עשר שנים נדרשו לארצות הברית כדי לחסל את אוסמה בן-לאדן. הדבר קרה דווקא במהלך כהונתו הכושלת של ברק חוסיין אובמה. התוצאה: התחזקות פתאומית, גם אם זמנית, של אובמה, שביצע חיסול ממוקד, מבורך לכשעצמו, של רב-המחבלים. ניתן לומר על אוסמה שבמותו ציווה לנו את אובמה.
ראש הממשלה
בנימין נתניהו לא יכול היה לצפות לעיתוי גרוע יותר לביקורו בארצות הברית. מלכתחילה לא היה ברור הצורך בביקור בוושינגטון בכלל ובבית הלבן בפרט. כל ביקור אצל הנשיא הנוכחי מהווה מלכודת לנתניהו: מתחים במקרה הטוב; תכתיבים במקרה הרע.
הפעם, בעקבות ההתקפה בתחומה הריבוני של פקיסטן, מרגיש אובמה מאושש ובשל לתרגיל מכוער מול נתניהו: הסרת הכפפות, הטמנת מלכודת והקדמת נאומו עוד לפני זה של ראש הממשלה בקונגרס. במילים אחרות: כוונה להצר את חופש התמרון של נתניהו, ניסיון להובילו אל מלכודת הפתאים של מדינה פלשתינית במקום שלום, וקידום ציר הרשע עבאס/חמאס על חשבונה של ישראל. בפקיסטן היכה אובמה בטרור; במזרח התיכון בכלל ובארץ ישראל בפרט, מדיניותו של אובמה חובבנית, מסוכנת ושופכת דלק על מדורת הטרור.
בתמימותו שוגה אובמה בקריאת המציאות בעולם הערבי הסוער, ומתפתה לחשוב שמדובר ב"אביב העמים" ובדמוקרטיזציה, בשעה שהרודנים הקורסים רק מוחלפים על-ידי רודנים אחרים, חלקם אף גרועים מקודמיהם. דמוקרטיה, ככל הנראה, איננה צורת המשטר המתאימה למדינות אלה. ספק אם ההתנשאות שבהכתבת משטר דמוקרטי למי שאינו חפץ/מתאים לכך היא במקומה. אולי נכון יותר שכל עם יקבע לעצמו את צורת המשטר המתאימה לו, ובלבד שאיננו מסכן מדינות אחרות. דרישתו של ברק חוסיין אובמה שישראל תתקפל בפני תכתיביו של ציר הרשע עבאס/חמאס משמעותה דרישה מישראל לשים חבל על צווארה ולהתאבד, דרישה שעל נתניהו לדחות על הסף בנאומו בקונגרס.
בחובבנותו חוזר אובמה על שקר הכיבוש וטוען כי "החלום של מדינה יהודית ודמוקרטית אינו עולה בקנה אחד עם כיבוש קבוע" (כיבוש ממי? האם עם ישראל הוא כובש בארץ ישראל?) וגוזר ממנו את גזרת הטיהור האתני של יהודים מבתיהם בארצם. האם החלום של מדינה יהודית ודמוקרטית עולה בקנה אחד עם גירוש יהודים מבתיהם בארצם? האם מעשה אנטי-דמוקרטי ואנטי-מוסרי כזה עולה בקנה אחד עם דיבוריו הרמים של ברק חוסיין אובמה בזכות הדמוקרטיה?
בצביעותו חוזר אובמה על סיסמת "המחויבות שאיננה ניתנת לערעור לביטחונה של ישראל" בשעה שתכתיביו מכוונים לערעורה של ישראל. גם כשהוא מדבר על "מדינה פלשתינית מפורזת", הגנרל האמריקני דייטון ממשיך לאמן ולצייד את המחבלים במדים ("מנגנוני הביטחון") של עבאס, כלומר את צבא המחבלים של ממשלת עבאס/חמאס, תוצר הברית בין המחבלים הטובים והרעים, שיעדיהם זהים: חיסול מדינת היהודים.
בסרבנותו מסרב אובמה לקלוט שלא ייתכן שלום בר-קיימא בימינו, ושמדינה פלשתינית ושלום הם דבר והיפוכו. אין מקום לשניהם באותו מקום ובאותו זמן. ה"שלום" על-פי אובמה מיועד להנציח את הסכסוך: לפי גרסתו יש להסיג את ישראל מארצה, אבל להשאיר על-כנה את תביעת השיבה הערבית (והיכן הפליטים היהודיים?) ואת דרישתם לשלוט בבירתנו ובמקומות הקדושים לנו.
בחיזוריו אחרי העולם המוסלמי לא עסק נאומו של אובמה בפצצה האירנית, אבל עסק בצורה מפורטת ועוינת בקידום הפצצה הפלשתינית, כלומר בהחלשתה של ישראל ובהסגתה לקווים שאינם בני-הגנה.
בגסותו מתעלם אובמה מתוצאות הבחירות הדמוקרטיות בישראל, וככל הנראה משתף פעולה עם גורמים בישראל - גם בכירים מאוד מאוד - שאף הם מתעלמים מתוצאות הבחירות הדמוקרטיות בישראל ואומרים הן לכל גחמה של יריביה ובלבד שייפול נתניהו שנוא-נפשם.
נאום אובמה הוכיח פעם נוספת שהאיש אינו אלא מהדורה חוזרת של הנשיא קרטר, ושכמו במקרה הקודם מדובר בנשיא עוין, המנותק מן המציאות באזורנו. יש לקוות שברק חוסיין אובמה ידמה לקרטר גם במשך הכהונה שלו בבית הלבן ויסולק אף הוא על-ידי הבוחרים האמריקנים בתום ארבע שנים בלבד.
