לפני כשנתיים נולד לירון אח ושמו גל, אך... לא אח רגיל, לא אח כמו של כל שאר הילדים בכיתה, אלא אח עם בעיה - לגל היה שכלי. כשירון ראה שנולד לו אח כזה, הוא כל כך לא רצה בו, והתבייש בו. הוא לא סיפר לאף אחד שיש לו אח כזה. הוא פחד שיצחקו עליו, שילעגו לו וידחו אותו מה'חבורה'.
ירון היה ילד מקובל, אהוב על כולם - פשוט ילד "מושלם", וכשאחיו גל נולד, הוא חשב שזה יוריד את מעמדו. גל דווקא ניסה להתחבר אליו, צחק אִתו, אך בכל פעם ירון התעלם ממנו, וניסה להדחיק את המחשבה שיש לו אח כזה. הוא תמיד התלונן: "למה לי אין אח כמו של כולם?". תאריך יום ההולדת של ירון הגיע. ירון לא רצה לחגוג. הוא התבייש שחבריו יבואו אליו הביתה ויראו את גל, אותו הסתיר כבר כשנתיים. הוא פחד שהם ילעגו לו, ולכן החליט לא לחגוג.
באותו יום ירון חזר ממשחק הכדורגל, וכשהגיע הביתה ראה את כל חבריו בביתו, חוגגים לו מסיבת הפתעה. ירון לא שמח. החיוך על הפנים לא הופיע, הוא חשב רק - האם גילו משהו על גל או שעדיין לא הספיקו לראותו?
הדבר הראשון שירון עשה היה - ללכת להחביא את גל בחדר, כדי שלא יראו אותו. לפתע פרץ הבכי של גל. חבריו שמעו את הבכי המתפרץ והלכו לעבר החדר לראות מי שם. ירון רעד. הוא כל כך פחד מהתגובה של חבריו. פתאום הוא שמע את נועה אומרת: "יואו, איזה מתוק."
ירון לא הבין אל מי נועה מדברת, אך לאחר מכן הבין שכל החברים מתלהבים מגל, צוחקים אִתו ואוהבים אותו. ירון הבין שהוא טעה לגבי אחיו, ויש לו אח מושלם בדיוק כמו כל אח של אחד החברים, והוא לא שונה בגלל הפיגור שיש לו.
בלילה, כשכולם הלכו, ירון ניגש אל המיטה של גל, ביקש סליחה, ואמר לו: "אחי, אני מצטער על שנתיים שלא הכרתי בך. אתה האח הכי טוב בעולם, אני אוהב אותך!"
