מנהל מקרקעי ישראל הוא נושא על כתפיו את האחריות למחדל ההולך ומתרקם ממש לנגד עינינו בעניין הפסד אדמות המדינה בדרום הארץ, וזאת בניגוד למורשת ראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון, בניגוד להצהרות ולהבנות המנהל עצמו בדבר עיקר תפקידו ויעדיו, ובניגוד לחוק הקיים במדינת ישראל.
מדובר בהזנחה הגובלת בהפקרות גדולה מדיי בכל קנה מידה - עד כדי חובה לחקור את המחדל, בין אם נטישת האדמות תתבצע, ותגרום לנזק בלתי הפיך למדינה מבחינה ביטחונית, כלכלית, חברתית ומוסרית כאחת, ובין אם יסוכל המהלך וייחסם - כי אז יהא המנהל אשם "רק" בכך שאפשר בנייה ללא היתר בהיקפים אדירים, כמו גם עיבוד אדמות המדינה ועשייה בהן כרצון הפולש ללא דין וללא חשבון, לרבות יצירת תשתית מעין-משפטית לדרישת חזקה בקרקעות הלאום.
צריך להבהיר:
- נוכחות בקרקע - לא יוצרת בעלות.
- עיבוד הקרקע וביצוע בניה בלתי חוקית בה - לא יוצרת בעלות.
- איומים וביצועם - לא יוצרים תשתית לבעלות, במיוחד כאשר מי שנסחט הוא המדינה.
- דיבורים והפגנות לא יוצרים מסמכי בעלות שאינם.
בעלות על קרקע, על כל מקרקעין, היא חדה וברורה, מגובה במסמכים ובראיות שקשה להשיג עליהם, ואינה מהווה נושא מעורפל ובלתי ניתן לבדיקה מדויקת. לפיכך, מלאכתו של ממ"י להוכחת הטענות - היא קלה, ברורה, מיידית, ועם יתרון משפטי מובהק. במצב דברים זה, אין על מה לוותר.
ממשלה שתיזום מהלך של נטישת קרקעות המדינה בסיטונות בנגב, לא תזכה למחילה לאחר שיובן ויוכח מהו הנזק הלאומי שייגרם ממהלך כזה. למעשה אין לשום ממשלה מנדט לזנוח זכויות שבמקרקעין כי מה ששייך לה - שייך לעם, לאזרחים, לתושבים שלא מוותרים להם על שום מ"ר ועוד מפקיעים ללא תמורה, או עם תמורה סמלית, לטובת צורכי ציבור.
אי-אפשר לנקוט איפה ואיפה - מצד אחד יד קלה על העט כאשר מדובר באדמות הלאום ברחבי הנגב לטובת מי שאין לו בהן דבר מלבד שהייה ובנייה בלתי חוקית, ומצד שני נקיטת מדיניות קשה ודקדקנית כלפי תושבי המדינה באזורים עירוניים ואחרים בכל רחבי המדינה ובכל יישוב.
מנהל מקרקעי ישראל מחזיק אלפי פקידים בבנייני פאר במרכז הארץ כדי לשמור על אדמות הלאום, והשמירה הכי ערכית היא על אדמות הנגב כיום, ולא היכן שקל.
עיקר תפקידו של ממ"י יכול וצריך להתממש בנגב, ואם המנהל אינו יכול - אז מוטב שיניח לכל הנושא המורכב והחשוב הזה, ויימנע מלבצע את תפקידו רק היכן שקל לעשות זאת.
