|
|
סלידה עמוקה שרוחשים מערביי העולם כנגד אזרחי ישראל הערבים [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
המאורעות ההיסטוריים שאנו עדים להם במזרח התיכון משרתים את מדיניות הקפאון המדיני של ממשלת ישראל. בדומה לתוכניות הריאליטי החותרות למכנה המשותף הרדוד ביותר כדי לשבות את ההמון, כך גם מלאכת ההסברה של הממשלה בתקשורת המקומית מתבססת בעיקרה על אמירות פופוליסטיות שמטרתן לפרוט על מיתרי הפחד של ההמון.
כך, חוזרים נציגי הממשלה השכם והערב על האמירות השגורות כי אנו אי של שפיות בתוך ים של אי שקט וכן ברור לכולם כי התנהלות הממשלה אינה משקפת קיפאון מדיני אלא פיכחון מדיני. ההתבטאויות האחרונות של ראש הממשלה נתניהו נוגעות במכנה המשותף הרחב ביותר - הפחד המדגיש את העובדה כי הקיפאון המדיני מוכיח את עצמו בעיקר לאור התמורות וחוסר היציבות השוררים באזור.
בשדה החוץ דיפלומטי ממלאת הממשלה פיה מים ואינה מגיבה למאורעות המתחוללים מעבר לגבולות המדינה מתוך תפישה יהודית מסורתית כי מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים וכל התבטאות בנושא עלולה להסיט במהרה את הלהבה לכיוון השטן הקטן הידוע- מדינת היהודים.
בעוד שאנו מבינים מדוע ממלאת הדיפלומטיה הישראלית פיה מים נוכח הטבח שמבצעים מנהיגי העולם הערבי כנגד אזרחים תמימים, עולה וחוזרת השאלה המתריסה מדוע לא נשמעת זעקתם של חברי הכנסת הערביים נוכח מעשי הטבח היומיים בסוריה ובלוב וזאת בניגוד לארועי דמים מינוריים בהרבה דוגמת ספינת המרמרה שבה נשמעה זעקת חברי הכנסת הערביים למרחוק.
הסיבה נובעת מהחשדנות ומסלידה עמוקה שרוחשים רבים מערביי העולם כנגד אזרחי ישראל הערבים החוסים תחת צילו של האוייב הציוני ואף זוכים "אללה ירחמו" להטבות אזרחיות כתושבים מן המניין. לא משנה העובדה עד כמה מנסים ערביי ישראל להתחבב על אחיהם היושבים בפלשתין, בירדן ובסוריה על-ידי השמעת קולות איבה וזעם כנגד ממשלות ישראל לדורותיהם בכל הזדמנות אפשרית.
למרות כל אלו, בעיני רבים בעולם הערבי ובדומה לקהילת נטורי הקרתא החרדית הבזה למתיישבי הארץ הציונים, נחשבים אזרחי ישראל הערבים כבוגדים החסים תחת צילה של המדינה הציונית. ניסיונות חברי הכנסת הערביים מחזיקי התעודה הכחולה להקצין את התבטאויותיהם כנגד המדינה נתפסת בעיני רבים בעולם הערבי כניסיון עקר ותפל מיסודו.
בניגוד לכך, כל התבטאות פומבית כנגד ההתנהלות הברברית חסרת המעצורים של מנהיגים בעולם הערבי כנגד אזרחים חפים מפשע רק מעלה עוד יותר את מפלס החשדנות. לפיכך ברור מדוע קולם של חברי כנסת ערביים כנגד מנהיגים בעולם הערבי, גם אם אלו מבצעים פשעים נוראיים כנגד בני עמם לעולם לא יישמע.
