יושב-ראש לשכת עורכי-הדין - הישגים בקרוב

לפני כשבועיים ניהלתי שיחה ידידותית עם פעילה במחנהו של ראש לשכת עורכי-הדין יורי גיא-רון. כדרכי, חזרתי על הערכתי, המוכרת לקורא, לפיה מצבם של לשכת עורכי-הדין ומקצוע עריכת-הדין הידרדר בשנים האחרונות באופן שכעת כבר לא ניתן לדבר על אפשרויות שיקום. לא נכון, היו המון הישגים - מחתה הפעילה. מה הם ההישגים?, התעניינתי. למיטב ידיעתי, ואני עוקב די מקרוב אחר ההתרחשויות, לא יכול עו"ד גיא-רון להתגדר ולו בהישג משמעותי אחד.

מניתי מספר יוזמות מרכזיות שאף אחת מהן לא הבשילה לידי גמר. היוזמה להארכת תקופת ההתמחות - נושא מוסכם על כ-ו-ל-ם (חוץ מהמתמחים כמובן) - תקועה; הענקת תוארי מומחיות לעורכי-דין בתחומי משפט שונים - יוק; חובת ביטוח אחריות מקצועית? - מה פתאום?; שינוי מבחני ההסמכה? - לא בסמכות הלשכה!; צמצום מספר המכללות? - אסור לדבר על זה!; חובת השתלמויות? - מי שמע ומי ראה?.

הבעיה, אמרה לי הפעילה, נוגעת לעובדה שהנהגת הלשכה מזוהה עם השמאל וזה מה שתוקע כל יוזמה. אני לא סבור כך, אמרתי, אם כי משקלה הציבורי והפוליטי המועט של הלשכה אינו תורם דבר. אמת כי הנהגת הלשכה היא קואליציה שבין סיעות השמאל לנציגות המיעוט הערבי, וברור שהנהגה שמאלנית רדיקלית אינה תואמת את השקפות רוב חברי לשכת עורכי-הדין, אולם על כל אלו היו יכולים לכפר הישגים מקצועיים, ואם אלו אינם בנמצא - יש לנו בעיה קשה. אם נכונה הטענה שבגלל היות הנהגת הלשכה שמאלנית נמנעים מהלשכה הישגים, הדבר מצביע על כך שיש לנו גם הנהגה לא מקובלת מבחינה פוליטית, ובשל כך גם עקרה מבחינת הישגיה המקצועיים.

אני איני סבור שההסבר של הפעילה המייחס את הכישלונות לזהות הפוליטית של ההנהגה הוא נכון. מה שחסר להנהגת לשכת עורכי-הדין הוא היכולת לנהל מאבק מיליטנטי בוטה וחסר-פשרות שמטרתו להשיג תוצאות. יושב-ראש הלשכה אינו איש ריב והוא חרד מכל עימות ממשי. עקב כך די היה בהרמת גבה מצד ציבור השופטים על-מנת שיבטל מיד את משוב השופטים. כדי לנהל מאבק נחרץ נדרש אופי לוחמני קשוח, אך מי שחרד מהאיום ששופטים ונכבדים לא יופיעו לכינוס השנתי שלו, או ייעדרו ממנו בהפגנתיות - אינו האיש לנהל מאבקים כאלו.