זוטי דברים, צבי מרום <span style='font-weight:normal;'>[6]</span>

בצה"ל יש אנשים נפלאים המוכנים בכל עת להקריב עצמם.

בצה"ל יש שיכבת שומן בלתי נסבלת.

הידיעות שהופיעו לאחרונה בעיתונים בנושא רכב האלופים, פיז'ו 607 או וולוו S80 מדגימות לאיזו צרה נקלענו.

במדינה קטנה עם צרות ביטחוניות גדולות, הצבא הוא ציר שסביבו סובבת שגרת חיינו.

כל אחד מאיתנו מאמין ומקווה שהטובים והמסורים הם אלו שמנהיגים את ילדינו.

לרוע המזל, במשך השנים כמו בכל ארגון בירוקראטי, עברו המערכות הביטחוניות שלנו הסתאבות ניכרת.

צבא הקבע שלנו הפך מארגון שמטרתו לייצר חבורה מקצועית קטנה שתנהיג את צבא העם וחילותיו המקצועיים, לארגון שתנאי ההעסקה בו חסרי אח ורע או צידוק כלשהו.

לדוגמא: יציאה לפנסיה בגיל 44, ולעיתים בגיל מוקדם יותר, הינה שערוריה בלתי נסבלת.

כל הטבה הניתנת לקציני קבע בשרות קרבי נבלעת במהירות בקיבתו הגרגרנית של שאר מערך הקבע.

סיפור רכבי האלופים הינו רק אחד מהאירועים המכוערים ביותר שנראו לאחרונה. לפנינו מקרה קיצוני של חוסר דוגמא אישית.

אין שום, אבל שום סיבה בעולם לתת רכב פאר מסוג זה לאלופים. אין זה משנה כלל ועיקר איזו הנחה הצבא מקבל עליו.

כל אלוף הראוי לדרגותיו צריך לסרב לנסוע ברכב כזה, לפחות כל עוד כל חייל המשרת בשטחים לא קיבל אפוד קרמי וכלל הרכבים לא עברו מיגון הולם.

עקרונית, רצוי מאוד שמפקדי הצבא יוותרו על מותרות מעין אלו.

ואם הדבר אינו ברור דיו, הרי העם צריך להכניס את שליחיו למה שהיה פעם צבא העם ולעשות שם סדר ורה-אירגון - בנפשנו העניין.

לפני זמן מה התפרסם בגיליון סוף השבוע ראיון עם עמירם סיוון, יו"ר הנהלת בנק הפועלים.

המרואיין הרבה להדגיש את רקעו הסוציאליסטי ואת דרישת הצדק הסוציו-מהפכנית בעברו.

ומה אתה עושה עם כל כך הרבה כסף (865 אלף ש"ח לחודש עלות שכר)? - הקשתה הכתבת הנפעמת.

והשיב עמירם משהו בסגנון - "אם יקרה לי משהו טוב לדעת שלילדי יש דירה" - אכן צניעות ראויה.

בהנחה שילדיו של מר סיוון אינם מתכוונים לקנות את ארמון בקינגהם (בשותף), סבורני שהיו"ר יכול להסיר דאגה אחת מליבו: לא תהיה מצוקת דיור לילדי סיוון.

מאידך, מדינת ישראל שופעת באקס - סוציאליסטים שהעלו פימה עלי כסל והם חיים במין בועה שלה ולמרבית הציבור אין ולא כלום.

אנשים אלו כמו גם קיבוצים רבים עברו להקצנה הפוכה.

מן האדיקות הסוציאליסטית של נעוריהם הפכו לקריקטורה של הקפיטליזם.

על-מנת להרגיע מעט את המצפון העטוף יפה נאה בשכבות שומן, מוציאים הנ"ל מהארון את נעוריהם הסוציאליסטים במעין טיהור אשמה דמיונית.

מכיוון שקיומנו בארץ תלוי לחלוטין בשותפות גורל, רצוי מאוד שאלו ששמנו ובעטו יושיטו יד אמיתית, למשל, לאלו שאך זה עתה הגיעו.

אני משוכנע שאם מר סיוון היה מדי פעם באופן אישי ואנונימי לחלוטין מבקר ותומך בעולים במצוקה לדוגמא, הרי לא היה נגרע ולוא בוידעם אחד מדירת ילדיו.

תחושת נעורים אמיתית ומחממת היתה ממלאת את חדרי ליבו. מן תחושה כזו שהטוב שבכיסאות ההנהלה אינו גורם.

הדבר גם ראוי מאין כמוהו, ליו"ר הנהלת מוסד הנושא את השם: "בנק הפועלים".

אם יש מחסור בכתובות ראויות הרי מערכת NFC, והחתום מטה ישמחו לספקן.

מעלעול בדפי העיתונות בימים האחרונים, עולה כי חכמי האוצר ווזיריו החליטו להקדים את איחולי השנה הטובה מסוף ספטמבר לתחילת אוגוסט.

בהנחה שפקידי האוצר לא חמדו להם לצון, הרי שצפויה לנו שנת שגשוג ופריון ו-%4 צמיחה תל"ג שנתית.

במהרה כל מחלקה כלכלית בכל ארגון כלכלי ופיננסי תפרסם תחזיות סביב מספר זה: מי 3.5, מי 3.8, מי 4.2.

איני כלכלן, וממעט הספרים שקראתי בתחום הגעתי למסקנה שתחזיות כלכליות שאינן עומדות במבחן ההיגיון הצרוף, פחותות בדיוקן מכישוף וודו.

לנוחות ציבור קוראי המחלקה הכלכלית שלי (אני) הרי בזאת תחזית מעודכנת לשנה הקרובה:

הצמיחה השנתית תהיה 1.5% בקירוב (אם נעבוד קשה מאוד ויהיה לנו גם קצת מזל) כי:

- כלכלות אינן משנות כיוון במהירות;

- כי אנו חיים באזור מחורבן של העולם וההוצאות הצבאיות והביטחוניות רק יגדלו;

- יבואו תיירים, אבל מעט (הם לא אוהבים שיורים בהם);

- כלכלת ההיי-טק נמצאת עוד כברת דרך מהתאוששות והתחרות הולכת ומתעצמת;

- אנו במחצית 2001 ומעט אם בכלל החלטות כלכליות נכונות (או כלשהן) בוצעו.


ואחרון ולא חביב:

ממשלתנו האהובה מתכוונת למצוא דרכים לעקוף את הר הבירוקרטיה (שממשלות ישראל לדורותיהן יצרו).

כלומר, לא לחסל את ההר שרגליו רגלי ירדן פודמינצקי וראשו בעננים, אלא, לעקוף אותו.

כלומר, ההר חי וקיים וימשיך למעוך את כולנו תחתיו.

אי לכך, שנה טובה גם לכם חכמי האוצר, פוליטיקאינו ושאר האחשדרפנים העומדים בראש.

שלכם, הזנב