בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האם כדי להצליח צריך רק מוצר טוב?
|
האם מוצר מצליח בישראל לבטח יצליח גם בחו"ל? האם ייבוא של "מוצרים מנצחים מחו"ל" אשר הוכיחו את עצמם, יחזרו על הצלחתם גם בארץ? האם מדובר רק ב"מזל" או שישנם גורמים נוספים התורמים להצלחה?
|
הטעם אינו המרכיב הבלעדי [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
כולנו רוצים להצליח ולשם כך אנו עמלים בפיתוח ואו במציאת המוצרים המתאימים ביותר לצרכנים שלנו, אולם לא כולנו מצליחים. ישנם המביאים מוצרים "מנצחים מחו"ל", אשר הוכיחו את עצמם שם, אולם לא מצליחים בארץ. האם זה רק "מזל" או שישנם גורמים נוספים?. לאחרונה שמעתי סיפור, אשר אם תהיה לכם סבלנות, לקרוא עוד כמה שורות, משהו כמו עוד 330 מילים, אולי תצאו מכך מורווחים, נשכרים ואולי עם מוסר השכל קטן בצידו. מוכנים? קדימה לעבודה!. הסיפור אינו לקוח מספורי האגדות, אלא מעשה שקרה בארצות הברית הגדולה מלפני כ-35 שנה, בתקופה שרבים כאן בישראל, חשבו שאין כמו אמריקה ורק שם ניתן להצליח ולהתבסס. מיודענו שנקרא לו בשם המקורי, ישראל, בן למשפחה תימנית ענפה, החליט לנסות את מזלו ופתח בעיר ניו-יורק דוכן לפלאפל. הוא רקח והשתמש במיטב החומרים, השקיע בחנות ואף תלה שלט ענק בקדמת החנות בשם פלאפל באנגלית. ישראל לא וויתר בשום פרט, רכש פיתות טובות, השקיע בציוד, החליף את הריצוף, רכש ציוד מטבח ואף הקפיד להחליף את השמן בעיתו, אולם הלקוחות מיעטו לפקוד את המקום. ישראל לא ויתר, החליט אף להשקיע בפרסום בעיתונות המקומית ואף ניגש לבית הדפוס המקומי וייצר פליירים כולל פליירים עם קופונים, אשר החלו באותה עת לככב בארה"ב, אולם ההצלחה לא האירה לו פנים בלשון המעטה, אלא נהפוך הוא, שכן רמת ההוצאות שלו גדלה פלאים והעסק החל לסחוט את משאביו הנפשיים שלא לדבר על מקורות המזומן שלו. רצה הגורל ובאותה עת הגיע לניו-יורק, קרוב משפחה שלו, אשר סיים באותה עת צבא וגם הוא רצה לנסות את מזלו בעיר הגדולה, נקרא לו בשם הספרותי, משה. למשה היה זמן פנוי ולכן עזר לישראל בחנות והיה לו מאד עצוב שהעסק לא הלך, על-אף העובדה שהפלאפלים היו מעולים, מהטובים שאכל מימיו. חשב משה וחשב, איך מוצר כזה טוב לא מצליח במקום הכי טוב והכי סואן בעולם?. החליט משה לקחת "יום חופש" מהעסק, אשר במהלכו למד משהו על הרגלי הצריכה המקומיים וחזר בערב עם רעיון לישראל. למחרת נגשו במרץ ליישם את הרעיון, אשר במהלכו לא הכינו כדורי פלאפל "רגילים", אלא קציצת פלאפל אשר דומה בצורתה החיצונית לקציצת בורגר אמריקני, שהצרכן מכיר מבשר ובמקום שירות מאחורי דלפק, הפכו את הסלטים לבר סלטים בשירות עצמי. הלקוחות שלמו עבור פיתה ובתוכה קציצת בורגר שעשויה מאותם החומרים כמו שבכדור פלאפל רגיל. כמובן שהשלט פלאפל הוסר ובמקומו הונח שלט חדש תחת השם בורגר צמחוני. כמובן שההצלחה הייתה היסטרית....והכול משום שהם דיברו לצרכנים בשפה שהם מבינים (הצרכנים האמריקנים מלפני 35 שנה לא ידעו בכלל מה המושג פלאפל, דבר שלא קיים היום), מבלי הצורך לחנך אותם וללמד אותם על מוצרים חדשים. נראה, שמוצר שמצליח במקום אחד בעולם, הוא הבסיס, אולם לבטח לא הערובה היחידה להצלחתו.
|
תאריך:
|
16/05/2011
|
|
|
עודכן:
|
16/05/2011
|
|
יובל לובנשטיין
|
האם כדי להצליח צריך רק מוצר טוב?
|
|
איל הממון האוסטרי, גינטר זקס (78), שהתאבד בשבוע שעבר בשווייץ, בשל מחלת האלצהיימר שממנה סבל, היה, בין היתר, בעליה של מנהרה תת-קרקעית בעיירת הנופש פלדן, שבחבל קרינתיה באוסטריה, ושעמדה לרשותו הבלעדית.
|
|
|
אגף שש זה לא כלא שש אצלנו. זה משהו הרבה יותר גרוע. היה זה במסגרת עבודתו, באחד מביקוריו של הרופא והסופר ד"ר צ'כוב, כדי לבצע תחקיר במחנה עונשין רוסי באי נידח. מה שראו עיניו - כה זעזע אותו, שהחליט להעלות זאת על הכתב כסיפור קצר. לעומת המחזות שלו הארוכים והמיגעים לעיתים, בהם החברה האריסטוקרטית מתדייינת על הא ועל דא, כאן הוא מצליח לגעת עמוק בנפש האנושית, לחשוף את דוויי החברה, את הקלות הבלתי נסבלת בה אנשים, לעיתים פושעים ולעיתים סתם כאלה שסר טעמם בפני השלטון, כיצד הם מושלכים למשהו גרוע יותר מכלא - לבית משוגעים בו מכים, מענים ומתעללים בהם, כמו היו גרועים מכלבים או חיות.
|
|
|
האותות הראשונים לכך שמשהו עומד להתרחש ניכרו כבר בשעות הבוקר המוקדמות: בתחנות הרדיו התעקשו הכתבים לשגר הודעות הרגעה. לא צפויות הפרות סדר חמורות, כך אמרו, צה"ל והמשטרה ערוכים. הנה לכם סימן שהדברים עומדים להשתבש: ממש כשם שסערות איומות שמבשרים עליהן מראש בכותרות גדולות כמעט לעולם אינן מתחוללות. מדוע נדרשים כתבים צבאיים וכתבים לענייני משטרה לעסוק בחיזוי ולא בדיווח על עובדות?
|
|
|
"רווקים ורווקות" מאת חנוך לוין הוא מחזה על צעירים הכמהים לאהבה ולא מצליחים להגשים אותה. בדרך החנוך לוינית האופיינית, מנתר המחזה כאפוף תזזית מתמונה לתמונה, משבץ כדרכו הגיגים פילוסופיים הזויים בחלקם ולא שוכח לעסוק בהפרשות הגוף ועוד מכמנים השמורים ללוין והעושים את הצגותיו לייחודיים כל כך.
|
|
|
למרות שהאופרה נכתבה ב-1791, היא רעננה ושובבה ומלאת עליצות כאילו נכתבה היום. העיבוד המיוחד של הבימאי ז'אן לואי גרינדה, שמציב את סצינת הפתיחה בחדר ילדים בני זמננו, עם טלוויזיה, עובר חיש קל עם הרדמם לעולם קסום ופנטסטי, פרי חלומם;
|
|
|
|