יזכור?

יזכור!
מי יזכור?
האינדיבידואל?
הוא לא רק זוכר את כאבו האישי, כאבו אינו בר-שיכחה כלל.
או הו כמה שהוא זוכר, כל ימיו ולילותיו ועד אלי באר שחת.
קפד ראשו של יזכור והתקן נ. תחתיו.
יזכור, זה שהוא יזכור, האחר כאומר לא נוגע לי.
נזכור! זה אנחנו, כלל ישראל. לרבות שופטיו ורשמיו.
שמא כאן טמון זרע הרוע של מנהיגי העם ושוטריו,
שלוקחים סמכות לשטות בעם ואינם לוקחים אחריות על מעשיהם.

ועד אז, שירו.
התקווה לעשוקי טפחות בארצם
כל עוד הרבב פנימה
רפש תמידי בכפייה
ולשופטי אזרח במזימה
אות קין לאביון אקציה

עוד לא למדה ממשלתנו
התאווה תושְבת ובינתיים
להיות או לחדול בארצנו
הֵרְץ כתב לניקיון השוליים
הנָבְחַן עממי.