
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
כיכר התחריר בתל-אביב
תגובות  [ 7 ] מוצגות   [ 7 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
ישראלי מן המנין
26/04/11 14:16
2
רונן גולדשטיין
26/04/11 18:07
 
בלייר פורטנוי
29/04/11 18:48
3
קורןנאוה טבריה
26/04/11 21:00
4
קורןנאוה טבריה
26/04/11 21:08
5
דיאגנוזה
27/04/11 02:18
6
פלא יועץ
27/04/11 10:35
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
  • לא רק אסד ומשפחתו הם השולטים בסוריה, אלא גם העילית של הקהילה העלאווית.
26/04/2011  |  יהודה דרורי  |   מאמרים
קבלתי דוא"ל מעניין, שכותרתו "הרהורים בעקבות צפייה מקרית בשידור טלוויזיה בשביעי של פסח" ובו נאמר: "במשדר נמסר מתכון ומכיוון שצפיתי במקרה בחלק מהמשדר, לא היה ברור לי מדוע נבחר דווקא המתכון המסוים לשידור ביום החג. כשהצצתי במסך, ראיתי שאחד המרכיבים הנדרשים להכנת המאכל היה 'פירורי לחם'.
26/04/2011  |  יאיר דקל  |   מאמרים
השבוע שבתי מלונדון. עיר יפהפייה, צבעונית ומדהימה. קיים בעיר הזו מגוון רב, צבע רב, יופי רב והרבה טוב-טעם המסתיר מאחוריו היסטוריה של מאות שנים. בדרך-כלל, כאשר בני-מיננו הישראלים שבים מטיולים שכאלה, הם שבים עם רשמים חזקים מאוד על התרבות השונה אליה הם נחשפו. אבל מה? "אין כמו ישראל". גם אני שבתי עם הרבה מאוד רשמים מהטיול הזה, אבל הרשמים הובילו אותי לאמירה אחרת לחלוטין – אין כמו ישראל, אבל יש פה עוד הרבה מה לשפר ומה ללמוד. במיוחד בהקשר של התחבורה הציבורית.
25/04/2011  |  מיקי פרי  |   מאמרים
חג המימונה - הינו חג יום האמונה. המקור בו אני נתלה, הוא אחי הבכור פנחס חזן שהיה עוד בצעירותו לתלמיד חכם ולימד בפדלה שבמרוקו. הוא היה אומר, כאשר ישראל חצו את ים סוף, בכ"א ניסן, שביעי של פסח, (רש"י לשמות י"ד, ה: והוא יום שביעי של פסח. בשירת הים כתוב: ויאמינו בה' ובמושה עבדו.
25/04/2011  |  משה חזן  |   מאמרים

25/04/2011  |  מיכל מנין  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
דן מרגלית
דן מרגלית
ביבי הוא הסוכן המדיני היעיל ביותר של אירן אף שאינו עושה זאת במודע ובמתכוון חלילה    הוא הסוכן הפוליטי של טראמפ נגד המפלגה הדמוקרטית במודע
בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
הרבה זמן כבר לא חוויתי פער גדול כל כך בין המציאות לסיקור המעוות שלה בתקשורת הישראלית    צר לי לקלקל למחרחרי הריב והמחלוקת, אבל מה לעשות, פשוט הייתי שם וזה היה הרבה פחות דרמטי...
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il